ג' אקרוקתא
כי הנה קול הנגינה נמשכת וכו' הנגינה שלו מן השתי צפרים חיות טהורות וכו' הם בנין המלכות דקדושה וכו'.
מלכות היא בחי' תפלה, כי ע"י תפלה מושלים לבטל הדינים בחי' ישראל ממשלותיו, ומבאר רבינו זלל"ה בזה עשה "לך" רב שכל אחד יתקן המלכות, היינו המלכות "שלו" על ידי נגינה דקדושה. שזה בחי' וקנה "לך" חבר, היינו ע"י הקנה "שלו" שהוא המוציא את הקול בשירות ותשבחות ותהלים ותפלות, שעל זה אנו אומרים ביה"ר שקודם תהלים "ולחבר" אשת נעורים עם דודה, בחינת וקנה "לך חבר", בזמן שעושים רצונו של מקום המובא שם, ואחר כך מזהיר התנא הק' "והוי דן את כל אדם לכף זכות", ומבאר רבינו זלל"ה על זה כשמתקן את המלכות ויוכל למשול בכל מה שירצה להמית ח"ו לזה ולהחיות לזה, ונמצא העולם חרב, לזה אמר "והוי דן את כל אדם לכף זכות", כי אין הקב"ה חפץ בחורבן העולם, כי לא לתהו בראה לשבת יצרה, עי"ש היטב, ולכאורה הדבר תמוה ופלא מהו הלשון "ונמצא העולם חרב", הלא אמר גם להחיות לזה, ואין העולם חרב ח"ו ע"י אלו שהשאיר בחיותם, אך כפי הנראה מרמז בזה רבינו זלל"ה זה הלימוד שכל אחד עם בחינת המלכות דקדושה שתיקן ע"י תורה שבע"פ בלילה המובא שם, יתנהג עם המלכות "שלו" היינו התורה שלו והתפלה שלו ששניהם הם בחי' מלכות, "כי בי מלכים ימלכו", ומאן מלכי רבנן שזה התורה, וכן התפלה בחי' מלכות דוד, יתנהג בזה הדרך שלא יראה פנים שוחקות בתורתו ותפלתו בהתקרבות רק לגדולים בתורה ותפלה שהם בחי' דרי מעלה אנשי מעשה, ורק להם יתן עבודות שיחיו בהם, היינו שיעסוק עמהם ויגלה להם תורות ותפלות שיוכלו לחיות בזה, ולאנשים פשוטים ופחותים לא יראה שום פנים של חיות דקדושה, שזה נקרא להמית ח"ו לזה, היינו ח"ו יתייאשו עצמם לגמרי עי"ז שאין לו עסק עמהם, לדבר אתם ולקרב אותם בעצות עמוקות מני חושך למלט ולהציל נפשו"ת כאלו מחשכותם, וליתן גם להם חיות בתורתו ובתפלתו לפי בחינתם, שעל זה נאמר "לא לתהו בראה לשבת יצרה', כי רובא דרובא הם אנשים פשוטים, כמאמר התנא ראיתי בני עליה והם מועטים, ואפילו אותם אנשי מעשה עובדי ה', כמה וכמה עובר עליהם גלים כאלו בירידות כאלו, שיוכלו ח"ו ליפול עד שח"ו יתייאשו, כמו שמבואר מצדיק אחד שנפל כל כך במרה שחורה ועצבות רח"ל, עד שהוכרח להשתמש עם העצה "שלא עשני גוי" שגילה אדמו"ר זצ"ל, וזהו שאמר רבינו זצ"ל כי יראה לדון את כל אדם לכף זכות, שאפי' שפלים ופחותים כמונו, נוכל לשאוב ולשתות ממימי התורה של מלכות דקדושה, ולרוות צמאנינו ג"כ מהתפלות של מלכות דקדושה, וזה עיקר ישוב העולם, ולא יחרב ח"ו, כי ע"י שדנין אותו לכף זכות מעלין אותו לכף זכות, כמבואר בסי' רפ"ב מאמר אזמרה.
כלל זה הוא בכלליות ובפרטיות, היינו הצדיק האמת יש לו בכלליות כל הנ"ל, בחי' "כי כל" וכו' כמבואר בלקו"מ תנינא סי' ז' וסי' ס"ח, וכל אחד בפרטיות נצרך לו שיהיה שלם ושוה לכל נפש כגדול כקטן, כי כל אחד יש לו חלק בתורה ותפלה, כפי מדרגתו שהם בחי' מלכות כנ"ל, וצריך מקודם שיהיה המלכות שלו על תיקונו ע"י תורה שבעל פה בלילה המובא בהתורה הזאת, ממילא יהיה תקומה להרנה שהיא התפלה, בחי' "קומי רוני בלילה" המובא שם, עיי"ש. ואח"כ ישתמש עם המלכות שלו גם לדון את כל אדם לכף זכות, ויקבל את כל אדם בסבר פנים יפות לדבר עם כל אחד ואחד, באופן שיקבל חיות דקדושה ממנו בגשמיות ורוחניות, אפי' גרוע שבגרועים, וזה מה שמסיים רבינו זלל"ה שבחו של דוד המלך ע"ה, מאחר עלות הביאו, אפילו אותם שהם אחורי הקדושה המובא שם, ובזה מתורץ מה שאמר אדמו"ר זלל"ה, "ונמצא העולם חרב", כי אפילו הצדיק אם אין לו בחי' "כי כל" הנ"ל רק עולי שמים, אין לו ארץ. כי בשם "ארץ" מכונים הפחותים, וכשאינו נותן גם להם איזה חיות, אזי אין ארץ רק שמים לבד, ונמצא העולם חרב, כי עיקר הבריאה היא שמים וארץ. וגם בפרטיות אצל כל אחד ואחד, הן אצל עצמו אם לא יהיו לו עצות להחיות את עצמו, אפילו כשעוברים עליו גלים וירידות, שאז הוא. בחי' ארץ ממש, כי הוא מונח בארציות, אזי העולם שלו חרב, והכתוב אומר "שכן ארץ" אפי' בבחי' "ארץ" ורעה אמונה, שזהו החיות של תורה ותפלה, שנקראים אמונה כידוע, והן לאחרים, בודאי צריכין לקיים מה שאמר רבינו זלל"ה כולו ס"ג יחדיו, בלקו"ת סי' פ"ב עי"ש, שצריכין להתקשר ולהתחבר אפילו עם הגרוע שבגרועים, ולדבר אתו ג"כ אפילו שיחות חולין בכדי להלביש בהם איזהו דיבורי תורה ותפלה, ובזה יקיים לשבת יצרה, וכל זה שאפשר לבאר ע"פ הנ"ל, הכל על פי ההקדמות של אדמו"ר זלל"ה ותלמידו הקדוש.
כן יזכינו השי"ת לילך עם עצותיהם הקדושים לשמור לעשו"ת ולקיים ותכון מלכות דקדושה על מכונה בב"א.