רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כז · פסוק כו
לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ לְשֵׁם קָרְבָּן אַחֵר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא כ"ז:כ"ו). וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר אֵין צֹרֶךְ לְהַקְדִּישׁ אוֹתוֹ, כִּי אִם הוּא שׁוֹר אוֹ שֶׂה לַה' הוּא מֵעַצְמוֹ. וְהִנֵּה הוּא כְּמוֹ שְׁלִילוּת. וּבְמִשְׁנָה תּוֹרָה אָמַר "כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טו יט), שֶׁיְּהֵא קֹדֶשׁ וְתִנְהֹג בּוֹ קְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא תַּעֲבֹד בּוֹ וְלֹא תָּגֹז אוֹתוֹ וְתֹאכְלֶנּוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ: