רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כז · פסוק א
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר וְגוֹ' אִישׁ כִּי יַפְלִא גַּם זוֹ הַפָּרָשָׁה דְּבוּקָה, שֶׁהָיְתָה בְּהַר סִינַי מְחֻבֶּרֶת אֶל הַתּוֹכָחוֹת, כִּי הִיא בְּמִשְׁפְּטֵי הַיּוֹבֵל כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר בְּמַקְדִּישׁ שְׂדֵה מִקְנָה (להלן פסוקים כג-כד) וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה (שם יז יח), אֶלָּא שֶׁכָּלַל מִשְׁפְּטֵי כָּל הַנּוֹדְרִים בְּפָרָשָׁה אַחַת. וּלְכָךְ אָמַר בַּסּוֹף, "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי" (ויקרא כ"ז:ל"ד) עַל כָּל הַנֶּאֱמָרוֹת לְמַעְלָה, כִּי מִכָּאן וְאֵילָךְ יְדַבֵּר בְּמִצְוֹת אֹהֶל מוֹעֵד: