רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כו · פסוק מא
אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" (שמות כא לו). לָשׁוֹן אַחֵר, אוּלַי שֶׁמָּא אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל. וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יְכַפְּרוּ עַל עֲוֹנָם בְּיִסּוּרֵיהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא כ"ו:מ"א). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ עַד זְמַן יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל אוֹ עַד זְמַן יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם בְּאֹרֶךְ הַגָּלוּת. וְהִנֵּה אַחַר "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם" (ויקרא כ"ו:מ') הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" (ויקרא כ"ו:מ"ב), כִּי מָה טַעַם "וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם" עַכְשָׁו בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאֵין עַתָּה הַזְּמַן שֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם וִיבִיאֵם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם. וּפֵרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם, אַף אֲנִי כֵּן עָשִׂיתִי עִמָּהֶם וְיִסַּרְתִּים לַהֲבִיאָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לְהַכְנִיעַ לְבָבָם הֶעָרֵל, וְהִזְכִּיר זֶה בְּכָאן כִּי הִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי הַמְּסַבֵּב לָהֶם, כִּי גַּם בִּשְׁעַת קַלְקָלָתָם נִתְכַּוַּנְתִּי בָּהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְעַל דַּעְתִּי יִרְמֹז כִּי אַחַר הַוִּדּוּי יֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וְיָבִיא אוֹתָם עוֹד בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם עַד שֶׁיִּכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל, וְהוּא רֶמֶז שֶׁהֱבִיאָם אֶל הָאָרֶץ וְלֹא נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם, אֲבָל הָיוּ לָהֶם צָרִים וְאוֹיְבִים שָׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ" (נחמיה ד ה), "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ" (שם פסוק ט), וְהָאָרֶץ בְּיַד הָעַמִּים הָיְתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עֶזְרָא בִּתְפִלָּתוֹ "הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר נָתַתָּ עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ" (שם ט לו לז):