רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כג · פסוק יז
חָמֵץ תֵּאָפֶינָה צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁתִּהְיֶינָה חָמֵץ, לְפִי שֶׁהֵם תּוֹדָה לַשֵּׁם כִּי חֻקּוֹת קָצִיר שָׁמַר לָנוּ, וְקָרְבַּן תּוֹדָה יָבוֹא עַל לֶחֶם חָמֵץ. וְאוּלַי אִסּוּר הֶחָמֵץ מִפְּנֵי שֶׁיִּרְמֹז אֶל מִדַּת הַדִּין, כִּי נִקְרָא "חָמֵץ" כַּאֲשֶׁר יִקָּרֵא הַיַּיִן אֲשֶׁר יִקְהֶה "חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר" (במדבר ו ג), וְהַלָּשׁוֹן נִגְזַר מִלְּשׁוֹן "מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" (תהלים עא ד), כִּי נִגְזָל מֵהֶם טַעְמָם וְלֹא יֵאָכְלוּ. וְכֵן "כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי" (שם עג כא), יִכְעֹס וְיֹאבַד טַעְמוֹ מִמֶּנּוּ. וּבַעֲבוּר שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת לְרָצוֹן לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד לֹא יוּבְאוּ מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לָהֶם הַיָּד הַחֲזָקָה לְשַׁנּוֹת הַטְּבָעִים. וְכֵן לֹא יָבֹאוּ מִן הַדְּבָרִים הַמְּתוּקִים לְגַמְרֵי, כְּגוֹן הַדְּבַשׁ, רַק מִן הַדְּבָרִים הַמְּזוּגִים, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם (ב"ר יב טו), שִׁתֵּף מִדַּת רַחֲמִים בְּמִדַּת הַדִּין וּבְרָאוֹ. וְהִנֵּה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהוּא יוֹם מַתַּן תּוֹרָה יָבִיא הַקָּרְבָּן בְּדִין תּוֹדָה, כִּי הוּא יוֹם הָעֲצֶרֶת, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְזֶה סוֹד מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ויק"ר ט ג), כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל לְעוֹלָם וְכוּ', כִּי בּוֹ מַצָּה וְחָמֵץ, כָּעִנְיָן בָּעוֹלָם הַבָּא: