רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כב · פסוק יד
וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, שֶׁאֵין פּוֹרֵעַ לוֹ מָעוֹת אֶלָּא פֵּרוֹת שֶׁל חֻלִּין וְהֵם נַעֲשִׂים תְּרוּמָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא כ"ב:י"ד). וְהִנֵּה טַעַם הַכָּתוּב, כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ וְיָסַף חֲמִישִׁיתוֹ עַל הַקֹּדֶשׁ הַהוּא, וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ. וּמִפְּנֵי שֶׁקְּרָאוֹ "קֹדֶשׁ" לָמַדְנוּ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה כִּתְרוּמָה בְּדָבָר הָרָאוּי לְכָךְ. וְזֶהוּ הַנָּכוֹן בִּפְשׁוּטוֹ וּמִדְרָשׁוֹ. וְכָךְ כָּתַב ר"א (אבן עזרא על ויקרא כ"ב:י"ד), "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ", טַעְמוֹ "עִם הַקֹּדֶשׁ", אוֹ שֶׁתִּהְיֶה מִלַּת "וְנָתַן" מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ וְאַחֶרֶת עִמָּהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן וְנָתַן אֶת הַקֹּדֶשׁ. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין צֹרֶךְ, בַּעֲבוּר מִלַּת "עָלָיו":