רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כב · פסוק ח
נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ יֹאמַר שֶׁיִּזָּהֵר מֵאֲכִילַת נְבֵלָה וּטְרֵפָה, שֶׁלֹּא יִטְמָא בָהּ וְיִצְטָרֵךְ לְהִנָּזֵר מִן הַקֳּדָשִׁים, וְלֹא יֹאכַל בָּהֶם עַד שֶׁיִּרְחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר. וְהַטַּעַם בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר טֻמְאַת הָאָדָם לְכָל טֻמְאוֹתָיו, כִּי הִזְכִּיר הַצָּרַעַת וְהַזּוֹב שֶׁיִּכְלֹל הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה, וְטֻמְאַת הַמֵּת וְשִׁכְבַת הַזֶּרַע וְהַשֶּׁרֶץ, חָזַר לְהַזְהִיר מִן הַקֳּדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַנְּבֵלוֹת, וְהִזְהִיר בָּהֶם דֶּרֶךְ הַתְרָאָה בַּאֲכִילָתָן. וְהַטַּעַם כִּי בַּעֲבוּר שֶׁנֶּפֶשׁ הָאָדָם קָצָה בַּאֲכִילַת הַשְּׁרָצִים וְלֹא תָּקֹץ בִּנְבֵלָה וּטְרֵפָה, הִזְהִיר עַל הַטֻּמְאָה בַּהוֹוֶה. וְהַטְּרֵפָה הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן טְרֵפַת הָאֲרִי וְהַדֹּב שֶׁהֵמִית אוֹתָהּ בַּשָּׂדֶה, כִּי מֵחַיִּים לֹא תְּטַמֵּא, כִּי מֵעֵת שֶׁתִּטָּרֵף הַבְּהֵמָה מִן הָאֲרִי תִּקָּרֵא טְרֵפָה, בֵּין מֵחַיִּים בֵּין לְאַחַר מִיתָה. וְהִנֵּה הִזְכִּיר כָּאן כָּל הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן, כִּי הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה אַחַר שֶׁאָמַר שֶׁאֵין לָהּ שְׁחִיטָה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (רמב"ן על ויקרא י"א:כ"ד), הִנֵּה הִיא בִּכְלַל נְבֵלָה, וְזֶה דֶּרֶךְ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ (ת"כ פרק ד יב יג) גַּם כֵּן לְעִנְיַן הַקֳּדָשִׁים בְּטֻמְאָה הִזְהִיר כָּאן, וּבְנִבְלַת עוֹף טָהוֹר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵין לָהּ טֻמְאַת מַגָּע וּמַשָּׂא אֶלָּא טֻמְאַת בֵּית הַבְּלִיעָה, וַאֲסָרוֹ לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים. וְצָרִיךְ לוֹמַר "וּטְרֵפָה", מִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינוֹ טְרֵפָה, יָצָא נִבְלַת עוֹף טָמֵא שֶׁאֵין בְּמִינוֹ טְרֵפָה, כִּלְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא כ"ב:ח'), וְטֻמְאַת שְׁאָר נְבֵלוֹת רִבּוּ אוֹתָהּ בְּת"כ (פרק ד ד) "אֲשֶׁר יִגַּע בְּשֶׁרֶץ" (ויקרא כ"ב:ה'), אֵין לִי אֶלָּא הַשֶּׁרֶץ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַנְּבֵלָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּכָל":