רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כ · פסוק ט
וְטַעַם כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ יַחְזֹר לְרֹאשׁ הַפָּרָשָׁה שֶׁאָמַר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט:ג'), וְאָמַר כָּאן כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֵלַי וִיקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר (ויקרא כ':ז') "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" וְאָמַר (ויקרא כ':ח') "אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" כִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הוּא הַמְּקַדֵּשׁ אוֹתָנוּ, כִּי הוּא אָבִינוּ וְגוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמוֹ, אִם כֵּן הַמְקַלֵּל אֶת הַמִּשְׁתַּתְּפִין בַּיְּצִירָה חַיָּב מִיתָה. וְזֶה טַעַם מִשְׁפַּט הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת אֲשֶׁר סָמַךְ לְכָאן וְהִקְדִּימוֹ לְכָל הָעֲרָיוֹת, וּכְבָר רָמַזְתִּי זֶה לְמַעְלָה (שמות כ יג). וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב קְצָת הָעֲרָיוֹת לְחַיֵּיב בָּהֶם מִיתָה, וְהֵן אֵשֶׁת אִישׁ וְאֵשֶׁת אָב וְהַכַּלָּה וְהַזָּכָר וְאִשָּׁה וְאִמָּהּ (ויקרא כ':י'-י"ד), וְהוּא הַדִּין אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ, כִּי הִזְכִּיר קְצָת שְׁאֵר הָאִשָּׁה וְהוּא הַדִּין לְכָל הַנִּזְכָּרִים שָׁם (ויקרא י"ח:י"ז) בָּאַזְהָרָה, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאֵר עַצְמוֹ, בַּת בְּנוֹ וּבַת בִּתּוֹ הַנִּזְכָּרִים (ויקרא י"ח:י'), וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּתּוֹ. וּבְכָל זֶה עוֹד מִדְרָשִׁים לְחַיֵּיב אוֹתָן. וְכֵן הִזְכִּיר חִיּוּב הָרְבִיעָה בְּמִיתָה (ויקרא כ':ט"ו-ט"ז), וְחָזַר וְהִזְכִּיר כָּרֵת אַחֵר בַּנִּדָּה (ויקרא כ':י"ח), לְחַיְּבוֹ בְּהַעֲרָאָה בְּלֹא גְּמַר בִּיאָה, הוּא שֶׁאָמַר "אֶת מְקוֹרָהּ הֶעֱרָה" (ויקרא כ':י"ח), וְכֵן בַּאֲחוֹת אֵם וַאֲחוֹת אָב "כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה" (ויקרא כ':י"ט). וְהִזְכִּיר דּוֹדָתוֹ וְכֵן אֵשֶׁת אָחִיו (ויקרא כ':כ'-כ"א), לְחַיְּבָם בַּעֲרִירוּת, בֵּין שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים אוֹ הָיוּ לוֹ. וְהַכָּרֵת הַבָּא בַּאֲחוֹתוֹ (ויקרא כ':י"ז) הוּא מְיֻתָּר, וְנִדְרָשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ (מכות יד), לָמָּה יָצָא כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ וְכוּ'. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוֹסִיף בְּכָרֵת "לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם" (ויקרא כ':י"ז), לוֹמַר שֶׁתָּמוּת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם, בְּעִנְיָן שֶׁיִּרְאוּ וְיָבִינוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחַד כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל גְּזָרָהּ. וְטַעַם "עֲוֹנוֹ יִשָּׂא", שֶׁיִּהְיֶה הַחֵטְא הַהוּא דָּבֵק בּוֹ מִן הָעֵת הַהִיא, מַעֲשָׂיו לֹא יַצְלִיחוּ וְרָבְצָה בּוֹ הָאָלָה, כִּי יַכֵּהוּ הַשֵּׁם בְּתַחֲלֻאִים רָעִים עַד הַשְׁמִידוֹ בְּכָרֵת, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ (שבת לג), סִימָן לָעֲבֵרָה הִדְרוֹקָן. וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר חַיָּבֵי הַכָּרֵת הָאֲחֵרִים, כְּגוֹן אִמּוֹ (ויקרא י"ח:ז') וַאֲחוֹת אִשָּׁה (שם יח יח), שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ מִן הַנִּזְכָּרִים כָּל הַצָּרִיךְ: