אור ברסלב
רמב"ן על ויקרא פרק יט › פסוק כט

רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]

פרק יט · פסוק כט

פסוק כו

אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ בְּמוֹסֵר בִּתּוֹ פְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין. וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן הָאָרֶץ מְזַנָּה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ לַעֲשׂוֹתָם בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא בְּאַרְצְכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו ג ג) "וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ" וְגוֹ', לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"ט:כ"ט). וְלֹא הֲבִינוֹתִי דַּעְתּוֹ, שֶׁאֵין זְנוּת בַּתּוֹרָה בִּפְנוּיָה, שֶׁהֲלָכָה פְּסוּקָה הִיא (יבמות סא), פָּנוּי הַבָּא עַל פְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת לֹא עֲשָׂאָהּ זוֹנָה. וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (נ), "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת" (ויקרא כ"א:ט'), יָכוֹל אֲפִילּוּ פְּנוּיָה, וְהִקְשׁוּ, וְהָא "לִזְנוֹת" כְּתִיב, וְתֵרְצוּ, כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דַּאֲמַר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה. וְכֵן אָמְרוּ "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ" (להלן כא ז), שֶׁאֵינוֹ בִּפְנוּיָה אֶלָּא גִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת מִמִּי שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּיבָמוֹת (שם). וּבְסִפְרָא (אמור פרק א ז), "אִשָּׁה זוֹנָה" ר' יְהוּדָה אוֹמֵר זוֹ אַיְלוֹנִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין זוֹנָה אֶלָּא הַגִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת, ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת. וְכָךְ אָמְרוּ (תמורה כט) לְעִנְיַן "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה" (דברים כג יט) שֶׁאֵינוֹ בִּפְנוּיָה כְּלָל. אֲבָל הַבָּרַיְתָא הַשְּׁנוּיָה בְּת"כ (פרק ז א) וְהַנִּזְכֶּרֶת בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין ע"ו) אוֹ שֶׁהִיא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אוֹ שֶׁהִיא בְּמוֹסֵר אֶת בִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אִישׁוּת, כְּגוֹן כּוּתִי וְעֶבֶד וְחַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, שֶׁזֶּה נִקְרָא זְנוּת לְדַעַת חֲכָמִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ, בְּמוֹסֵר אֶת בִּתּוֹ פְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת, כְּלוֹמַר לְמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁוּת בֵּינֵיהֶם. וְכֵן מַה שֶׁשָּׁנִינוּ שָׁם בְּסִפְרָא (שם ז ב), "וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ", מְזַנִּים הֵם הַפֵּרוֹת, וְהוּא דֶּרֶךְ אַגָּדָה, נִדְרָשׁ מִמִּלַּת "הָאָרֶץ", מִדְּלָא כְּתִיב וְלֹא יִזְנוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ. אֲבָל עִקַּר הַכָּתוּב שֶׁהוּא לָאו שֵׁנִי, וּכְבָר מְנָאוֹ בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן הַלָּאוִין, וְהִיא אַזְהָרָה לָאִישׁ הַזּוֹנֶה וְלַבַּת עַצְמָהּ שֶׁלֹּא תִּמְסֹר עַצְמָהּ לְשֵׁם זְנוּת. וּמִכָּאן הוּא שֶׁאָמְרוּ שָׁם בַּבָּרַיְתָא (ת"כ שם ז א), וְכֵן הִיא הַמּוֹסֶרֶת עַצְמָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת. וְטַעַם הַכָּתוּב כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהַבַּת בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וְהוּא רַשַּׁאי בִּנְעוּרֶיהָ לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לְחֻפָּה, וְהָאוֹנֵס וְהַמְּפַתֶּה אוֹתָהּ נוֹתֵן קְנָסָהּ לְאָבִיהָ, פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב שֶׁאֵינֶנּוּ רַשַּׁאי לְמָסְרָהּ לְמִי שֶׁיִּהְיֶה זְנוּת, וְהִזְהִירוֹ מִזֶּה בְּלָאו, וְאַחֲרֵי אַזְהָרַת הָאָב הִזְהִיר גַּם הַזֹּנִים עַצְמָם, הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה. וְרַשִׁ"י כָּתַב בְּפָרָשַׁת אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים (להלן כא ז), "זוֹנָה" - שֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת יִשְׂרָאֵל הָאָסוּר לָהּ, כְּגוֹן חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת אוֹ נָתִין אוֹ מַמְזֵר. וְזוֹ הוֹדָאָה מִמֶּנּוּ שֶׁאֵין זְנוּת בִּכְשֵׁרִין, אֶלָּא שֶׁהוּא מְרַבֶּה בָּהּ אַף חַיָּבֵי לָאוִין, וְזֶה דַּעְתּוֹ גַּם בְּפֵרוּשָׁיו בַּגְּמָרָא (יבמות סא). וְגַם זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן, אֶלָּא מֵחַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וְכוּתִי וְעֶבֶד שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין בָּהּ הִיא נַעֲשֵׂית זוֹנָה, וְכֹהֵן לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם זוֹנָה, אֲבָל מֵחַיָּבֵי לָאוִין - מַמְזֵר וְגֵר וְעַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי - אֵינָהּ זוֹנָה וְאֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ, אֶלָּא שֶׁנִּפְסְלָה מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַכְּהֻנָּה, דִּכְתִיב (ויקרא כ"ב:י"ב) "כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר", כֵּיוָן שֶׁנִּבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ פְּסוּלָה (יבמות סח), וּמֵחַיָּבֵי לָאוִין שֶׁבַּכְּהֻנָּה נַעֲשֵׂית חֲלָלָה:

תוכן העניינים

רמב"ן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה