רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ז · פסוק ל
אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה הַנִּרְאֶה מִן הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ פְּשָׁט שֶׁהֶחָזֶה הוּא מוּנָף עִם הַחֲלָבִים וְלֹא הַשּׁוֹק, וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (ויקרא ט':כ"א) "וְאֵת הֶחָזוֹת וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה" כִּי אַחֲרֵי כֵן יַחְזֹר וִינִיפֵם בִּפְנֵי עַצְמָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (מנחות סב) שֶׁהָיָה נוֹתֵן הַחֲלָבִים עַל יַד הַבְּעָלִים וְחָזֶה וָשׁוֹק לְמַעְלָה מֵהֶן. וּלְדַעְתָּם הִזְכִּיר תְּנוּפָה בֶּחָזֶה לְבַדּוֹ לִדְרֹשׁ מַה שֶׁאָמְרוּ (תורת כהנים פרק טז ב), נִטְמְאוּ וְנִשְׁתַּיֵּר אֶחָד מֵהֶם מִנַּיִן שֶׁהוּא טָעוּן תְּנוּפָה, תַּלְמוּד לוֹמַר "חָזֶה לְהָנִיף אוֹתוֹ":