רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ז · פסוק יד
וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן חַלָּה אַחַת שְׁלֵמָה, נִמְצָא נוֹטֵל תְּרוּמָה אַרְבַּע חַלּוֹת. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, כְּשֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב מִלָּאו הַשְּׂאוֹר "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ" (ויקרא ב':י"ב), לָמָּה לֹא אָמַר גַּם כֵּן "וְקָרְבַּן תּוֹדָה". וְזוֹ אֵינָהּ שְׁאֵלָה, כִּי הַכָּתוּב אָמַר "וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ", וְלֶחֶם הַתּוֹדָה אֵין מִמֶּנּוּ לַמִּזְבֵּחַ כְּלוּם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא טָעוּן תְּנוּפָה. וְאע"פ שֶׁאָמְרוּ (מנחות נז) בְּלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בְּחִמּוּצוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַלְּבוֹנָה שֶׁעָלָיו שֶׁהִיא לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַה', אֲבָל לֶחֶם הַתּוֹדָה אֵין מִמֶּנּוּ לַמִּזְבֵּחַ כְּלוּם. וְאוּלַי לֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לַשִּׁיּוּר הַהוּא אֶלָּא בַּעֲבוּר הַדְּבַשׁ שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּבִּכּוּרִים שֶׁיָּבֹאוּ מִן הַדְּבַשׁ, וְכָלַל הַשְּׂאוֹר עִמּוֹ, וְאָמַר בִּשְׁנֵיהֶם "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם", אֲבָל בַּשְּׂאוֹר הַמְפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ אֵין צֹרֶךְ לִפְרֹט אוֹתוֹ, כִּי לֹא יַתְנֶה הַכָּתוּב בִּ"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא יד) חוּץ מֵעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְ"עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ" (ויקרא י"ח:ט"ז) חוּץ מִן הַיְּבָמָה: