רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ז · פסוק טו
וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו יֵשׁ כָּאן רִבּוּיִין הַרְבֵּה, לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם וְאֵיל נָזִיר וַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא ז':ט"ו). וְאֵין זֶה נָכוֹן שֶׁחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר נֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד כִּשְׁאָר שְׁלָמִים, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (פסחים ע"א), "אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" (דברים טז ד) בַּחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, שֶׁכְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר" הֲרֵי בֹּקֶר שֵׁנִי אָמוּר. וְרַשִׁ"י עַצְמוֹ כָּתַב זֶה בְּסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי (שם). אֲבָל בְּכָאן סָבַר הָרַב כְּדִבְרֵי בֶּן תֵּימָא (פסחים ע), דְּאָמַר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא בָּאָה עִם הַפֶּסַח הֲרֵי הִיא כַּפֶּסַח וְנֶאֱכֶלֶת לְיוֹם וְלַיְלָה, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא צָלִי עַד חֲצוֹת וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא בַּלַּיְלָה, אֲבָל לְדִבְרֵי בֶּן תֵּימָא אֵינָהּ בָּאָה בְּרִבּוּיִין הַלָּלוּ, אֶלָּא שֶׁהִיא כַּפֶּסַח לְכָל דָּבָר, וְאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַצֹּאן וְזָכָר וּבֶן שָׁנָה, מִדִּכְתִיב (שמות לד כה) "וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח" וְכו' כִּדְאִיתָא הָתָם. אֲבָל כָּתַב הָרַב זֶה מִבָּרַיְתָא הַשְּׁנוּיָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק יב א), דְּקָתָנֵי "וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל", הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד עַל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, אֵין לִי אֶלָּא תּוֹדָה, וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת הַלֶּחֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר "קָרְבָּנוֹ", וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַוְּלָדוֹת וְאֶת הַתְּמוּרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבְשַׂר", וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר "זֶבַח", וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר וּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח, תַּלְמוּד לוֹמַר "שְׁלָמָיו", זוֹ הִיא הַבָּרַיְתָא הַזּוֹ, וּפֵרֵשׁ הָרַב בִּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח שֶׁהִיא חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהִיא בָּאָה עִם הַפֶּסַח. וְכֵן מָצָאתִי בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים בְּפֶרֶק מִי שֶׁהָיָה (צו), שֶׁפֵּרֵשׁ בִּשְׁנֵי לְשׁוֹנוֹת בִּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח, וְכָתַב לָשׁוֹן אַחֵר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, וְזוֹ שָׁמַעְתִּי. וְסָמַךְ הָרַב בְּכָאן עַל שְׁמוּעָתוֹ. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַפֶּסַח הַיְנוּ מוֹתַר הַפֶּסַח, כְּגוֹן תְּמוּרָתוֹ וּפֶסַח שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלָיו בְּאַחֵר, דְּכֵיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה אַף סוֹפוֹ כֵן, אֲבָל חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר נֶאֱכֶלֶת הִיא לִשְׁנֵי יָמִים כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּאוֹתָהּ בָּרַיְתָא גוּפָהּ, דְּקָתָנֵי סוֹפָהּ (הל' ו), "וּמִמָּחֳרָת" הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד עַל הַנֶּאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים, אֵין לִי אֶלָּא שְׁלָמִים, מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַחֲגִיגָה שֶׁבָּאָה בִּזְמַנָּהּ וְכו', אֲרַבֶּה אֶת הַחֲגִיגָה שֶׁבָּאָה בִּזְמַנָּהּ, מִנַּיִן לַחֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח וְכוּ':