רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ה · פסוק ז
וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה הֵקֵל הַכָּתוּב עַל הַחוֹטֵא בְּאֵלּוּ לְהָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְיִתָּכֵן שֶׁהַטַּעַם בַּשְּׁבוּעוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן חַיָּבֵי כְּרֵיתוֹת, וּבְטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹעֶה בִּדְבַר מִצְוָה, כִּי הַכֹּהֵן הָאוֹכֵל קָדָשִׁים וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ לְהִשְׁתַּחֲווֹת אוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן עוֹסֵק הוּא בַּמִּצְוָה וְדַעְתּוֹ לַשָּׁמַיִם, וּלְפִיכָךְ אע"פ שֶׁחָטָא בְּהַעֲלָמַת הַטֻּמְאָה רִבָּה לוֹ הַכָּתוּב כַּפָּרוֹת. וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על ויקרא ה':ז') כִּי טַעַם "אֶחָד לְעֹלָה" שֶׁיִּקְרַב עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּנֶגֶד הָאֵמוּרִין בְּחַטַּאת הַבְּהֵמָה. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ: