רמב"ן על ויקרא· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ה · פסוק ה
וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֵין הַסֵּדֶר כֵּן, אֲבָל הוּא מֵבִיא הַחַטָּאת וְסוֹמֵךְ עָלֶיהָ וּמִתְוַדֶּה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן (טז כא) "וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אֲבָל לֹא אָמַר כָּאן "וְסָמַךְ יָדוֹ" בַּעֲבוּר שֶׁפֵּרֵשׁ בְּכָל הַחַטָּאוֹת לְמַעְלָה שֶׁהֵם טְעוּנִים סְמִיכָה, וְכֵן בְּקָרְבְּנוֹת הַנְּדָבָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ הַוִּדּוּי לְמַעְלָה בִּשְׁאָר הַחַטָּאוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יֵרָאֶה שֶׁאָמַר בְּכָאן "וְהִתְוַדָּה" בַּעֲבוּר כִּי שְׁבוּעַת הָעֵדוּת יָבִיאוּ קָרְבָּן עַל זְדוֹנָהּ, וְכֵן בִּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן הִזְכִּיר (במדבר ה ז) "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ", אֲבָל בְּחַטָּאת הַשְּׁגָגָה לֹא יַזְכִּיר וִדּוּי. אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי זוטא נשא ה ה) "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ" עַל כָּל הַנִּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה, אַף טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁהֵן בְּשׁוֹגֵג, וּשְׁאָר כָּל חַטָּאוֹת לָמַדְנוּ מִכָּאן. אֲבָל הִזְכִּיר הַוִּדּוּי בְּכָאן מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי אֵין בִּזְדוֹנָן כָּרֵת וְהִצְרִיכָן וִדּוּי, וְכָל שֶׁכֵּן לְמַעְלָה בְּחַטָּאוֹת קְבוּעוֹת שֶׁיִּתְוַדֶּה עַל חַיָּבֵי כְּרֵיתוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ כִּי "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ" כְּלָל לְכָל חַטָּאוֹת שֶׁטְּעוּנִין וִדּוּי, וְהַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא (ה ו כ) "וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ", לְהָבִיא כָּל הָאֲשָׁמוֹת, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי (נשא ב). וְשָׁם דָּרְשׁוּ, "וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא וְהִתְוַדּוּ" - בִּנְיַן אָב לְכָל הַמֵּתִים שֶׁיִּטָּעֲנוּ וִדּוּי: