אור ברסלב
רמב"ן על דברים פרק לב › פסוק מ

רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]

פרק לב · פסוק מ

פסוק לח

כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט עִנְיַן שְׁבוּעָה בְּכִסְאוֹ, וְאָמַר אֶשָּׂא, כִּי כָל נִשְׁבָּע נוֹשֵׂא יָדוֹ וְנוֹגֵעַ בַּחֵפֶץ אֲשֶׁר הוּא נִשְׁבָּע בּוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, בַּעֲבוּר כִּי בְּעֵת הַגָּלוּת הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, יֹאמַר שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה עַתָּה בְּעֵת רָצוֹן אֶל הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים, וְהִיא הַיָּד הַגְּדוֹלָה הַנִּלְחֶמֶת לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶה טַעַם וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם, כִּי אֲנִי מְחַיֶּה יָדִי הַחֲזָקָה בִּהְיוֹתִי מְשַׁנֵּן בְּרַק חַרְבִּי וְסוֹמֵךְ אוֹתָהּ לֶאֱחֹז בְּמִשְׁפָּטָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּלְהָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, כִּי אָז יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְהִנֵּה הַשִּׁירָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הִיא בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן, תַּגִּיד כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָנוּ בְּבֵאוּר, הִזְכִּירָה תְּחִלָּה הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ הקב"ה מֵאָז שֶׁלְּקָחָנוּ לְחֶלְקוֹ, וְהִזְכִּירָה הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לָנוּ בַּמִּדְבָּר וַאֲשֶׁר הִנְחִילָנוּ אַרְצוֹת הַגּוֹיִם הַגְּדוֹלִים וְהָעֲצוּמִים וְרֹב הַטּוֹבָה וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר הִנְחִילָנוּ בָּהּ, וְכִי מֵרֹב כָּל טוֹבָה מָרְדוּ בַּה' לַעֲבֹד ע"ז, וְהִזְכִּירָה הַכַּעַס אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנָיו עֲלֵיהֶם עַד שֶׁשָּׁלַח בָּהֶם בְּאַרְצָם דֶּבֶר וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וְחֶרֶב, וְאַחֲרֵי כֵן פִּזֵּר אוֹתָם בְּכָל רוּחַ וּפֵאָה. וְיָדוּעַ כִּי כָל זֶה נִתְקַיֵּם וַיְהִי כֵן. וְאָמְרָה הַשִּׁירָה כִּי בַּסּוֹף יָשִׁיב נָקָם לְצָרָיו וְלִמְשַׂנְאָיו יְשַׁלֵּם. וְהַטַּעַם כִּי הֵם עָשׂוּ כָּל הָרָעוֹת עִמָּנוּ לְשִׂנְאָתוֹ שֶׁל הקב"ה, כִּי לֹא יִשְׂנְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ ע"ז כָּהֶם, רַק בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְיַעַבְדוּ אֶת הקב"ה וְיִשְׁמְרוּ אֶת מִצְוֹתָיו וְלֹא יִתְחַתְּנוּ בָּהֶם וְלֹא יֹאכְלוּ מִזִּבְחֵיהֶם וְיָבֹזּוּ ע"ז שֶׁלָּהֶם וִיבַעֲרוּ אוֹתָהּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַר (תהלים מד כג) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, אִם כֵּן לְשִׂנְאָתוֹ שֶׁל הקב"ה יַעֲשׂוּ בָּנוּ כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וְהֵם צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו, וְעָלָיו לְהִנָּקֵם מֵהֶם. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר כִּי עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יַבְטִיחַ, כִּי בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי לֹא הִרְנִינוּ גּוֹיִם עַמּוֹ רַק לָעֲגוּ עֲלֵיהֶם (נחמיה ג לד), מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים, וְהָיוּ גְּדוֹלֵיהֶם עֲבָדִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְכֻלָּם מְשֻׁעְבָּדִים לוֹ, וּבַיָּמִים הָהֵם לֹא הֵשִׁיב נָקָם לְצָרָיו וְלֹא כִּפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְהִנֵּה אֵין בַּשִּׁירָה הַזֹּאת תְּנַאי בִּתְשׁוּבָה וַעֲבוֹדָה, רַק הִיא שְׁטַר עֵדוּת שֶׁנַּעֲשֶׂה הָרָעוֹת וְנוּכַל, וְשֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה בָּנוּ בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה אֲבָל לֹא יַשְׁבִּית זִכְרֵנוּ, וְיָשׁוּב וְיִתְנַחֵם וְיִפָּרַע מִן הָאוֹיְבִים בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, וִיכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמוֹ. אִם כֵּן הַשִּׁירָה הַזֹּאת הַבְטָחָה מְבֹאֶרֶת בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עַל כָּרְחָן שֶׁל מִינִין. וְכָךְ הִזְכִּירוּ בְּסִפְרֵי (האזינו מג), גְּדוֹלָה שִׁירָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עַכְשָׁו וְיֵשׁ בָּהּ לְשֶׁעָבַר וְיֵשׁ בָּהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, וְיֵשׁ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְזֶה רָמַז הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים ל"ב:מ"ד), וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם, הִזְכִּיר "כָּל" לְהַגִּיד שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲתִידוֹת לָמוֹ וְאִם הִיא קְטַנָּה בְּדִבּוּר, כִּי בֵּאֵר לָהֶם עִנְיָנֶיהָ הָרַבִּים. וְאִלּוּ הָיְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת מִכְתָּב אֶחָד מִן הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים שֶׁהִגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית כֵּן הָיָה רָאוּי לְהַאֲמִין בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ כָּל דְּבָרֶיהָ עַד הֵנָּה, לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד, וְאַף כִּי אֲנַחְנוּ נַאֲמִין וּנְצַפֶּה בְּכָל לֵב לְדִבְרֵי הָאֱלֹהִים מִפִּי נְבִיאוֹ הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּיתוֹ, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְפָנָיו וְאַחֲרָיו כָּמוֹהוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

תוכן העניינים

רמב"ן על דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה