רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לב · פסוק טו
וַיְנַבֵּל צוּר יְשׁוּעָתוֹ, גִּנּוּהוּ וּבִזּוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח טז), אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, אֵין נִבּוּל גָּדוֹל מִזֶּה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים ל"ב:ט"ו). ור"א אוֹמֵר, וַיְנַבֵּל, שֶׁגָּרַם לְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא יוּכַל לְהוֹשִׁיעוֹ. וְגַם זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אֵינוֹ מִטַּעַם הַמָּקוֹם, שֶׁעֲדַיִן יְסַפֵּר אֶת חֲטָאֵיהֶם וְלֹא יַזְכִּיר עֹנֶשׁ וּנְקָמָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם עַד וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי מָה שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְמַעְלָה (רמב"ן על דברים ל"ב:ו'), כִּי הַנְּבָלָה תַּשְׁלוּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה, יֹאמַר שֶׁנָּטַשׁ אֱלוֹהַּ שֶׁבְּרָאוֹ בַּעֲבוּר זָרִים, וַיְנַבֵּל בְּפִיו וּבְמַחְשַׁבְתּוֹ צוּר שֶׁהָיָה מוֹשִׁיעוֹ, לֵאמֹר שֶׁאֵין בַּעֲבוֹדָתוֹ רַק גְּמוּל רַע; בְּעָבְדָם הַזָּרִים יִשְׂבְּעוּ לֶחֶם, וּבְעָבְדָם אֶת הַצּוּר יִהְיוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ סְכָלֵינוּ (מלאכי ג יד טו), שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי הַשֵּׁם צְבָאוֹת וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים וְגוֹ', וְכַאֲשֶׁר תֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים הָאֲרוּרוֹת (ירמיהו מד יח), וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' חָסַרְנוּ כֹל, וְכֵן אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ (שם יד כא), שֶׁיֹּאמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה לְעַמּוֹ וַעֲבָדָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם) אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ: