רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לב · פסוק יב
ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ, הַשֵּׁם יִשְׁכֹּן בְּיִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד, וְאֵין עִמּוֹ, כִּנּוּי לַשֵּׁם אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. וְהָעִנְיָן כִּי אֵין לְיִשְׂרָאֵל שַׂר וּמוֹשֵׁל מִכָּל בְּנֵי אֱלֹהִים שֶׁיַּנְחֶנּוּ אוֹ יַעֲזֹר בְּהַנְחוֹתוֹ בִּלְתִּי הַשֵּׁם לְבַדּוֹ, כִּי הוּא חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר, וּכְבָר כָּתַבְתִּי זֶה (ויקרא יח כה). וּבְסִפְרֵי (האזינו יב), ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ, אָמַר לָהֶם הקב"ה, כְּדֶרֶךְ שֶׁיְּשַׁבְתֶּם יְחִידִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נֶהֱנֵיתֶם מִן הָאֻמּוֹת כְּלוּם, כָּךְ אֲנִי עָתִיד לְהוֹשִׁיבְכֶם יְחִידִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְאֵין אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת נֶהֱנֶה מִכֶּם כְּלוּם. וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִשָּׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לָבוֹא וְלִשְׁלֹט בָּכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא (דניאל י כ), וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי (שם פסוק יג), אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְגוֹ' (שם פסוק כא):