רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לב · פסוק ז
שְׁאַל אָבִיךָ, רֶמֶז לַמְּבִינִים, וְכֵן זְקֵנֶיךָ, וְהַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים ד':י"ט) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם וְגוֹ', כִּי לְכָל חֵלֶק בְּמַטָּה חֵלֶק לְמַעְלָה, וְטַעַם לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי צוּרַת יַעֲקֹב חֲקוּקָה בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, וְהוּא סוֹד גָּדוֹל. וְהָעֵד, כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, וְזֹאת מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. עַל כֵּן אָמַר הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, שֶׁנָּפַל מִמַּעֲלָתוֹ בְּאִוַּלְתּוֹ. וְזֶה טַעַם אָבִיךָ קָּנֶךָ, כִּי קָנָהוּ לִכְבוֹדוֹ וַיְלַמְּדֵהוּ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה הָאָב עִם הַבֵּן, לְשׁוֹן ר"א (אבן עזרא על דברים ל"ב:ח'). וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁ זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, שֶׁיִּתְּנוּ לֵב לִזְכֹּר שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם בְּעֵת הַיְּצִירָה, כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם וְגוֹ', בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר, שֶׁיָּבִינוּ לָדַעַת מָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם בַּדּוֹרוֹת מֵעֵת שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וְגוֹ'. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על דברים ל"ב:י') יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, אוֹתָם מָצָא לוֹ נֶאֱמָנִים בְּאֶרֶץ הַמִּדְבָּר, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְעֻלּוֹ, מָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו. וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמוֹן, אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה מְקוֹם יִלְלַת תַּנִּינִים וּבְנוֹת יַעֲנָה, אַף שָׁם נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֱמוּנָה, וְלֹא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר. וְזֶה אֵינֶנּוּ מִטַּעַם הַפָּרָשָׁה, כִּי הַכָּתוּב מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמַזְכִּיר הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הַשֵּׁם עִמָּהֶם וְהֵם גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה תַּחַת טוֹבָה: