אור ברסלב
רמב"ן על דברים פרק כט › פסוק יח

רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]

פרק כט · פסוק יח

פסוק יז

וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר, כְּשֶׁיִּשְׁמַע הָאֲחֵרִים מִתְקַלְּלִים בָּאָלוֹת הָאֵלֶּה הוּא יִתְבָּרֵךְ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי מִכָּל אֵלֶּה כַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ בְּתַאֲוַת לִבִּי. וְהַשֵּׁם לֹא יִסְלַח לוֹ, אֲבָל יֶעְשַׁן עָלָיו אַפּוֹ אָז כְּשֶׁיֶּחְטָא לְדוֹר אוֹ לְדוֹרוֹת. אוֹ יִהְיֶה טַעַם "כִּי" לֵאמֹר יִהְיֶה לִי שָׁלוֹם בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנִּי מְקַבֵּל עָלַי הַשְּׁבוּעָה כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ כָּל יָמַי, וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. וְלֹא יֹאבֶה ה' בַּעֲבוּר שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אָלָתוֹ לִסְלֹחַ לוֹ, אֲבָל יֶעְשַׁן עָלָיו אַפּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא בִּבְרִיתוֹ לְפָנַי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל. הַתַּאֲוָה הַגּוֹבֶרֶת וּמִתְחַזֶּקֶת בַּלֵּב תִּקָּרֵא שְׁרִירוּת, כִּלְשׁוֹן חֲכָמִים (בבא בתרא קס), שָׁרִיר וְקַיָּם, וְכֵן בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ (איוב מ טז):

וּפֵרוּשׁ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, לְהוֹסִיף הַשְּׂבֵעָה עִם הַמִּתְאַוָּה. כִּי נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תִּקָּרֵא רָוָה, כְּעִנְיַן וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ (ירמיהו לא יג), וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה (שם פסוק יא); וְהַמִּתְאַוָּה תִּקָּרֵא צְמֵאָה, צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי (תהלים סג ב). וְהַטַּעַם כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם הָרָוָה שֶׁאֵינֶנָּה מִתְאַוָּה לִדְבָרִים הָרָעִים לָהּ, כַּאֲשֶׁר תָּבֹא בְּלִבּוֹ קְצָת הַתַּאֲוָה וְהוּא יְמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ, אָז יוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ תַּאֲוָה יְתֵרָה, וְתִהְיֶה צְמֵאָה מְאֹד לַדָּבָר הַהוּא שֶׁאָכַל אוֹ שֶׁעָשָׂה יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה, וְתִתְאַוֶּה עוֹד לִדְבָרִים רָעִים שֶׁלֹּא הָיְתָה מִתְאַוָּה לָהֶם מִתְּחִלָּה. כִּי הַמִּתְאַוֶּה לְזִמַּת הַנָּשִׁים הַיָּפוֹת, כְּשֶׁיִּהְיֶה שָׁטוּף בְּזִמָּתָן תְּבוֹאֵהוּ תַּאֲוָה לָבוֹא עַל הַזָּכָר וְעַל הַבְּהֵמָה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַתַּאֲווֹת. וּכְעִנְיָן שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (סוכה נב), מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ. וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב בְּהוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, שֶׁהוּא אִם יְמַלֵּא נַפְשׁוֹ בְּתַאֲווֹת הַשְּׁרִירוֹת וְהַחֲזָקוֹת עָלָיו אֲשֶׁר הִיא צְמֵאָה לָהֶם, יוֹסִיף נַפְשׁוֹ הָרָוָה עִם הַצְּמֵאָה, כִּי יִתְאַוֶּה וְיִצְמָא לְמָה שֶׁהָיָה שָׂבֵעַ מִמֶּנּוּ, וְלַאֲשֶׁר הִשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ בּוֹ. וּלְפִי שֶׁהִזְכִּיר שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה, אָמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, כִּי יוֹסִיף הַשֹּׁרֶשׁ, הוּא כִּפָּתוֹ אֲשֶׁר הִיא רָוָה וְרַעֲנָנָה, עִם הַצְּמֵאָה, וְתָשֹׁבְנָה כֻּלָּם צְמֵאוֹת. וְאֵין לְמַעַן בַּמָּקוֹם הַזֶּה טַעַם, שֶׁאֵלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבִּי בַּעֲבוּר שֶׁאֶסְפֶּה הָרָוָה עִם הַצְּמֵאָה, אֲבָל הוּא כְּמוֹ לִסְפּוֹת, יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בַּעֲבוּר זֶה יִהְיֶה כָּךְ, כִּי בְּכָל סִבָּה עִם עָלוּל יֹאמַר לְמַעַן, בֵּין שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם הַגּוֹרֵם לִרְצוֹתוֹ בֶּעָלוּל, כְּמוֹ לְמַעַן (אשר) יִיטַב לָךְ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה אָדָם הַגּוֹרֵם כֵּן שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כְּמוֹ לְמַעַן לָמוּג לֵב (יחזקאל כא כ), לְמַעַן יֶאְשְׁמוּ (שם ו ו), כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לִי עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת (הושע ח ד), וְרַבִּים כָּאֵלֶּה. וְזֶה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינַי בַּפָּסוּק הַזֶּה מִכָּל הַנִּכְתַּב עָלָיו בְּהַרְבֵּה פָּנִים. גַּם יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁהוּא שָׁב אֶל שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה וְרֹאשׁ וְלַעֲנָה, יֹאמַר כִּי יִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי, לְמַעַן שֶׁיּוֹסִיף פֹּארָתוֹ הָרָוָה אֲשֶׁר תִּגְדַּל וְתַצְמִיחַ הַלַּעֲנָה וָרֹאשׁ עַל הַצְּמֵאָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה צוֹמַחַת, אוֹ יִהְיֶה הָרָוָה כִּנּוּי לַלַּעֲנָה הַנִּזְכֶּרֶת, שֶׁיּוֹסִיף הַלַּעֲנָה הָרָוָה הַצּוֹמַחַת וְגָדְלָה מְאֹד עַל הַצְּמֵאָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה גְּדֵלָה רַק מְעַט, וְתִהְיֶינָה שְׁתֵּיהֶן צוֹמְחוֹת. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לוֹמַר כִּי כָל אֲשֶׁר יִשְׁמַע הָאָלָה וְיִתְבָּרֵךְ מִמֶּנָּה וְיִתְחַזֵּק בִּשְׁרִירוּתוֹ, סְעִפָּיו יְשִׁיבוּהוּ לַחֲטֹא וְיַצְמִיחוּ פְּשָׁעִים יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה. וְגַם זֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן:

תוכן העניינים

רמב"ן על דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה