רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כט · פסוק ט
טַעַם אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים וּמְזֻמָּנִים לִפְנֵי הַשֵּׁם כְּדֵי לַעֲמֹד בִּבְרִיתוֹ, כִּי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בְּבֵאוּרָהּ נֶאֶסְפוּ אֵלָיו. אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הָאָרוֹן, וְהַבְּרִית הוּא הַשְּׁבוּעָה וְהָאָלָה אֲשֶׁר יַזְכִּיר, לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁכָּרַת עוֹד עִמָּם בְּרִית כַּבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּהַר סִינַי (שמות כד ה-ח), שֶׁהִקְרִיב עֲלֵיהֶם עוֹלָה וְלָקַח חֲצִי הַדָּם לִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הָעָם, אֲבָל לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר זֶה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ הַבְּרִית הַזֹּאת:
וְטַעַם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, כְּמוֹ וְהַנְּבוּאָה עוֹדֵד הַנָּבִיא, עַל דַּעַת ר"א (אבן עזרא על דברים כ"ט:ט'). וְעַל דַּעְתִּי הַכָּתוּב יִכְלֹל וְיִפְרֹט, וְהַכְּלָל רָאשֵׁיכֶם וְכָל שִׁבְטֵיכֶם, וְחָזַר וּפֵרַט זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם שֶׁהֵם רָאשֵׁיכֶם, כִּי זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ, וְכֵן אָמַר (דברים ל"א:כ"ח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ שְׂרָרָה וּמִנּוּי עַל הַצִּבּוּר יִקָּרֵא רֹאשׁ; נֶאֱמַר בַּנְּשִׂיאִים (במדבר א טז) רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם בַּמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה לְכָל אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, וְנֶאֱמַר בַּמְּרַגְּלִים (שם יג ג) רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, שֶׁהֵם רָאשִׁים בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא רָאשִׁים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם בִּכְלַל רָאשֵׁיכֶם. וְחָזַר וְאָמַר כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שִׁבְטֵיכֶם, וְהִזְכִּיר עוֹד הַטַּף וְהַנָּשִׁים וְהַגֵּרִים וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם אֲשֶׁר לָהֶם מֵעֶרֶב רַב. וְהֵבִיא שָׁם הַטַּף לַהֲבִיאָם בַּבְּרִית, כִּי אֲפִלּוּ עִם הַדּוֹרוֹת הָעֲתִידִים יִכְרֹת בְּרִית, אוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתָם, כַּטַּעַם שֶׁאָמְרוּ בְּהַקְהֵל (חגיגה ג). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (יבמות עט) שֶׁבָּאוּ קְצָת כְּנַעֲנִים בִּימֵי מֹשֶׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, וּנְתָנָם חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִשְׁכַּן ה'. וְאֵין הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁרִמּוּ אוֹתוֹ, אֲבָל בָּאוּ אֵלָיו לְהַשְׁלִים עִמּוֹ, כִּי כֵן הַמִּשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ (לעיל כ י יא). וְכָךְ מָצָאתִי בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (נצבים ב), לְלַמֶּדְךָ שֶׁבָּאוּ אֵצֶל מֹשֶׁה וְלֹא קִבְּלָם, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְרַמּוֹתוֹ לִכְרֹת לָהֶם בְּרִית, אֲבָל עֲשָׂאָם מִיָּד חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם: