רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כה · פסוק יז
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, כְּבָר הִזְכַּרְתִּי (רמב"ן על דברים כ"ד:ט') הַמִּדְרָשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ בְּסִפְרָא (בחקותי פרשה א ג), יָכוֹל בְּלִבְּךָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תִּשְׁכָּח הֲרֵי שִׁכְחַת הַלֵּב אֲמוּרָה, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר, שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ. וְכֵן בְּסִפְרֵי (תצא קסו), זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּפֶּה; לֹא תִּשְׁכָּח, בַּלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי מַה הִיא הַזְּכִירָה הַזּוֹ בַּפֶּה, אִם לֵאמֹר שֶׁנִּקְרָא פָּרָשַׁת עֲמָלֵק בְּצִבּוּר, וְנִמְצֵינוּ לְמֵדִין מִן הַתּוֹרָה בַּשְּׁנִיָּה זָכוֹר (מגילה כט), וְיִהְיֶה סֶמֶךְ לְמִקְרָא מְגִלָּה מִן הַתּוֹרָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח מָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק עַד שֶׁנִּמְחֶה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, וּנְסַפֵּר זֶה לְבָנֵינוּ וּלְדוֹרוֹתֵינוּ לוֹמַר לָהֶם כָּךְ עָשָׂה לָנוּ הָרָשָׁע וּלְכָךְ נִצְטַוִּינוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמוֹ. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה מִרְיָם נִצְטַוִּינוּ לְהוֹדִיעוֹ לְבָנֵינוּ וּלְסַפֵּר בּוֹ לְדוֹרוֹת, ואע"פ שֶׁהָיָה רָאוּי גַּם לְהַסְתִּירוֹ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל צִוָּה הַכָּתוּב לְהוֹדִיעוֹ וּלְגַלּוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אַזְהָרַת לָשׁוֹן הָרַע שׂוּמָה בְּפִיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֵטְא גָּדוֹל וְגוֹרֵם רָעוֹת רַבּוֹת, וּבְנֵי אָדָם נִכְשָׁלִים בּוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ב קסה) וְהַכֹּל בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע: