רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כה · פסוק ו
וְטַעַם וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, אֵינֶנּוּ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁיִּקְרְאוּ הַבֵּן הָרִאשׁוֹן בְּשֵׁם הַמֵּת רְאוּבֵן אוֹ שִׁמְעוֹן כָּמוֹהוּ, שֶׁהֲרֵי בְּבֹעַז נֶאֱמַר כֵּן (רות ד י), וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ, וְלֹא קָרְאוּ אוֹתוֹ מַחְלוֹן. אֲבָל הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הַבְטָחָה, וְהִנֵּה הוּא כִּפְשׁוּטוֹ. וְסָמְכוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי קנו יבמות כד) מִדְרָשׁ, שֶׁיְּהֵא גְּדוֹל הָאַחִים מְיַבֵּם, וְשֶׁהָאַיְלוֹנִית אֵינָהּ מִתְיַבֶּמֶת, וְכֵן אֵשֶׁת הַסָּרִיס שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי, וְזֶה כֻּלּוֹ אַסְמַכְתָּא, כִּי הָאַיְלוֹנִית וְאֵשֶׁת הַסָּרִיס מִגּוּפֵהּ דִּקְרָא נַפְקֵי: