רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כג · פסוק טז
וְטַעַם לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, דָּבֵק לְמַעְלָה, שֶׁאִם יִבְרַח הָעֶבֶד מֵאֲדֹנָיו אֲשֶׁר יָצָאתָ עָלָיו מַחֲנֶה וְיִנָּצֵל אֶל מַחֲנֶךָ, לֹא תַּסְגִּירֶנּוּ לוֹ בְּמָמוֹן אֲשֶׁר יִתֵּן לְךָ. וּלְפִי שֶׁאָמַר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, נִרְאֶה שֶׁהוּא מִצְוָה שֶׁיִּהְיֶה בֶּן חוֹרִין וְלֹא נַעֲבֹד בּוֹ אֲנַחְנוּ. וְהַטַּעַם בַּמִּצְוָה הַזּוֹ כִּי עִמָּנוּ יַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, וְאֵינֶנּוּ הָגוּן שֶׁנַּחְזִירֶנּוּ אֶל אֲדוֹנָיו לַעֲבֹד ע"ז. וְעוֹד שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיְּלַמֵּד דֶּרֶךְ מְבוֹא הָעִיר, כִּי בְּעִנְיָן כָּזֶה יִלְכְּדוּ מְדִינוֹת רַבּוֹת עַל יְדֵי הָעֲבָדִים וְהַשְּׁבוּיִים הַבּוֹרְחִים מִשָּׁם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (גיטין מה) אֲפִילּוּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ, שֶׁגַּם זֶה יַעֲמֹד לִפְנֵי יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַשֵּׁם וְיִנָּצֵל מֵעֲבֹד הַיּוֹשְׁבִים עַל אֲדָמָה טְמֵאָה, וְשֶׁאֵין כָּל הַמִּצְוֹת נוֹהֲגוֹת שָׁם: