רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כג · פסוק יא
וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הִזְהִיר בְּבַעַל הַמִּקְרֶה לָצֵאת מִכָּל הַמַּחֲנֶה, מִפְּנֵי הַטַּעַם הַנִּזְכָּר שֶׁהַשֵּׁם מִתְהַלֵּךְ עִמָּנוּ לְהוֹשִׁיעֵנוּ וְהַמַּחֲנֶה קָדוֹשׁ, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבֵּנוּ מִתְכַּוֵּן להקב"ה וְנוֹחִיל לִישׁוּעָתוֹ וְלֹא נִסְמֹךְ בִּזְרוֹעַ בָּשָׂר. וְכֵן הַטַּעַם בְּכִסּוּי הַצּוֹאָה, כִּי הַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ כְּמִקְדַּשׁ ה'. וּמִמֶּנּוּ נִלְמוֹד לִמְקוֹם הַתְּפִלָּה, שֶׁנַּרְחִיק מִן הַצּוֹאָה אַרְבַּע אַמּוֹת, וּלְכָל מַרְאֵה הָעֵינַיִם. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ יִדְרְשׁוּ (פסחים סח א), וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה וּבְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָרוֹן עִמָּהֶם שָׁם. וְגַם כִּסּוּי הַצּוֹאָה לְדַעְתָּם (ברכות כב ב; שם כה) בְּמָקוֹם אֲשֶׁר יַזְכִּירוּ הַשֵּׁם לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע. אִם כֵּן גַּם זוֹ אַזְהָרָה כָּפַל אוֹתָהּ בַּמַּחֲנֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַכֹּל מֻפְקָר כְּמַחֲנוֹת הַגּוֹיִם. וְגַם אֵלּוּ מִצְוֹת מְבֹאָרוֹת. וְטַעַם כִּסּוּי הַצּוֹאָה, שֶׁאֵין הַצּוֹאָה כְּטֻמְאָה שֶׁתְּטַמֵּא אֶת מְקוֹמָהּ וְשֶׁתִּהְיֶה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, אֲבָל אָסוּר לִרְאוֹתָהּ בְּעֵת הַתְּפִלָּה וּבִהְיוֹת הַלֵּב דָּבֵק בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד, מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבָרִים הַנִּמְאָסִים יוֹלִידוּ גְּנַאי בַּנֶּפֶשׁ וִישַׁבְּשׁוּ כַּוָּנַת הַלֵּב הַטָּהוֹר, וְכַאֲשֶׁר נֶעֶלְמָה מֵעֵין רוֹאֶה אֵין רַע: