רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כב · פסוק ד
וְהוֹסִיף בְּמִצְוַת הַטְּעִינָה לְהַזְהִיר עָלֶיהָ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי בַּתּוֹרָה אָמַר (שמות כג ה) עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, מִצְוַת עֲשֵׂה. וְעוֹד הוֹסִיף נוֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, כִּי שָׁם אָמַר רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם רַק הַחֲמוֹר שֶׁדַּרְכּוֹ לִטְעוֹן מַשּׂוֹי גָּדוֹל וְיִרְבַּץ תַּחְתָּיו. וְאָמַר בְּכָאן אָחִיךָ וְשָׁם אוֹיִבְךָ וְשׂוֹנַאֲךָ, לֵאמֹר תַּעֲשֶׂה עִמּוֹ כֵן, וּזְכֹר הָאַחְוָה וְתִשְׁכַּח הַשִּׂנְאָה: