רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יט · פסוק יח
וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד, לֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב אֵיךְ יִוָּדַע שֶׁהוּא עֵד שֶׁקֶר, כִּי בִּהְיוֹת הָעִנְיָן בִּשְׁנֵי עֵדִים שֶׁמְּעִידִין עַל הַדָּבָר, אֲפִלּוּ יָבוֹאוּ מֵאָה וְיַכְחִישׁוּ אוֹתָם לֹא יִתְבָּרֵר שֶׁשֶּׁקֶר עָנוּ. וְלֹא נוּכַל לוֹמַר שֶׁבָּא הָרוּג בְּרַגְלָיו, כִּי לֹא יֵאָמֵר בָּזֶה וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב. וְעַל כֵּן בָּאָה הַקַּבָּלָה הַנֶּאֱמֶנֶת וּפֵרְשָׁה כִּי הַהֲזָמָה תִּהְיֶה כְּשֶׁיֹּאמְרוּ, וַהֲלֹא בְּיוֹם פְּלוֹנִי עִמָּנוּ הֱיִיתֶם (מכות ה). וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת הַזּוֹ הִיא עַל גּוּפָם שֶׁל עֵדִים, וְהֵם אֵינָם נֶאֱמָנִים עַל עַצְמָם לוֹמַר לֹא עָשִׂינוּ כָּךְ, שֶׁהֲרֵי יְכוֹלִים הַלָּלוּ לוֹמַר עֲלֵיהֶם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ אוֹ שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת: