רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יז · פסוק ו
עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים, אִם מִתְקַיֶּמֶת עֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פֵּרַט לְךָ בִּשְׁלֹשָׁה, לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם: מָה שְׁנַיִם עֵדוּת אַחַת, אַף שְׁלֹשָׁה עֵדוּת אַחַת, וְאֵין נַעֲשִׂין זוֹמְמִין עַד שֶׁיִּזּוֹמּוּ כֻּלָּן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים י"ז:ו'). וְכֵן אִם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, הָעֵדוּת כֻּלָּהּ בְּטֵלָה, וְהֵם כֻּלָּם נֶהֱרָגִים וּמְשַׁלְּמִים מָמוֹן בַּהֲזַמָּתָן, שֶׁעִקַּר הַכָּתוּב לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם בְּכָל דִּבְרֵיהֶם כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (מכות ה ב). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמַר הַגָּאוֹן רַב סְעַדְיָה: שְׁנַיִם - עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה - מְקַבְּלֵי עֵדוּת הַשְּׁנַיִם. וְאֵין בַּכָּתוּב קַבָּלַת עֵדוּת, רַק עֵדִים. אֲבָל כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁטָּעָה הַגָּאוֹן בְּדִינוֹ, כִּי עֵדוּת דִּינֵי נְפָשׁוֹת לֹא תְּקֻבַּל רַק בִּפְנֵי סַנְהֶדְרִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֲבָל פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא לֵאמֹר שֶׁיּוּמַת הַמֵּת עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים כְּשֶׁאֵין שָׁם יוֹתֵר, אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה אִם יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשָׁה; יֹאמַר הַכָּתוּב, כַּאֲשֶׁר הֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ, תִּדְרֹשׁ הַדָּבָר הֵיטֵב עַל פִּי כָּל הָעֵדִים הַנִּמְצָאִים שָׁם. וְהִנֵּה אִם שָׁמַעְנוּ שֶׁעָבַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, נִשְׁלַח בַּעֲבוּרָם וְיָבוֹאוּ לְבֵית דִּין וְיָעִידוּ כֻּלָּם, וְהוּא הַדִּין לְמֵאָה; כִּי בְּשָׁמְעֵנוּ דִּבְרֵי כֻּלָּם יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת. וְאִם לֹא הָיוּ שָׁם יוֹתֵר, אוֹ שֶׁהָלְכוּ לָהֶם וְאֵינָם נִמְצָאִים שָׁם, בִּשְׁנַיִם דַּי.