רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יג · פסוק ד
וְטַעַם כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לֵאמֹר כִּי עִנְיַן הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר בָּא וְהֶרְאָהוּ הַשֵּׁם לָזֶה בַּחֲלוֹמוֹ אוֹ בְּכִהוּנוֹ, רְצוֹן הָאֱלֹהִים הָיָה בּוֹ לְנַסּוֹתְכֶם בְּאַהֲבָתוֹ. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי כִּי הַנִּסָּיוֹן יִקָּרֵא כֵן מִצַּד הַמְּנֻסֶּה. וְאָמַר לָדַעַת, שֶׁיִּוָּדַע בְּפֹעַל מָה שֶׁהוּא בְּכֹחַ וְגָלוּי לְפָנָיו. וְהִנֵּה מִצְוַת כָּל הַפָּרָשָׁה בְּמִתְנַבֵּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל בְּמִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' לְשַׁנּוֹת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה, רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בּוֹ (סנהדרין צ א), שֶׁאִם בָּא לַעֲקֹר דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁיַּתִּיר הַחֲזִיר אוֹ אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת, כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ. אֲבָל אִם יַתִּיר זֶה לִקְצָת הַיָּמִים לְהוֹרָאַת שָׁעָה, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, אָנוּ חַיָּבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָיו וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֵּנוּ. וְנִרְאֶה שֶׁאִם יִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' לְצַוּוֹת מִצְוָה שֶׁיְּחַדֵּשׁ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בְּמִקְרָא מְגִלָּה (מגילה יד א), שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, אֶלָּא שֶׁאֵין לָנוּ לִשְׁמֹעַ אֵלָיו, דִּכְתִיב (ויקרא כז לד): אֵלֶּה הַמִּצְוֹת, אֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ בָּהֶם דָּבָר מֵעַתָּה. וְאוּלַי כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַאֲמִין לוֹ הִנֵּה הוּא נְבִיא הַשֶּׁקֶר, וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק.