רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יב · פסוק ח
לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם, אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים י"ב:ח') בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי פֵּרְשׁוּ בּוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ נוֹסְעִין מִמַּסַּע אֶל מַסַּע, וְיַקְרִיב עוֹלָה בְּמַסַּע שֶׁיִּרְצֶה, וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּתֵּן בְּכוֹר צֹאנוֹ, וְיֵשׁ מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן, כִּי הַמִּצְוָה תְּלוּיָה בָּאָרֶץ. וְאֵין זֹאת דַּעְתִּי, רַק טַעְמוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ כֻּלָּם יִרְאֵי הַשֵּׁם, וּבַעֲבוּר שֶׁאָמַר אֲנַחְנוּ, כִּי מִצְוֹת רַבּוֹת בָּעוֹלוֹת תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, זֶה לְשׁוֹנוֹ. וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁאֵין מִדֶּרֶךְ הַפָּרָשָׁה שֶׁיְּדַבֵּר בַּתּוֹכָחוֹת וְיֹאמַר לָהֶם עַתָּה שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים מִצְוֹת הַשֵּׁם וְאִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, וְאֵיךְ יֹאמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּעֲבֵרוֹת חָלִילָה, אֲבָל הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר לֹא תַּעֲשׂוּ כְּכָל אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, וּמָה טַעַם לִכְלֹל עִם הָעֲבֵרוֹת הַמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. אֲבָל פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כִּי יִשְׂרָאֵל נִצְטַוּוּ בַּמִּדְבָּר לִזְבֹּחַ כָּל בְּקָרָם וְצֹאנָם שְׁלָמִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן (ויקרא יז ג-ו), אֲבָל בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁכָּן יַעֲשֶׂה אוֹתָם, וְאִם לֹא יִרְצֶה לֶאֱכֹל שׁוֹר וָשֶׂה לֹא יִתְחַיֵּב לְהָבִיא קָרְבָּן כְּלָל. וְגַם כֵּן אֵינוֹ חַיָּב לְהָבִיא בְּכוֹרוֹת וְלֹא מַעְשַׂר בְּהֵמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהִנֵּה לֹא יָבִיא בְּחִיּוּב לַמִּשְׁכָּן כְּלָל, וַאֲפִלּוּ בָּרְגָלִים לֹא נִתְחַיֵּב לָבֹא שָׁם. וְכֵן אַחֲרֵי זְרִיקַת הַדָּם וְהֶקְטֵר הַחֵלֶב בַּשְּׁלָמִים יֹאכַל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כִּי לֹא נָתַן בָּהֶם הַכָּתוּב מְחִצָּה, אֲבָל אוֹכְלִים אוֹתָם בַּמַּחֲנֶה וְחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְהִנֵּה אֵין לָהֶם בְּכָל עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת חוֹבָה רַק אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. עַל כֵּן צִוָּה בְּכָאן כִּי אַחֲרֵי הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה לֹא יַעֲשׂוּ כֵן, אֲבָל יָבוֹאוּ בְּחוֹבָה לְמָקוֹם יָדוּעַ וּמְיֻחָד נִבְחָר מֵהַשֵּׁם, וְיָבִיאוּ שָׁם הַזְּבָחִים וְהַמַּעַשְׂרוֹת וְהַבְּכוֹרוֹת וְיֹאכְלוּם שָׁם בִּמְחִצָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי טז) בְּדָבָר הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב שֶׁקָּרֵב בַּבָּמָה, וְשֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב שֶׁאֵינוֹ קָרֵב בַּבָּמָה, מִדְרָשׁ מִיִּתּוּר הַמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק בָּתְרָא דִּזְבָחִים (קיז):