רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ו · פסוק י
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', יַזְכִּיר בְּכָאן כִּי בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה יִזְכֹּר יְמֵי עָנְיוֹ וּמְרוּדוֹ שֶׁהָיָה עֶבֶד בְּמִצְרַיִם, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת הַשֵּׁם שֶׁהוֹצִיאוֹ מִן הָעַבְדוּת הַהוּא לַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֲבָל יִזְכֹּר חֲסָדָיו תָּמִיד וְיִירָא אוֹתוֹ וְיַעֲבֹד לְפָנָיו כְּעֶבֶד לַאֲדוֹנָיו. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (חולין יז) יִרְמֹז עוֹד כִּי הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַּבָּתִּים הַמְּלֵאִים מֻתָּר, אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם דְּבָרִים הַנֶּאֱסָרִים בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן קָדְלֵי דַּחֲזִירֵי אוֹ כְּרָמִים נְטוּעִים כִּלְאַיִם אוֹ עָרְלָה, וַאֲפִלּוּ בַּבּוֹרוֹת יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּחֲצִיבָתָן דְּבַר אִסּוּר בַּטִּיחַ אֲשֶׁר בָּהֶן, אוֹ הִזְכִּיר הַבּוֹרוֹת דֶּרֶךְ מְלִיצָה לְהַזְכִּיר רִבּוּי הַטּוֹבָה, וְהִשְׁלִיט אוֹתָם בְּכָל הַנִּמְצָא בָּאָרֶץ, בַּמֻּתָּר וּבָאָסוּר. וְהִנֵּה הֻתְּרוּ לָהֶן כָּל הָאִסּוּרִין זוּלָתִי אִסּוּר ע"ז, כְּמוֹ שֶׁיְּבָאֵר עוֹד (דברים ז':כ"ה) לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ וְגוֹ', וּלְכָךְ יַזְכִּיר כָּאן בַּפָּרָשָׁה שֶׁאַחֲרֵי כֵן (דברים ז':ה') מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וְגוֹ', לְאַבֵּד ע"ז וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, וּשְׁאָר כָּל הַנִּמְצָא בָּאָרֶץ מֻתָּר. וְהָיָה הַהֶתֵּר הַזֶּה עַד שֶׁאָכְלוּ שְׁלַל אוֹיְבֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּשֶׁבַע שֶׁכָּבְשׁוּ, וְכֵן נִרְאֶה בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מִמַּסֶּכֶת חֻלִּין (שם). וְהָרַב כָּתַב בְּהִלְכוֹת מְלָכִים וּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם (רמב"ם פ"ח ה"א), חֲלוּצֵי צָבָא מִשֶּׁיִּכָּנְסוּ בִּגְבוּל הַגּוֹיִם וְיִשְׁבּוּ מֵהֶם מֻתָּר לָהֶם לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּבְשַׂר חֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם רָעַב וְלֹא מָצָא מַה יֹּאכַל אֶלָּא מַאֲכָלִים אֵלּוּ הָאֲסוּרִים, וְכֵן שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ, וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב עָרְפֵי חֲזִירִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין זֶה נָכוֹן, שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ אוֹ רְעָבוֹן בִּלְבַד הֻתַּר בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֶלָּא לְאַחַר שֶׁכָּבְשׁוּ הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת וְהַטּוֹבוֹת וְיָשְׁבוּ בָּהֶן הִתִּיר לָהֶם שְׁלַל אוֹיְבֵיהֶם, וְלֹא בְּכָל חֲלוּצֵי צָבָא אֶלָּא בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן. וְכֵן יֵין נֶסֶךְ שֶׁהִזְכִּיר אֵינוֹ אֱמֶת, שֶׁבְּכָל אִסּוּרֵי ע"ז הִיא עַצְמָהּ וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הַכֹּל אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז':כ"ו) שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא. וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן הָרַב אֶלָּא לְהַתִּיר סְתָם יֵינָן בְּמִלְחָמָה, וְכִי לָמָּה הֻצְרַכְנוּ לְדָבָר זֶה, אִסּוּרֵי תּוֹרָה הֻתְּרוּ, גְּזֵרוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם יִהְיוּ אֲסוּרוֹת: