רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ו · פסוק ה
בְּכָל לְבָבְךָ, עַל דַּעַת הַמִּדְרָשׁ (ספרי ואתחנן ו) הַלֵּב הַנִּזְכָּר כָּאן הוּא הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה, כְּעִנְיָן תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לּוֹ (תהלים כא ג), אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ (משלי ו' כה). אִם כֵּן בְּכָל נַפְשְׁךָ, הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְכֵן וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים (שמואל א כה כט). וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שֶׁדּוֹרְשִׁין בַּגְּמָרָא (ברכות נד) מִכָּאן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, יִהְיֶה בְּכָל נַפְשְׁךָ תּוֹסֶפֶת, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ אָמַר גַּם כֵּן בְּכָל נַפְשְׁךָ. וְטַעַם שֶׁתֹּאהֲבֶנּוּ כְּנַפְשֶׁךָ, שֶׁתִּתֵּן אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ הַיִּסּוּרִין אוֹ הָאֵבָרִים חֲצִי הַנֶּפֶשׁ, וּבַהֲרִיגָה יֹאמַר בְּכָל נַפְשְׁךָ. ור"א אָמַר כִּי נַפְשְׁךָ, הַמִּתְאַוָּה, כְּמוֹ כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ (דברים כ"ג:כ"ה), נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת (משלי כז ז), אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי (תהלים כז יב), וּבְכָל לְבָבְךָ, הוּא הַדַּעַת, וְהוּא כִּנּוּי לָרוּחַ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כִּי הִיא הַמֶּרְכָּבָה הָרִאשׁוֹנָה לוֹ, וְכָמוֹהוּ חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת (משלי י ח). וּדְבָרוֹ קָרוֹב בְּפֵרוּשׁ בְּכָל לְבָבְךָ מִמָּה שֶׁאָמַר וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ' עַל לְבָבְךָ:
וְטַעַם וּבְכָל מְאֹדֶךָ, כְּלוֹמַר מְאֹד מְאֹד. וְהַטַּעַם רַב רַב אֱהֹב אוֹתוֹ. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ברכות נד) בְּכָל מָמוֹנְךָ, וְיִקָּרֵא הַמָּמוֹן מְאֹד כִּי יְכַנֶּה אוֹתוֹ בְּרִבּוּי כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֵא לוֹ הָמוֹן, טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים (תהלים לז טז), וְהִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל (מלכים ב ז יג), וְיִקָּרֵא חַיִל, יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם (ישעיהו ל ו), חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ (ירמיהו יז ג), אֶת הַחַיִל הַזֶּה (דברים ח':י"ז). יֹאמַר בְּכָל רִבּוּי מָמוֹנְךָ. וְכָמוֹהוּ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ (מלכים ב כג כה), מִפְּנֵי הִתְנַדְּבוֹ בְּעִנְיַן בִּעוּר ע"ז וַעֲשִׂיַּת הַפֶּסַח. וְעִנְיַן הָאַהֲבָה בֵּאֲרוּ אוֹתוֹ רַבּוֹתֵינוּ, וְהַמְּפֹרָשׁ שֶׁבְּדִבְרֵיהֶם מָה שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (עקב), שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲרֵנִי לוֹמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקָּרֵא חָכָם, בִּשְׁבִיל שֶׁאֵשֵׁב בַּיְּשִׁיבָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאַאֲרִיךְ יָמִים, בִּשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, ת"ל לְאַהֲבָה וְגוֹ'. וַאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה תָּמִיד לְמַעַן יִיטַב לָךְ (דברים ו:יח) וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים (דברים ד:מ), וּלְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ (דברים ד:א), יַזְהִירֵם בַּיִּרְאָה עַל דֶּרֶךְ הַתּוֹכָחוֹת, לוֹמַר שֶׁאִם יֶחֶטְאוּ לֹא יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אוֹ לֹא יַאֲרִיכוּ יָמִים עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁהֶחָסִיד צָרִיךְ לִהְיוֹת אוֹהֵב וְיָרֵא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה וַעֲשֵׂה מִיִּרְאָה, עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה שֶׁאֵין אוֹהֵב שׂוֹנֵא, וַעֲשֵׂה מִיִּרְאָה שֶׁאִם בָּאתָ לִבְעֹט אַל תִּבְעֹט. וּכְבָר נִתְבָּאֵר זֶה בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים: