רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ו · פסוק ד
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ, גַּם בָּזֶה מִצְוָה שֶׁיְּבָאֵר, כִּי בְּדִבּוּר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ יִהְיֶה הַיִּחוּד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מכילתא בחדש ה) רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִכָּאן תְּשׁוּבָה לַמִּינִים שֶׁהֵם אוֹמְרִים שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן, שֶׁכְּשֶׁעָמַד הקב"ה עַל הַר סִינַי וְאָמַר אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מִי מִחָה כְּנֶגְדּוֹ. אֲבָל בָּא לְבָאֵר הַמִּצְוָה הַזּוֹ, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְפִי שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ בֶּאֱמוּנָה, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ כּוֹפֵר בָּעִקָּר כְּעוֹבֵד ע"ז. ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, ה' שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ וְלֹא אֱלֹהֵי הָאֻמּוֹת עָתִיד לִהְיוֹת ה' אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד ט) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים ו':ד'). וְאַתָּה צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בָּזֶה, כִּי שִׁנָּה הַכָּתוּב כָּאן לוֹמַר ה' אֱלֹהֵינוּ, וְלֹא אָמַר אֱלֹהֶיךָ כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם וְגוֹ' כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ (להלן ט א ג), שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם וְגוֹ' כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם (להלן כ ג ד), וְכֵן בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁיְּדַבֵּר עִם יִשְׂרָאֵל יַזְכִּיר ה' אֱלֹהֵיכֶם אוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ, וְגַם בְּכָאן אָמַר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲבָל הִזְכִּיר בְּיִחוּד ה' אֱלֹהֵינוּ, כִּי עָשָׂה עִם מֹשֶׁה אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם תִּפְאֶרֶת. וְהִנֵּה דָּלֶ"ת אֶחָד גְּדוֹלָה, לִרְמֹז עַל מָה שֶׁכָּתוּב (ישעיהו סג יב) בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם. וּלְכָךְ תִּקְּנוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וְאָמְרוּ מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהֵרִיחָה צִיקֵי קְדֵרָה וְכוּ' (פסחים נו), כִּי מֹשֶׁה אָמַר בַּתּוֹרָה בְּרֶמֶז וְחָזַר וְאָמַר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּלְשׁוֹן הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה: