רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ה · פסוק יט
מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל, בֵּאוּר לְמִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כִּי עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו:
קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, מְתַרְגְּמִינַן וְלֹא פְּסַק, לְפִי שֶׁמִּדַּת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן יְכוֹלִין לְדַבֵּר דִּבְרֵיהֶם בִּנְשִׁימָה אַחַת, וּמִדַּת הקב"ה אֵינוֹ כֵן, לֹא הָיָה פּוֹסֵק, וּמִשֶּׁלֹּא הָיָה פּוֹסֵק לֹא הָיָה מוֹסִיף, לְפִי שֶׁקּוֹלוֹ חָזָק וְקַיָּם לְעוֹלָם, ד"א לֹא יָסָף, לֹא הוֹסִיף לְהֵרָאוֹת בְּאוֹתוֹ פֻּמְבִּי, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים ה':י"ט). וְהַכָּתוּב אָמַר (שמות יט יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, וְאָמְרוּ (מכילתא יתרו ד) לָמָּה רַךְ בַּתְּחִלָּה, לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן בַּמֶּה שֶׁיְּכוֹלָה לִשְׁמֹעַ. וְאוּלַי בְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הָיָה כֵן, אֲבָל קוֹל הַשֵּׁם בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הָיָה שָׁוֶה. וְהַנָּכוֹן כִּי הָאוֹמֵר לֹא פָּסַק עָשָׂה יָסַף מִן וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל (ירמיהו מח לג), תּוֹסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן (תהלים קד כט), שֶׁעִנְיָנָם לְדַעְתּוֹ הִמָּנַע הַדָּבָר, יֹאמַר כִּי לֹא נִמְנַע גָּדְלוֹ וְתָקְפּוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל הַדִּבְּרוֹת. וְכֵן אָמַר וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסְפוּ (במדבר יא כה). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט וְלֹא יָסַף שֶׁלֹּא יָסַף לִהְיוֹת עוֹד גָּדוֹל כָּמוֹהוּ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר כִּי כָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁמְעוּ קוֹל גָּדוֹל, וְלֹא יָסַף לְהַשְׁמִיעַ אֶל כָּל קְהַלְכֶם אֶלָּא קוֹל אֶחָד כִּי אוֹתוֹ קוֹל בִּלְבַד הִשִּׂיגוּ הֵם. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי עִנְיָן זֶה שָׁם (שמות יט כ) וְכָל הַפָּרָשָׁה: