רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ד · פסוק מא
אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים, פֵּרֵשׁ ר"א (אבן עזרא על דברים ד':מ"א) בַּיּוֹם שֶׁהִבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים אָז אָמַר דִּבְרֵי הַבְּרִית. וְאֵינוֹ נָכוֹן, אֲבָל הוּא כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי מֹשֶׁה אָסַף כָּל יִשְׂרָאֵל לְבָאֵר לָהֶם הַתּוֹרָה, וּפָתַח לָהֶם בְּדִבְרֵי הַתּוֹכָחוֹת, וְכַאֲשֶׁר אָמַר בִּפְנֵיהֶם תּוֹכְחוֹתָיו בַּמֶּה שֶׁעָשׂוּ וְהָאַזְהָרוֹת עַל ע"ז וְעַל יִחוּד הַשֵּׁם וְהִשְׁלִים לָהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּ חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו לְמַעַן יִיטַב לָהֶם, אָז אָמַר בְּמַעֲמָדָם לִפְנֵיהֶם עַתָּה נְקַיֵּם הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּנוּ הַשֵּׁם, וְתִהְיֶינָה בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְרָמוֹת בַּגִּלְעָד וְגוֹלָן בַּבָּשָׁן עָרֵי מִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה. ואע"פ שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיֻּבְדְּלוּ אוֹתָם שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, אָמַר מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדֵינוּ נְקַיֵּם אוֹתָהּ לְמַעַן יִיטַב לָנוּ. וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ שָׁם וְאָמַר אֲלֵיהֶם (דברים ה':א') שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְגוֹ', כִּי עַתָּה יִפְתַּח בַּמִּצְוֹת וּבְבֵאוּר הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בִּתְחִלַּת סֵדֶר אֵלֶּה הַדְּבָרִים: