רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ב · פסוק לד
וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף, שֶׁהָיוּ מִן הָאֱמוֹרִי, וְנִצְטַוּוּ בְּכָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ':ט"ז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, וְאַף עַל פִּי כֵן פָּתַח לָהֶם בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּצְוָה כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ בעה"י (רמב"ן על דברים כ':י'). אֲבָל לְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לֹא קָרָא לְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא יָצָא אֵלָיו לַמִּלְחָמָה קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעִיר שֶׁלּוֹ כְּלָל. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי הָעִנְיָן בְּסֵדֶר זֹאת חֻקַּת (במדבר כא כא):