רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ב · פסוק כה
וְטַעַם אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ, כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּירָאוּם כָּל הָעַמִּים וְאַנְשֵׁי כְּנַעַן בְּלֵב נָמֵס יֵצְאוּ לִקְרָאתָם, אֲבָל הִקְשָׁה הַשֵּׁם אֶת רוּחָם לֵאמֹר טוֹב מוּתֵנוּ בְּחַרְבָּם מִלִּהְיוֹת לָהֶם עֲבָדִים. כִּי מָה טַעַם לוֹמַר בְּמֹשֶׁה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, וְהוּא לֹא יִלָּחֵם רַק בִּשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה. אֲבָל הִיא הַבְטָחָה לְיִשְׂרָאֵל וְלִיהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ (דברים ג':כ"א) עֵינֶיךָ הָרֹאֹת וְגוֹ'. וְזֶה טַעַם הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ (דברים ב':ל"א):