רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מב · פסוק לז
אֶת שְׁנֵי בְּנֵי תָּמִית קִבֵּל עָלָיו בְּאָלָה לַהֲבִיאוֹ אֶל אָבִיו, כִּי אָמַר לוֹ אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית בִּהְיוֹת עָנְשְׁךָ עָלַי אִם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית מ"ג:ט') "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים". וְאָמַר "אֶת שְׁנֵי בָנַי" וְהֵם הָיוּ אַרְבָּעָה, לֵאמֹר תַּחַת הָאֶחָד מִבָּנֶיךָ יִהְיֶה הַכֶּפֶל בְּבָנַי. וְהִנֵּה יַעֲקֹב לֹא בָּטַח בִּרְאוּבֵן כַּאֲשֶׁר בָּטַח בִּיהוּדָה, כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וְעוֹד כִּי רְאוּבֵן כְּבָר פָּשַׁע בְּאָבִיו וְלֹא יִבְטַח בּוֹ, וְהַכְּלָל כִּי הָיְתָה עֲצַת יְהוּדָה טוֹבָה, לְהַנִּיחוֹ לַזָּקֵן עַד שֶׁיִּכְלֶה פַּת מִן הַבַּיִת (עיין תנחומא מקץ ח), כִּי אָז יִשְׁמַע, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר לוֹ "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם טַפֵּנוּ":