רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לב · פסוק ט
וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמַר זֶה בְּאוּלַי, כִּי אָמַר אוּלַי יִנָּצֵל הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד כִּי בְּהַכּוֹתוֹ הָאֶחָד יִבְרְחוּ הָאֲחֵרִים, אוֹ תָּשׁוּב חֲמָתוֹ, אוֹ תָּבֹא לָהֶם הַצָּלָה מֵאֵת הַשֵּׁם. וְכֵן אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ג'), לִמְּדַתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, לֹא יַנִּיחַ אָדָם כָּל מָמוֹנוֹ בְּזָוִית אַחַת. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ל"ב:ט'), "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה", עַל כָּרְחוֹ, כִּי אֶלָּחֵם עִמּוֹ, הִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לִתְפִלָּה וּלְדוֹרוֹן וּלְמִלְחָמָה. וְרָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר ט יח), מֶה עָשָׂה, זִיְּנָם מִבִּפְנִים וְהִלְבִּישָׁם בְּגָדִים לְבָנִים מִבַּחוּץ, וְהִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. וְכֵן עִקָּר. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי יַעֲקֹב יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זַרְעוֹ כֻּלּוֹ נוֹפֵל בְּיַד עֵשָׂו, אִם כֵּן יִנָּצֵל הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד עַל כָּל פָּנִים. וְגַם זֶה יִרְמֹז שֶׁלֹּא יִגְזְרוּ עָלֵינוּ בְּנֵי עֵשָׂו לִמְחוֹת אֶת שְׁמֵנוּ, אֲבָל יַעֲשׂוּ רָעוֹת עִם קְצָתֵנוּ בִּקְצַת הָאֲרָצוֹת שֶׁלָּהֶם, מֶלֶךְ אֶחָד מֵהֶם גּוֹזֵר בְּאַרְצוֹ עַל מָמוֹנֵנוּ אוֹ עַל גּוּפֵנוּ, וּמֶלֶךְ אַחֵר מְרַחֵם בִּמְקוֹמוֹ וּמַצִּיל הַפְּלֵטִים. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ו:ג'), "אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ", אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה", אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה. רָאוּ כִּי גַּם לְדוֹרוֹת תִּרְמֹז זֹאת הַפָּרָשָׁה: