רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כד · פסוק כב
וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ הַכָּתוּב הַזֶּה יֶחְסַר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וַיִּתֵּן עַל אַפָּהּ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ". וּלְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר כִּי פֵּרוּשׁוֹ וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים שֶׁיִּהְיוּ עַל יָדֶיהָ, וַיֹּאמֶר לָהּ בַּת מִי אַתְּ, וְאַחֲרֵי שֶׁאָמְרָה אֵלָיו "בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי" שָׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם, אֲבָל חָסֵר כָּאן הַנְּתִינָה, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: