רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ד · פסוק ח
וְטַעַם וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה לְהִתְגּוֹלֵל עָלָיו וּלְהָרְגוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':ח'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ד':ח') כִּי הַקָּרוֹב אֵלָיו שֶׁאָמַר לוֹ כָּל הַתּוֹכָחוֹת שֶׁהוֹכִיחוֹ הַשֵּׁם. וְעַל דַּעְתִּי שֶׁהוּא דָּבֵק עִם "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה", כִּי אָמַר לוֹ נֵצֵא הַשָּׂדֶה, וְהָרַג אוֹתוֹ שָׁם בַּסֵּתֶר. וְיִתָּכֵן שֶׁנִּתְכַּוֵּן בַּהֲרִיגָה שֶׁיִּבָּנֶה הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ, כִּי חָשַׁב שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְאָבִיו זֶרַע אַחֵר. עוֹד גַּם פָּחַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִקַּר בִּנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵאָחִיו שֶׁנִּתְקַבְּלָה מִנְחָתוֹ: