רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ד · פסוק ז
הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת עַל דַּעַת הַמְּפָרְשִׁים (אונקלוס רש"י ורד"ק) שְׂאֵת עֲוֹנְךָ. וְעַל דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ד':ז') שְׂאֵת פָּנֶיךָ כְּנֶגֶד "לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ", כִּי הַמִּתְבַּיֵּשׁ כּוֹבֵשׁ פָּנִים לְמַטָּה, וְכֵן "וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן" (איוב כט כד), וְהַמְּכַבְּדוֹ כְּאִלּוּ נוֹשֵׂא פָּנָיו לְמַעְלָה, וְזֶה טַעַם "אוּלַי יִשָּׂא פָנָי" (בראשית ל"ב:כ"א), "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל" (ויקרא יט טו). וְעַל דַּעְתִּי אִם תֵּיטִיב יִהְיֶה לְךָ יֶתֶר שְׂאֵת עַל אָחִיךָ כִּי אַתָּה הַבְּכוֹר, וְזֶה טַעַם "לָמָּה חָרָה לָךְ", כִּי בְּבָשְׁתּוֹ מֵאָחִיו נָפְלוּ פָנָיו, וּבְקִנְאָתוֹ מִמֶּנּוּ הֲרָגוֹ. וְהִנֵּה אָמַר לוֹ לָמָּה חָרָה לָךְ עַל אָחִיךָ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב יִהְיֶה לְךָ יֶתֶר שְׂאֵת עַל אָחִיךָ, וְאִם לֹא תֵיטִיב לֹא עִמּוֹ בִּלְבַד תְּבוֹאֲךָ רָעָה כִּי לְפֶתַח בֵּיתְךָ חַטָּאתְךָ רוֹבֵץ לְהַכְשִׁילְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ שֶׁהוּא יִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת דָּבֵק בָּךְ כָּל הַיָּמִים, אֲבָל אַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ אִם תַּחְפֹּץ, כִּי תֵּיטִיב דְּרָכֶיךָ וּתְסִירֶנּוּ מֵעָלֶיךָ. הוֹרָהוּ עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בְּיָדוֹ לָשׁוּב בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְיִסְלַח לוֹ: