רלב"ג על התורה· רבנו לוי ב"ר גרשום [הרלב"ג]
דברים
פרק א
פסוק א
פרשת דברים
ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם י"ח:
התועלת הראשון במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם שיוכיח המונהגים ממנו באופן שלם בעת ראותו שהוא נפרד מהם כדי שיוריש להם מהטובות לפי מה שאפשר לו הלא תראה כי משה רבינו הוכיח את ישראל זה התוכחת הנכלל בזה הספר קודם הפרדו מהם להישירם אל הטוב לפי מה שאפשר בעוד בחיים חייתו ועודנו עמם כי קודם זה לא הוצרך לתוכחה גדולה כזאת כי הוא היה מוכן להוכיחם תמיד בעת הצרך ואולם עתה הוצרך להוכיחם בתוכחת תספיק להם תמיד אחרי מותו:
התועלת השני הוא להודיע אופן החכמה האלהית בזאת ההשגחה שהסכים להשגיח את ישראל להנחיל להם הארץ וזה כי הוא רצה להישירם תחלה לעבודתו במה שהראה להם מהמופתים במצרים ועל הים ובמעמד הר סיני אשר רבו מלמנות כאלו נא אותם על כנפי נשרים להביא אותם אליו ולזה ארך זמנם בהר חורב שהוא הר סיני כדי שירגילו ויסתבכו הסתבכות חזק באמונת ה'שם יתעלה ובתורתו ואחר זה כשנגלה לשם יתעלה שהם בצד שראוי שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה אמר השם יתעלה כי רב לכם שבת בהר ההוא כי כבר נתחנכו שם בשלמות לעבודת השם יתעלה כמו שאמר משה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ולזאת הסבה ארך להם הזמן מעת צאתם ממצרים עד בואם לדש כמו ט"ו חדש בקרוב והנה לא היה מהר חרב עד קדש כי אם מהלך י"א ימים כמו שזכר בזאת הפרשה וממצרים להר חורב היה מהלך ג' ימים כי שאמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליי' אלהינו והנה היה עכובם להמתין שיהיו ראויים לזאת ההשגחה ולזאת הסבה בעינה סדרו שם שופטים רבים על העם ראויים להישירם אל הטוב כדי שימהרו להיות ראוים לזאת ההשגחה ולזה אמר יי' למשה רב לכם שבת בהר הזה כשנגלה לו שנקרבו שם לעבודתו כמו שזכרנו ולזאת הסבה בעינה אמר להם רב לכם סוב את ההר הזה כאשר תמו למות הפקודים שנמנו במדבר סיני כי המתנת מיתתם איחרה אותם במדבר זה הזמן הארוך:
התועלת השלישי הוא להודיע שאלו התוכחות לא אמרם משה מעצמו כי אם על פי הגבורה ולזה אמר כאשר צוה יי' אותו והנה רצה השם יתעלה שיאמרו לכל ישראל לא לראשיהם לבד כדי שיקבלו בזה כולם מוסר עם שההמון היו יותר צרכים לאלו התוכחות מהראשים והנה לא רצה השם יתעלה שיאמרו כי אם בעת היותר ראוי זה המתין לומר אלו התוכחות אחר הכאת סיחון ועוג כי אם אמרם קודם זה שמא היו אומרי' מבלתי יכולת יי' להביאם שם היה זה לא מחטא דבר המרגלים ואולם עתה שנתבאר להם עוצם גבורת השם יתעלה באלו המלחמות אחרי מות הפקודים ההם שגזר להם למות במדבר נתבאר להם שהחטא היה המונע בזה לא דבר אחר זולתו:
התועלת הרביעי להודיע שהמנהיג מספר רב מהאנשים להועיל בו להמון ראוי שישתדל בביאור סודותיו קודם מותו כדי שיגיע אל התועלת המכוון מהספר ההוא להם ולזה ספר שלפני מותו הואיל משה באר את התורה הזאת ואופן הבאור הזז היה לפי מה שאחשוב קצת דברי' נתחדשו בזה הספר במצות התוריות אשר נזכרו במה שקדם ולא נתבארה בשלמות ובסידור הדברים גם כן שהעיר בו על הענינים באופן שלם ומה שהזכיר מהמצות שלא נזכרו שיעיר גם כן על כוונת המצות ואולם רז"ל הבינו מזה שכבר באר משה התורה אז באורים לא נכתבו כמו דקדוקי המצות ופרטיהם וכלליהם והעמידה עליהם באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וכשיעויין בזה עיון טוב הנה הוא מסכים למה שהעירונו עליו.
התועלת הה' הוא להודיע שהמנהיג מספר רב מהאנשים צריך לו שימנה עליהם אנשים טובים קצתם למעלה מקצת באופן שיוכלו לדקדק בהנהגתם באופן ראוי ובזולת זה לא תשלם ההנהגה למונהגים באופן ראוי ולזה ספר כי מפני שהיה מספר בני ישראל רב בקש משה מהם למנו' עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים שרי עשרות כדי שתשלם ההנהגה באון שלם כמו שזכרנו בביאור דברי זאת הפרשה:
התועלת הששי הוא במצות והוא להודיע שהוזהרו הדיינין שלא ייראו מפני איש בדבר המשפט והתועלת בזאת האזהרה מבואר כי בזה ימשך היושר והצדק בעסקת בני אדם קצתם עם קצת אשר בו קיום הישוב:
התועלת השביעי להודיע כי התחלת דבר המרגלים היתה מישראל לא מהשם יתעלה אולי יחשוב חושב כי מפני שהיה גלוי לשם יתעלה מה ישיבו המרגלים שלח אותם למצא תואנה על אשר לא הביאום תכף לארץ אך בזולת זה גם כן לא היו באים שם אז ולזה ביאר בזה המקום כי מישראל היתה נסבה לשלח המרגלים:
התועלת השמיני הוא ללמדנו כי הרעו' או מה שיביא אליהם אין ראוי שיוחסו לשם יתעלה כי ממנו לא יסודרו כי אם טובות ולזה אמר משה על דבר שלוח מרגלים וייטב הדבר בעיני להרחיק מלייחס לשם יתעלה מה שיביא מהרע ואף על פי שכבר נתבאר במה שקדם שהשם יתע' צוהו על זה לבקשת ישראל הנה לא אמר משה וייטב הדבר בעיני יי' וראוי שלא יעלם ממנו שהשם יתעלה בצוותו על זה לבקשת ישראל התחכם לשלח נכבדים שבעם והם הנשיאים כדי שיהיו יותר נשמרים מיציאת תקלה על ידם ולזה לא היתה הצואה הזאת מהשם יתעלה כי אם על הכונה השנית והוא להסיר הרע מזה הפועל לפי מה שהיה אפשר ולזה אמר איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם כי אחר שהיה רצון יי' יתע' שלא יעלו שם אם לא אחר רגול הארץ היה יותר שיעשה זה בזה האופן עם שלא היה ראוי שימשך משלוח המרגלים רע לולי בחירת ישראל הרעה שסבה זה כמו שזכרנו בביאור דברי זאת הפרשה ולזה לא ספר משה בזה המקום מדברי המרגלים רק אמרם טובה האץ אשר יי' נותן לישראל כי לא היה ראוי לישראל שיתנו אל לבם שאר הדברים אשר ספרו להם מחוזק הארץ ואנשיה כי היה ראוי שיבטחו בש' יתע' שלא תקצר ידו מהשלמת מה שיעד להם מזה כמו שספר להם משה מה שראו בעיניהם מנפלאות יי' יתעלה ועצם גבורתו לעשות כל אשר יחפוץ:
התועלת התשיעי הוא ללמדנו יושר משפטי יי' יתעלה ומדדו המדה כנגד מדה וזה שהם מאסו הארץ הטוב' ההיא ונענשו שלא יראו אותה וברחו מליורשה על ידי משה שהיה כחו יפה בדבר המופתים על כל הנביאים ונתגלגל הענין מזה בסיבת חטאיהם שנענשו שלא תהיה לישראל ירושת ארץ כנען על ידי משה ולזאת הסבה זכר בזה המקום אמרו גם כי התאנף יי' בגללכם וגו' וכבר בארנו זה בענין מי מריבה ובאורנו לזאת הפרשה. ואולם אשר בארו מהמרגלים בארץ הטובה הם ירשו אותה ובאו בארץ כמו שספר מענין כלב שנתן לו הארץ אשר דרך בה ויהושע זכה גם שהנחיל הארץ לישראל ונתן לו גם כן עיר אחת והיא תמנת סרח על פי יי' כמו שנזכר בספר יהושע:
התועלת העשירי הוא להודיע כי ראוי למוכיח שיהיה נקי מהדבר שיוכיח בו זולתו כי בזולת זה יאמר הנוכח ולמה לא יוכח עצמו תחלה ולזה תמצ' כי משה מפני שהיה מוכיח ישראל ומראה להם שעונותיהם סבו אל שנתאחרו במדבר עד מותם כי נשבע ה' ית' שלא יראה איש מהם את הארץ והיה לאומר שיאמר כי גם על משה נגזר עליו זה כמו שהוא האמת ולזה אמר גם כן בפרשת ואתחנן ויתעבר יי' בי למענכם:
התועלת האחת עשרה להודיע ההבדל הנפלא שיש בין מי שתדבק בו ההשגחה האלהית ובין מי שסרה ההשגחה ההיא כי בעת שהיו ישראל ראויים להדבק בהם ההשגחה האלהית נצחו בקלות שני מלכי האמורי ולא השאירו מהם שריד וכעת סור ההשגחה מהם רדף האמורי אחריהם ויכום ויכתום:
התועלת השתים עשרה הוא להודיע שראוי לקבל הטוב בעת הרצון שאם לא יתרצה לקבלו אולי כאשר ירצה לא ינתן לו הלא תראה כי ישראל מנעו מהם הטוב על דבר המרגלים וכאשר נתחרטו מזה והיו רוצים לקחת הטוב ההוא לא עלה בידם:
התועלת השלש עשרה הוא להודיע שבענין ירושת הארץ יצטרכו שנים תנאים האחד זכות ישר' והאחד רשע הגוי' ההם שיהיה בעד שיהיה שלם עונם כמו שבארנו באמרו כי לא לשם עון האמורי עד הנה וזה אמנם הוא לעת תמוט רגלם כי ה' ית' יבקש בכל הדברים הסיבות הנאותות ואע"פ שהוא שליט לעשות כל אשר יחפוץ כמו שביארנו בספר מלחמות השם ולזה תמצא שהזהיר התורה שלא יתגרו מלחמה את בני עשו ואת בני עמון ומואב כי לא יתן להם מארצם נחלה כי אף על פי שבני אלו האומות היו רשעים הנה לא שלם עונם עדין. ואולם עון האמורי שלם ולזה ירשו את סיחון ועוג. אע"פ שסיחון כבש ארץ מואב לא לקחוה ישראל מיד מואב כי אם מיד האמורי וזה לא מנע מהם השם יתעלה:
התועלת הארבעה עשרה הוא להודיע מה שהרחיב הביאור בענין ירושת בני עשו ועמון ומואב כדי שיתבאר לישראל אי זה מהארצות הותר להם לכבוש ואיזה לא עם שבזה תועלת להודיע כי לפעמים יבואו טובות מפאת ההשגחה הכוללת מתיחסות לטובו' אשר מפאת ההשגחה הפרטית ולזה זכר כי עמן ומואב ירשו ארצם מעם גדול ורב כענקים כי ה' יתע' לא קצר מהשפעת הטובות לפי מה שאפשר ולו היה אפשר שלא יגיעו בכאן רעות לא היה מקצר הש' ית' מזה אך הכלים אשר הוכנו להגיע הטובות ולשמרם הם לפעמים סבות במקרה אל הגעת הרעות כמו שביארנו בד' ממ"י ומזה המקום יסורו מבוכות רבות במה שנמצא מהגעת הטובות וההצלחות לרשעי' כמו שביארנו שם:
התועלת החמש עשרה להודיע שראוי לאדם לרדוף אחר השלום ולהרחיק המחלוקת והמלחמה ואע"פ שנתבאר לו שהוא ינצח הלא תראה כי ה' ית' רצה שיקדימו דברי שלום לסיחון קודם שיתגרו בו מלחמה ואע"פ שהוא הקשה רוחו ואמץ את לבבו וכן עשה לכל הגוים אשר כבש יהושע כי הש' ית' הקשה רוחם ואמץ לבבם למען תתם ביד ישראל כמו שנתבאר שם כדי שתתישב בלבנו שראוי בכל המקומות לרדוף אחר השלום לפי מה שאפשר כי אין השם יתעלה חפץ במיתתן של רשעים:
התועלת השש עשרה הוא הודיע כי לב מלך ביד השם את כל אשר יחפוץ יטנו להביא עליו ועל עמו העונש הראוי להם מצד רשעם והנה הטותו לב המלך למה שירצה ישימהו השם יתעלה כלי להגע' העונש הראוי למלך ההוא ולעמו ולזאת הטובה הכביד השם יתעלה לב פרעה וסיחון וכל המלכים שהכה יהושע ואין בזה עול בחק השם יתעלה כמו שביארנו בפרשת וארא:
התועלת השבע עשרה הוא להודיע מה שהרחיב בזה המקום זכרון מלחמת סיחון עם רוב גבורתם ועוצם חוזק הערים היו יושבים בהם לפרסם עצם הפלא שעשה השם יתעלה להם בזה עם שזכירת כל אלה הפרטים בהם יהיו בו תועלת להוסיף אמות בזה הספור כמו שזכרנו פעמים רבות והנה המשיך לזה זכירת נתינת הארץ אשר מעבר לירדן לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי לפי שהוצרך להזכיר עם זה הדבר הנפלא שהיה עוד במלחמות ההם והוא שיאיר בן מנשה אשר לא היו בניו עם רב לקחו את כל חבל ארגוב עד שסדר דברים היה נותן זה כי הוצרך להזהיר כל ישראל שלא ייראו הגוים ההם אשר ילכו להלחם עמם מפני שראו שעשה השם יתעלה לשני מלכי האמורי. ולזה היה הסדר נותן שיבאר תחלה כי הראובני והגדי וחצי שבט המנשי נקשרו עם ישראל ללכת עמם להלחם את הגוים ההם:
התועלת השמנה עשרה הוא להודיע שראוי לאדם שלא יקצר משיגיע מהפועל האחד כל התועלות האפשריות להגיע ממנו ולזה תמצא שענין מלחמות שני מלכי האכזרי לא נסתפקה בו התורה במה שהגיע בזה מהתועלת אל שיירשו ישראל ארצם אבל השתדלה התורה להגיע מה תועלת להוכיח ישראל ולהורות להם כי לולי מרים כבר ירשו אז בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים זאת האר הנבחרת כי עיניהם הרואות עוצם גבורת השם יתעלה להכות המלכים האלה במעט זמן עד בלתי השאיר להם שריד ולזה היו דברי התוכחות האלו אחרי הכותו את סיחון מלך חשבון ואת עוג מלך הבשן. והמשיכה התורה עוד מזה תועלת אחר לחזק לב יהושע ולב ישראל שלא ייראו מהממלכות אשר יעברו שמה ולזה אמר ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמ' עיניך הרואות את כל אשר עשה יי' לשני המלכים האלה וגומ':
פרק ג
פסוק כג
פרשת ואתחנן
והתועלות המגיעים ממנה הם תשע עשרה:
התועלת הראשון הוא הודיע שהמתפלל צרך שישתדל תחלה לסדר שבחי השם יתע' ולהשיג אותו כפי היכולת ואחר זה בהיותו דבק בשם יתעלה יאות לו להתפלל ולבקש ממנו מה שירצה הלא תראה כי משה רבינו עליו השלום אף על פי שהיה באופן מהשלמות שהיה תמיד עם השם יתעלה עד שכבר היה מתנבא בכל עת שירצה כאמרו. עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם הנה עם כל זה כשרצה להתפלל לשם יתעלה לבקש ממנו שיעבור את הירדן ויראה את הארץ ספר תחלה שבחי הש' יתעלה במה שהורה על השגחתו יתעלה בשעור האפשרי ואחר זה בקש בקשתו ולזה תקנו רבותינו זכרונ' לברכה שיסמך אדם גאולה לתפלה כדי שתהיה ענין התפילה אחר סדור השבחים הנפלאים הנכללים בברכות ק"ש ובק"ש ולזה אמ' והתענג על יי' ויתן לך משאלות לב כי מי שישיג השם יתעלה ההשגה האפשרי' לו הוא מתענג עליו תענוג נפלא ולזה תהיה אז תפילתו נשמעת לדבקות ההשגחה האלהית בו וזה גם כן מה שאמר איוב אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עת:
התועלת השני הוא להודיע כי גודל השם יתעלה וידו החזקה הוא בלי אפשר שיושג מנו כי אם שעור מעט ביחס אל מה שהוא בעצמותו הלא תראה כי משה רבי' עליו השלום עם עלותו לזאת המעלה הנפלאה שזכר בה מן החכמה והנבואה אמר שלא השיג מזה כי אם שעור מעט ולזה אמר שהשם יתעלה התחיל להראותו זה:
התועלת השלישי הוא להודיע כי השלמי' אינם בוחרי' אלו החיים הגופיים כי אם לתכלית שיוסיפו בשלמות הנפש ולזה נתן משה הסבה במה בקש מהשם יתעל שיתנהו לעבור את הירדן ולראות את הארץ שכבר התחיל השם יתעלה להראותו גדלו וידו החזקה ולזה בחר שיכנס לארץ שהיא נבחרת אל שישפע בה השפע האלהי כדי שיוסיף שלמות על שלמותו ויראהו השם יתעלה שם מגדלו וידו החזקה יותר מה שהראה לו מזה עד עתה ליתרון הכנת הארץ ההיא ולא בחר זה כדי לאכול מפירות הארץ כמו שחשבו הסכלים:
התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי לאדם שלא יתפאר בחכמתו והשגתו לומר שכבר השיג מזה שעוד רב אך ראוי שיחשוב עצמו חסר מאד כי בזה יוסיף זריזות לבקש השלמות הלא תראה כי משה רבינו עם חוזק השגתו חשב עצמו חסר מאד עד שאמ' כי הוא בתחלת דרך השגת השלמו' לשערו שכבר יתכן שיוסיף שלמות על שלמותו ולזה אמר יי' אלהים אתה החלות להראות את עבדך וגומ':
התועלת החמישי הוא להודיע שמה שבחר השם יתע' לתת לבני ישראל את האר היה מצד יתרון הכתה אל השגת השלמות האנושי ולזה סמך משה לזכירתו טוב ארץ ישראל על שאר הארצות וטוב הר בית המקדש על כל ארץ ישראל ענין אשר התחילו להשיג גודל השם יתעלה וידו החזקה להעיר שטוב הארץ ההיא יהיה כלי לו להוסיף על זה השלמות:
התועלת הששי הוא בדעות הוא להודיע עוצם ההבדל שיש בין השם יתעלה ובין שאר הנבדלים כי אין בהם מי שיהיה מנהיג בכללות בשמים ובארץ זולתו וזה כי הם ואם יש לאחד מהם הנהגה מה בשמי' ובארץ הנה היא חלקית והיא עלולה מהשם יתעלה ואין בהם גם כן מי שיעשה כמעשה השם יתעלה וכגבורתו כי מעשיהם חסרים מאד כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמו' יי' כי אין התכלית מגיע מהם אלא במעשי' רבים יצטרפו אל מעשיהם ואולם מעשה השם יתעלה הם שלמי' בעצמם בתכלית מה שאשר וכן אין יחס בין הגבורו' המתחדשות מהם ובין גבורות השם יתעלה וזה שהגבורות הנפלאות ואם יקרה שיתחדשו מהם על צד ההשגחה הכוללת להביא אל שתנצח אומה אומה אחרת חזקה ממנה כמו שנזכר בבני עמון ומואב הנה זה לא יהיה רק בעת מוגבל לפי הסדור השופע מהשגחת זאת האומה בעת ההיא וזה גם כן ששזכרנו מצד מעשיה' וגבורותיהם לא שיעשו באמצעות מה שיושפע להם מהשם יתעלה כי מאתו הכל והוא עשאם ומאתו שופע תמיד מה שיסודר מהם ואולם השם יתעלה יעשה הגבורות בכל עת שימצא ראוי להם לא בעת זולת עת ולזה גם כן אמר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים ואליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו כי גוים שהם תחת ממשלת הכוכבים לא ישיגו עזר מהם כי אם בעתים מיוחדי' לפי מה הוגבל להם אז אמנם השם יתעלה יגיעו ממנו עזר לנו בכל עת שנקרא אליו באופן ראוי רוצה לומר כשנישיר עצמנו אל שנהיה ראויים שתדבק השגחתו הפרטית בנו ולזאת הסבה גם כן אמר ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וגו'. אשר חלק יי' אלהיך לכל העמים וגו'. ואתכם לקח יי' וגומ'. ביאר שענין שאר האומות הוא מסודר מהמערכת אשר לכוכבים ואמנם ישראל הם תחת השגחת השם יתעלה הפרטית:
התועלת השביעי הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי למי שישיגהו עונש מהשם יתעלה על מריו שיראה שהוא מרגיש שעור מה שאבד ממנו כי בזה תועלת ללקיחת המוסר כי מי שלא ירגיש שהוכה על מריו לא יקבל מוסר כמו שאמר הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה וגומ' ולזה תמצא שמשה הראה שהוא מרגיש בשעור מה שאבד ממנו בשלא הסכים השם יתעלה שיעבור את הירדן כדי להקנותו זאת המדה החשובה:
התועלת השמיני הוא בדעות והוא להודיע שלא זכה משה לזאת המעלה העליונה מהנבואה מצד יתרון הכנתו הטבעית לקבל שפע הנבואה שאם היה זה כן לא היה ראוי שישיב השם יתעלה למשה על בקשתו זאת רב לך כי בודאי היה מוסיף שלמות בנבואה לפי זאת ההנחה אם היה בא לארץ ישראל מני יתרון הכנתה לנבואה לזה הוא מבואר שלא השיג משה רבינו זאת המעלה הנפלאה מהנבואה מצד יתרון הכנתו על האנשים כולם כי כמו זאת ההכנה יתכן שימצא לזולתו כי זה דרך האפשר במין כמו שהתבאר בטבעיות וכבר יתבאר במה שיבא מדברי התורה הקדושה שלא יהיה שם נביא תורה זולת משה עליו השלום ולזה הוא מבואר כי עוצם מעלת נבואה משה להנתן זאת התורה האלהית על ידו היה מהשם יתעלה על צד המופת והפלא. כמו שהיה עני מעמד הר סיני על דרך הנפלאות ומפני זה ענה השם יתעלה למשה על שאלתו זאת רב לך רוצה לומר שיתרון הכנת הארץ לא יוכל להוסיף על שלמותך בנבואה כי לא היה זה השלמות לך מצד הכנתך כי אני שמתיו לך עודף על שלמות כל בעל הכנה ולזה ראוי שתדע כי מה שאמרנו בפרשת בלק שכבר יקום נביא בישראל ובשאר האומות כמשה והוא מלך המשיח אשר אנחנו מקוים אין הרצון בזה שיהיה נביא תורה כי זה בלתי אפשר ואינו דרך הנבואה במה שהיא נבואה שתודיע נימוס תוריי אלהי אם לא על דרך המופת כמו שהיה הענין בנבואת משה אך הרצון בזה שיהיה כמוהו אל למעלה ממנו בעניינים הה הנזכרים שם רוצה לומר חדוש האותות והמופתים ויתר העניינים שהמשיך למה שאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה:
התועלת התשיעי הוא במדות והוא לזרז האנשים שישתדלו לראות כל הדברים שיוכלו לראות כדי שיכירו בזה חכמת השם יתעלה שברא אלו הענינים ולזה תמצא כי משה בקש שאם לא ירצה השם יתעלה שיעבור הירדן יסכים שיראה הארץ בכללה כדי שיעמוד על סבות מעלות הארץ ההיא מצד מצבה ומצד מקומה מהיישוב ולזה יהיה רצון באמרו אעברה נא ואראה את הארץ אעברה נא או אראה וכבר יעיר שהכוונה היא כן שכבר אמר השם יתעלה למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומ' והנה מצאנו שזאת התכונה היתה חזקה במשה ולזה אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה כמו שביארנו בפרשת ואלה שמות:
התועלת העשירי הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי למנהיג שישתדל בהגעת הטוב האפשרי למונהגי' ממנו ולזה תמצא לפי מה שיראה מתשובת השם יתעלה למשה על זאת הבקשה שבקש שיעבור את הירדן כדי שינחיל הארץ לישראל ביותר שלם שבפנים כי במעט זמן היה מנחילה להם אם היה עובר שם לפי מה שיראה מהמלחמות שעשה משה במעט זמן ולזה ענהו השם יתעלה שיצוה את יהושע איך יתנהג בפועל הנהגת הארץ לישראל ויחזקהו ויאמצהו כי הוא ינחיל הארץ לישראל למדנו מזה כי משה היה מבקש שהוא ינחיל הארץ לישראל מצד שערו שעל ידו יהיה נעשה באופן שלם וכדי שיהיה יהושע בזה תמורת משה לפי מה שאפשר ויתפוס בזה משה לשערו שהוא ישתדל בזה האופן השלם רצה השם יתעלה שיישיר משה את יהושע בכל מה שיעשהו באופן שתשלם לו הנחלת הארץ לישראל באופן שלם:
התועלת האחת עשרה הוא בדעות והוא להודיע שהתורה השלמה שנתנה השם יתעלה לנו על יד משה היא מישרת אל השגת החיים הנצחיים והם חיי הנפש וימשך ממנה עוד תועלת בהצלחות הגופיות מצד מה שהם הישרה ומביא להצלחת הנפש ולזה אמר ועתה ישראל שמע את החקים ואל המשפטים אשר אנכי מצוה אתכם לעשות למען תחיון ובאתם וירשתם את וגומ' והוא מבואר שאמרו למען תחיון אין הרצון בו החיים הגופיים כי לא יצטרך לומר אלא למען תבואו ותרשו את הארץ כי ידענו שלא יירשו את הארץ והם מתים אבל רצה באמרו למען תחיון החיים האמתיים הבלתי פוסקים והם חיי הנפש ויעד עם זה שכבר תהיה סבה לירושת הארץ ההיא שהיא הצלחת גופיית והיא מישרת גם כן אל ההצלחה הנפשיית כמו שזכרנו באלו התועלות ולזה גם כן כוון באמרו בפרשת אחרי מות ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האד' וחי בהם רוצה לומר חיי הנפש כי הם החיים האנושיים וכבר התבאר מדברינו בתועלות המצות כי התורה היא המישרת בתכלית מה שאפשר אל אלו החיים הנצחיים שהם חיי הנפש ולזה כוון פה במה שאשמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך למען תאריך ימי' על האדמה. כיון באמרו אשר ייטב לך למה שהוא טוב אנושי והוא הטוב הנפשיי ולזה הבדיל בינו ובין הטוב הגופיי ואמר למען תאריכו ימי' על האדמה להעיר שזה התועלת אינו ממין התועלת הראשון אלא שהוא יגיע מן התורה בשנית ואולם בעצמות וראשונה יגיע ממנה הטוב האמתי שהוא הטוב הנפשיי:
התועלת השתים עשרה במצות והוא מה שהוזהרנו שלא להוסיף על מצוות התורה ושלא לגרוע מהם באופן שימשך מזה הפסד מה בשמירת התורה והמצות והוא אמרו לא תוספיו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות יי' אלהיכם והתועלת באלו האזהרות מבואר כי לולי זה תפסד כוונת התורה בכללה וצוני לומר אם היה זה השער פתוח להוסיף על מצות התורה או לגרוע מהם וזה ממה שאינו צריך אל ביאור עם מה שקדם לנו מהדברים בזה הספר:
התועלת השלש עשרה הוא להודיע עוצם השגחת השם יתעלה בישראל עד שכבר זכר שלא מת אחד מהם זולת אשר מתו על דבר פעור וכבר יה ראוי לפי המנהג הטבעי בעם גדול כזה שימותו בכל יום רבים מהם והיה זה כן כי כבר הבטיחם השם יתעלה שזה הדור יירשו הארץ וכמו שהמית במדבר הדור הקודם על מרים כן רצה להשאיר אלו כדי שיירשו כולם את הארץ ולזה זכר כי לולי עונם לא היה אחד מהם מת והעד על זה כי האנשים לבד אשר נכשלו בעון פעור מתו ולא מת זולתם כאמרו ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום:
התועלת הארבע עשרה הוא להעיר על עוצם החכמה והבינה שיישירו המצו' התלויו' בארץ שיחשב בתחלת העיון שאין בהם תועלת והם המצות אשר בקרבנות ובטומאות ובטהרות ומתנות כהונה ולויה ולזה אמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ וגומ' כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני הגוים וכבר ביארנו אנחנו במה שקדם אופן החכמה והבינה אשר יישירו אלו המצות ובכלל הנה תורתנו תיוחד משאר התורות והנימוסים שהיו לשאר האומות כי תורתנו אין בה דבר לא יגזרהו היושר והבינה ולזה היה זה הנימוס האלהי מושך האנשים מצד עצמותו אל שיתנהגו בו ואמנם נימוסי שאר האומות אינם כן כי הם מסודרים לפי יושר וחכמה והם נימוסי' זרים מטבעי האנשים ויתנהגו בהם האנשים על צד ההכרח מצד אימת המלכות ואימת הטלת העונש לא מצד עמצותם:
התועלת החמש עשרה הוא מה שצונו לזכור ענין מעמד הר סיני והדברים ששמענו שם מפי הגבורה הם עשרת הדברים אשר יקיפו באופן מה שבכל המצות התוריות ועניין זה הזכרון הוא שנודיע זה לבנינו ולבני בנינו דור אחר דור למען יתפרסם זה לכולם וישמרו מצוות התורה וילמדו ליראה את השם הנכבד והנורא וידענו כי לא ראו שם כל תמונה ולזה ירחיקו התמונה מהשם יתעלה ויהיו נשמרים מעשות פסל ותמונה ומנתינת אלהות לזולת השם יתעלה כמו שביאר האזהרה בזה הדבור השני מעשרת הדברות:
התועלת השש עשרה הוא במצות. והוא להודיע שכמו שהאדם חייב ללמוד את בנו כמו שכתוב ושננתם לבניך כן הוא חייב ללמוד את בן בנו כמו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך:
התועלת השביעי עשרה הוא להודיע שהתורה השתדלה לפי מה שאפשר לשמור את ישראל שלא יפלו ברע אשר נפלו בו מפני עבדם עבודה זרה ולזה הודיעם השם יתעלה ענין הגליות אשר יפלו בהם בהמשכם לעבודה זרה ולזה לא נמנעו ישראל עם כל זה מהמשך לעבודה זרה ונפלו ברע אשר יעדה התורה על זה לא נפל דבר:
התועלת השמנה עשרה הוא להודיע שכבר ימשך מההשגחה הפרטית ענין דומה למה שנמשך מההשגחה הכוללת רוצה לומר שכמו שימשך לאדם מההצלחה מההשגח' הכוללת שיושגחו בה הוא וזרעו זמן ארוך מאד ג"כ יקרה זה מצד ההשגחה הפרטית כאשר היתה שלמה ולזה תמצא שספר כי מפני השגחת השם יתעלה על האבות יושגחו זרעם אחריהם תמיד בדרך שלא יכלו ומפני זאת ההשגחה השגיח השם יתעלה על ישראל בהיותם במצרים והוציאם משם באותות ומופתים נפלאים לקרבם לעבודתו כדי שיהיו ראויים לירושת הארץ ולזאת הסבה נתן להם התורה התמימה ונתנה להם בזה האופן הנפלא שהיה במעמד הר סיני להביאם על כל פנים אל שימשכו אחר תורתו השלמה כדי שיזכו שתנתן להם הארץ שנשבע השם יתע' לאבותינו לתתה לזרעם:
התועלת התשע עשרה הוא בדעות. והוא להודיע כי מי שהוא אלהי השמים הוא אלהי הארץ אין שם שני אלוהות יהיה האחד אלהי השמים והאחד אלהי הארץ כמו שהאמינו המאמינים בשניות וזאת הידיעה קנו ישראל מענייני המופתים הנפלאים שעשה השם יתעלה שלא ימשך ענינם מצד הטבע אשר באו באלו הדברים השפלים כמו שאמר אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו כמו שביארנו ואם אמר אומר הנה זה לא יתן האמת בזה על כל פנים כי אולי יאמר אומר כי אלהי הארץ ינהיג הארץ לפי הטבע וכשיצטרך ישנה הוא מנהג הטבע אמרנו לו כי משה לא היה מדבר לסכלים כי כבר היו זקני ישראל והוא מבואר שלא יוכלו להניח שאלהי השמים יהיה נבדל מאלהי הארץ בדרך שיהיו שנים כי הם רואים הרבה מהנהגת ענייני הארץ מסודרת מצד השמים ולזה יחוייב שיהיה מי שיכול לשנות זה הסידור אשר בארץ עליון על כל השמים ואין צריך לומר שהוא עליון על הארץ ומזה התבאר כי מעניין המופתים נעמוד על שבכאן מנהיג אחד הגלגלים בכללם:
פרק ה
פסוק ו
והנה התועלות המגיעות ממנה הם י"א.
התועלת הראשון להודיע שכל מצות התורה נתנו במעמד הר סיני בזמן הר סיני אך לא נתחדש אחר זה בתורה דבר שלא נכלל במה שנזכר שם ואולם אלו הדברים ששמע אז סדר משה לבני ישראל בעבר הירדן בגאי מול בית פעור ולזה אמר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים:
התועלת השני הוא להעיר שפנת התורה הוא להאמין בשם יתעלה ולהרחיק עובדה זרה לזה הזהיר משה על שתי אלו המצות ממה שקדם מזאת הפרשה שנכלל בה הצווי על האמונה שהשם יתעלה הוא אלהי השמים ואלהי הארץ והאזהרה מעשיית פסל ומסכה ומעבוד זולתו יתעלה וביאר העונש הנפלא שימשך בזה מענין ירושת הארץ ואחר הפסיק הענין ושב להתחיל זכרון עשרת הדברים בכללם והרבה ממצות התורה שנתנו במעמד הר סיני ואם לא נזכרו קצתם כי אם בזה המקום:
התועלת השלישי הוא במצות והוא להודיע שכל אדם מחוייב ללמוד תורה ואף על פי שיוכל לעשות מצותיה בזולת למידת התורה בשישאל זה ליודעי התורה וזה למדנו מאמרו ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ולא אמר ולמדתם אותם למען תעשו אותם אך הלמידה מצוה והמעשה מצוה והיה זה כן כי הלמידה מביאה לעמוד על כוונת התורה יותר מהמעשה עם שהלמידה ימצא בה תועלת להביא אל המעשה ולזה הוא מבואר שגדול שכר תלמוד תורה משכר עשיית מצוה מהמצות:
התועלת הרביעי הוא להודיע שלא נתנה התורה לדור ההוא לבד אך לכל הדורות הנמשכים אליהם. ולזה אמר לא את אבותינו כרת את הברית הזאת וגומ'. ואמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים ואמר אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך כי זה כולו יורה שהתורה נתנה לדורות הנמשכים לאין תכלית וזאת היא מפנות הגדולות שבפנות התורה והיא מחוייבת עוד מצד העיון כי לא יתכן שיוחס לשם יתעלה שנוי רצון כמו שיתבאר במקומותיו וכבר אמר הנביא גם כן אני יי' לא שניתי:
התועלת החמישי הוא במצות והוא להודיע שהנשים מחוייבות לקדוש היום וזה למדנו מאמרו שמור את יום השבת לקדשו כמו שביארנו בבאורנו בזה הפסוק:
התועלת הששי הוא להודיע שהתורה כבר תצוה במצוה אחת לתועלת יותר מאחר וזה ממה שיפתח לנו השער לעמוד על הרבה מכוונות מצות התורה כמו שיתבאר מדברינו בזה הספר וזה למדנו ממה שנתן בזה המקום הסבה במצות שבת לזכור ענין יציאת מצרים ובפרשת יתרו נתן הסבה בה לזכור דבר חודש העולם:
התועלת השביעי הוא להודיע שלולי יראת ישראל מהדברים הנפלאים שבמעמד הר סיני כבר היו ישראל שומעים כל התורה מפי הגבורה כי הקול הנפלא ההוא לא פסק בעת שעמדו העם מרחוק ובקשו ממשה שישמע הוא הדברים ויביאם אליהם ואל ידבר עמם אלהים פן ימותו וזה ממה שיוסיף אמות להם על שהתורה בכללה הוא מה' יתעלה ואף על פי שהיה משה באופן מהמעלה שהיה ראוי שיאמינו בו ישראל הנה רצה השם יתעלה בזה לפי שזאת התורה כוון בה שתהיה נצחית ושלא יאמן נביא שיאמר דבר בסתירה ממנה ואלו לא היתה לישראל אמונה בה אם לא מפי משה לא יתכן זה כי יאמרו למה נאמין יותר במשה ממה שנאמין בזה הנביא אשר נתן לנו אותות ומופתים ואולם עתה יתכן זה כי יאמרו לא נוכל להאמין מי שיאמר דבר מכחיש מה שראינו בעינינו ולזאת הסבה גם כן רצה השם יתע' שיהיה מכתב הלוחות מעשה השם יתעלה לא במלאכה:
התועלת השמיני הוא באזהרות והוא מה שהזהרנו שלא נתאוה..:
חסר כאן ובכל העתקות שהיו לפנינו.:
התועלת התשיעי הוא בדעות והוא להודיע כי השם יתעלה לא יגזור בענינים הבחיריים דבר על דרך החיוב אבל יניחהו אפשרים אלא אם היה זה על דרך המופת וזה יהיה בפרט מה ובעת מה לא תמיד וכבר למדנו זה ממה שאמ' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כמו שביארנו בביאור דברי זאת הפרשה:
התועלת העשירי הוא ללמדנו שכבר היה מהשם יתע' שיהיה משה פורש מן האשה מצד שקדו עם השם יתעלה תמיד ודבר זה למדנו מאמרו לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי:
התועלת האחת עשרה הוא להודיע כי השם יתעלה מסר המצוה וחוקיה ומשפטי' למשה ופירושיה ודקדוקיה וצוהו שילמדה בזה האופן לישראל וזה לאות כי הוא ילמד לישראל דבר לא נכתב בתורה כמו שביארנו שאם לא היה אומר לישראל זולת הכתוב בתורה לא היה אור אשר תלמדם אבל יאמר אשר תגיד להם או תאמר להם ואולם אומר אשר תלמדם כי הוא יבאר להם לשון דברי התורה באופן שיעמדו על כוונותיה:
פרק ו
פסוק ד
שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד עד סוף הפרשה
והתועלות הם י"ט:
התועלת הראשון הוא במצות והוא מה שצונו להאמין שהשם יתע' הוא משגיח בו עדת ההולכים בתורתו ותועלת זאת המצוה הוא רב בדעות והוא עם זה מהגדולות שבפנו' התור' וכבר ביארנו אמות זה השרש מצד העיון והתרנו כל הספקות הנופלות בו ברביעי מספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר איוב:
התועלת השני במצות והוא מה שצונו להאמין כי יי' אחד אחדות אמתי לא ישתתף לו בו זולתו וכבר ביארנו אמות זה השרש ושהוא ראוי שיתואר השם יתעלה בשני אלו השמות שזכרה בה התורה בחמישי ממ"י ובביאורנו למה שאחר הטבע:
התועלת השלישי הוא במצות והוא מה שצונו לאהבה השם יתעלה בזה האופן הנפלא שיקל לנו כבוד המות לכבודו יתעלה והתועלות בזאת המצוה מבואר כי זה ממה שיביא בתכלית מה שאפשר לקנין השלמות האנושי וההצלחה הנפשיית אשר אין הצלחה זולתה כמו שביארנו בבאור זאת הפרשה:
התועלת הרביעי הוא במצות והוא מה שצונו ללמד אלו הדברים שהם פנות התורה כדי שיתישבו אלו הפנות והאמונות האמתיות בלבם ויגדלו עליהם וכן צוה זה בעשרת באמרו והודעתם לבניך ולבני בניך ואמר בכללות למען ילמדון ליראה וגו'. ואת בניהם ילמדון וזה מקיף בכל מצות התורה כי כבר היו שומעין אותם כולם מפי השם יתעלה לולי יראתם מהאש ולזה כשלמדו' ממשה חוייבו ללמדם לבניהם דור אחר דור:
התועלת החמישי הוא במצות והוא מה שצונו לקרא פרשת שמע שתי פעמים ביום. ר"ל בשכבנו ובקומנו כי בה זכירת אלו המצות שזכרנו שהם פנות התורה ואמנם היתה הקריאה באלו העתים כי אלו העתים יורו על שיש לגלגלי' תנועה כשיעוין אז בכוכבי לכת ובכוכבים הקיימי' שיראו בו כוכי לכת מתרחקים מהכוכבים הקיימי' שהם קרובי' אליהם או הפך או יעויין בשמש עם הנץ החמש כי ראה שמקום זריחתו ביום האחר וזה יורה על שהשמש מתנועע לא הארץ כמו שחשבו קצת הקודמים ולזה הוא מבואר שאלו העתים יורו שיש לגלגלים תנועות מתחלפות ויצטרכו מפני זה אל מניע קודם להם וזה יביא בהכרח להאמין שיש שם אלוה אחד שיסודרו ממנו כל אלו התנועות אשר ישלם בכללם זה המציאות השפל:
התועלת הששי במצות והוא מה שצונו להניח תפילין על הפרק שאחר הזרוע כנגד הלב והנה נכללו בהם ד' פרשיות והם קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שהם מזכירות ענין הנפלאות שהיו ביציאת מצרים אשר יישירו לאמונת ההשגחה וייחוד השם יתעלה ולאהבתו הנכללים בפרשת שמע ואחריהם היתה פרשת והיה אם שמוע להעיר על שכבר יגמול השם יתעלה גמול טוב לאוהבי השם יתעלה ויענוש עונש נפלא לעובדי ע"ז ולזה היו אלו הפרשיות בזה הסדור והנה התועלות בזאת המצות מבואר והוא שיהיה זה לנו לאות שיהיו הדברים האלו על לבנו תמיד לא נשכחם:
התועלת השביעי הוא במצות והוא מה שצונו לכתוב אלו הד' פרשיות הנזכרות בסדר הנזכר בתפילין של ראש בד' בתים והתועלת בזאת המצוה הוא שיהיו אלו הדברים לנו לזכרון ולזה הושמו על המוח ששם כח הזוכר והנה היו אלו הפרשיות בתפילין שן ראש בד' בים ובתפילין של יד בבית אחד לסבה שזכרנו בביאורינו לזאת הפרשה והוא כי מזה הצד נתישר אל היות השם יתעלה אחד עם הסתעף ממנו פעולות רבות:
התועלת השמיני הוא במצות והוא מה שצונו לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע אצל מזוזת ביתנו כדי להעיר אותנו כי שם ה' נקרא שם ולא יתן המשחית לבא אל בתינו עם שזה יהיה סבה לזכירת אלה הפנות הגדולות אשר צריך שיתנם האדם אל לבו תמיד:
התועלת התשיעי הוא במצות והוא מה שצונו ליראה מהשם יתעלה ותועלת זאת המצוה מבואר ממה שזכרנו בביאורנו לזאת המצוה ובכלל הנה היא מישרת להגעת אל השלמות האנושי בתכלית מה שאפשר כמו שבארנו:
התועלת העשירי הוא במצות והוא מה שצונו לעבוד השם יתעלה והוא שנבקש מנו הצרכי ותועלת זאת המצוה מבואר כי זה יהיה סבה שנשיג משאלות לבו כי בכל קראנו אליו יענה אם נקרא לו באופן ראוי ויישירנו זה גם כן אל האמונה שכל הטובות הם שפועות מאתו יתע' שהיא מהגדולות שבפנות התוריות והעיוניות:
התועלת האחד עשרה הוא במצות והוא מה שצונו להשבע לשמו יתעלה לעת הצורך והנה תועלת זאת המצוה להישיר אל שהשם יתע' הוא אמתי המציאות וקיים ונצחי ולזה תיהיה השבועה בו להורות על אמתת מציאות מה שעליו וקיומו:
התועלת השתים עשרה הוא במצות והו' מה שהזהירנו מלנסות את יי' כי זה אולי יביא למעוט אמונה בו כשתקצר יד הנביא מעשות כמו זה המופת:
התועלת השלש עשרה הוא במצות והוא מה שצונו להודיע לבנינו ענין עבודתנו במצרים ושהוציאנו משם הש' יתעלה באותות ובמופתי גדולים כשישאלו מה הסבה לאלו העדות והחקים והמשפטים אשר צוה השם יתע' לעשות בפסח או בדבר הבכורות או בשאר מה שצונו השם יתע' שהוא זכר ליציאת מצרים והנה התועלת בה מבואר כי בזה יתפרסמו לו אלו הנפלאות ויתחנך בעבודת השם יתעלה:
התועלת הארבע עשרה הוא בדעו' והוא מה שהודיענו כי בשמירת מצות התורה נזכה להצלחה נצחית והיא הצלחת הנפש וימשך לה גם כן הצלחה גופיית והיא הצלחת הגוף וכבר העיר על זה באמרו לטוב לנו כל הימים ולחיותינו כיום הזה:
התועלת החמש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירנו מחמול על אחד מז' עממין באמרו לא תכרות להם ברית ולא תחונם והתועלת בזאת האזהרה מבואר שהיא כדי שלא יחטיאו ישראל ויביאום לעבוד ע"ז:
התועלת השש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירתנו מהתחתן בעובדי ע"ז ותועלת זאת האזהרה כי זה יהיה סבה אל שיהיה הזרע עובד ע"ז כמו שזכרה התורה:
התועלת השבע עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לעקור ע"ז מארצינו ולזה אמר מזבחותיהם תתוצון ומצבותיהם תשברון ואשיריהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש:
התועלת השמונה עשרה הוא להודיע כי לא בחרבם ירשו ארץ ישראל כי הם המעט מכל העמים אך יהיה להם זה מצד אהבת השם יתעלה אותם שתדבק השגחתו בהם ומפני בריתו עם האבות שהיתה סבה אל שהביא השם יתע' ישראל לעבודתו והיתה זה סבה אל שיהיו ישראל יותר ראוים לירושת הארץ
התועלת התשע עשרה הוא להודיע שהטובות אשר ייעד השם יתעלה לטובים ימתין להם העת אשר תהיינה בו יותר טובות ולזה יתכן שימתינם לאלף דור כדי שישים אותם הטובות באופן שלא יסורו אז ובאופן שתהיינה בתכלית מה שאפשר מהשלמו' ואין הענין כן בטובות אשר יביא על הרשעים הראויות לבא להם כי לא יאחרם אך יביאם להם תכף בא העת כדי שיאבדו ברע בבא להם אחר הגעת הטובות ההם להם והנה אמר זה לתת סבה שלהטיב ישראל המתין להם הש יתעלה הגעת הטוב שייעד לאברהם זמן ארוך עד שעדין לא הגיע אל תכליתו כאלו היה זה סבה שלא יכלו ישראל ברעות שהיו ראויות לבא עליהם בעבדם ע"ז כדי שלא תופר בריתו עם האבות ושמר השם יתעלה הגעת הטוב ההוא אל תכליתו אל העת שלא יתכן שיקרה לישראל רע אחריו כי כל האמונות ישובו אז אל האמונה האמתית כמו שאמר הנביא כי אזאהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד וכבר התבאר שעדין לא הגיע הטוב ההוא אל תכליתו כי כבר נשבע השם יעת' לאברהם לתת לזרעו ארץ עשר אומות ולא השתדלה התורה עתה לתת לישראל כי אם ארץ ז' אומות ועוד שכבר נאמר בתור' שכאשר ירחיב השם יתעלה את גבולנו נוסיף עוד שלש ערים על שש ערי המקלט וזה דבר לא נהיה עדין לפי מה שהועתק לנו מאלו הקורות בדברי הנביאים וזה לאות כי הרחבת הגבול ההוא יהיה בימי מלך המשיח שאנחנו מקוים יהי רצון שיבא במהרה בימינו והנה הזהירה התורה במקומות רבים מעבוד ע"ז וצותה לשמור מצות התורה למען ירשו ישראל את הארץ ולא יגלו ממנה כי כבר היה נגלת לשם יתעלה שהם ישחיתו אחרי היותם בארץ ויעדו עבודה זרה ויהיה זה סבה להביא עליהם רעות גדולות נפלאות ולזה כפלה להם אלו האזהרות והצווים פעמים רבות כדי להצילם מאלה הרעות לפי מה שאפשר:
פרק ז
פסוק יב
פרשת והיה עקב
והיה עקב תשמעון וגו' עד סוף הפרשה.
ואולם התועלות המגיעות ממנה הם כ"ו:
התועלת הראשון הוא להודיע כי בשכר שמירת ישראל המצות המתין להם השם יתעלה השלמת קיום מה שנשבע לאבות אל העת היותר נאות להם כמו שביארנו בפרשת ואתחנן וזה כי ישמרם שלא יכלם בעוברם על מצות השם יתעלה כדי שלא תופר בריתו עם האמת ולזה אמר והיה עקב תשמעון את המשפטים וגומ'. ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך:
התועלת השני הוא להודיע שכבר ימשכו משמירת מצות התורה וחקיה ומשפטיה טובות גופיות נפלאות לא טובות נפשיות לבד וימשכו מפני הפך זה רעות גופיות עצומות לא רעות נפשיות לבד וזה נכפל מאד בזאת הפרשה ובכל זה הספר ולזה אמר ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו'. והיה אם שכוח תשכח את ה' אלהיך וגומ'. והיה אם שמוע תשמעון:
התועלת השלישי הוא להודיע שמי שהבטיחהו השם יתעלה בנצוח איש מה על צד ההשגחה הפרטית ראוי שלא יירא שלא ינוצח מצד גבורת שכנגדו כי יד השם יתעלה לא תקצר ולזה זכר משה לישראל הנפלאות שעשה השם יתעלה לישראל אשר ראוי להם מצדם שלא ייראו מהגוים ההם אשר הם באים להלחם עמהם ואם הם יותר חזקים מעם ישראל כי יד השם יתעלה לא תקצר להפיל אותם לפניהם:
התועלת הרביעי הוא להודיע כי אף על פי שהשם יתעלה שליט לעשו' כל מה שירצה וכל אשר יחפוץ הנה יבקש הסבות היותר נאותות שאפשר ולא יחדש מופת אלא אם יביא הצורך אל זה כי הוא אינו שונא הטבע כי הוא סדר אותו ולזה לא יחלוק עליו אלא בעת הצורך וביותר מעט שאפשר לו אז לחלוק עליו ולזה אמר ונשל ה' את הגוים האלה מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה ואף על פי שהיה השם יתעלה יכול לכלותם מהר ולשמור ישראל שלא תרבה עליהם חית השדה הנה לא הסכים לעשותו וזה אחר שאפשר הגעת המכוון לישראל בזולת זה:
התועלת החמישי הוא במצת והוא מה שהזהירנו מלהנות בצפוי ע"ז וכ"ש בע"ז עצמה שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך והנה התועלת בזאת האזהרה מבואר ממה שזכרנו לבאור זה הפסוק:
התועלת הששי הוא במצו' והוא מה שהזהירנו מהביא תועבה אל ביתנו והוא ממון אנשי עיר הנדחת אעפ"י שלא היה צפוי עבודה זרה ולא עבודה זרה כי הוא חרם כמו שנזכר בפרשת עיר הנדחת וצותה התורה לשרפו אל תוך רחובה לפי שהוא חרם ובזה המקום הזהיר שלא להביא תועבה אל ביתנו ולפי שממון עיר הנדחת הוא חרם כמו שנזכר בפרשה היא למדנו מזה שאנחנו מוזהרים שלא להנות בו:
התועלת השביעי הוא להודיע עומק מחשבות השם יתעלה שעם היות ישראל מתאחרים במדבר ארבעים שנה על צד העונש השתמש בזה לתועלת הוא לנסותם אם ישמרו מות השם יתעלה אם לא כדי לעמוד על העת שיהיו ראויי' בו לירושת הארץ ולזאת הסבה גם כן יסרם שם תכף מרותם מה שאינו ממנהג השם יתעלה כי הוא ארך אפים אבל להשגחת כל ישראל עשה זה כדי שישמרו מחטוא לה' ולזה גם כן ענם והרעיבם במדבר ארבעים שנה להראות לישראל נפלאות השם יתעלה כדי שיחזקו לשמור מצותיו:
התועלת השמיני הוא להודיע שהפירות המיוחסים אל ארץ ישראל הם שבעה מינים לבד והם חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וזתים ותמרים ומזה יתבאר אי זה מהמינים יוחסו לארץ ישראל:
התועלת התשיעי הוא במצות והוא מה שצונו לברך השם יתע' אחר אכלנו לחם לשבוע ולתת לו תודה על הארץ הטוב' אשר נתן לנו אשר ממנה יצא לחם לט מעט ועל המזון שחנן אותנו ולפי שזאת ההנאה היא יותר שלמה מהנאת שביעת אכיל הפירות המיוחסים לארץ ישראל הנה נלמוד מזה שיהיה הדין באכילת הפירות ההם אך חכמים תקנו להם ברכה מעין שלש ברכות להמשך לכוונת התורה כי בזה תועלת להישיר אל האמונה שכל הטובות הם שפועות ממנו יתע' ומזה גם כן נתישרו לתקן שעל כל הנאה שתגיע לנו באכילת דבר או בשתייתו או בריחו נודה ונברך השם יתעלה הממציא לנו כל אלו הטובות:
התועלת העשירי הוא להודיע שהוא מחויב שייחס האדם כל הטובות המגיעות אליו אל השם יתעלה כי מאותו הכל וכל שכן בדברים אשר לו יתכן הגעתם אם לא מצד העזר האלהי כמו הענין בנצוח ישראל אלו הגוים הגדולים והעצומים מהם שהיו בהם מבני הענק והיו בערים גדולות ובצורות בשמים ולזה אמר שאין ראוי שיאמר ישראל כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הה אך יזכור כי יי' אלהיו הוא הנותן לו כח לעשות חיל וידע כי הוא אשר ישמידם ויאבדם לא עוצם ישראל וכחו:
התועלת האחת עשרה הוא מה שהודיע לישראל כי לא בצדקתם ישרשו ארץ אך ברשעת הגוים ההם מצורף עם ברית שם יתעלה תמיד עם האבות ונתן להם ראייה כי לא בצדקתם היה זה לפי שכבר היו ממרים עם השם יתעלה תמיד כמו שספר להם והיה ראוי שיעזבם השם יתעלה ולא ישתדל בהשלמתם לולי ברית השם יתעלה עם האבות ולזה הוא מבואר שלא היה זה הטוב לישראל כי אם בסבת האבות כי לא היו ראויים בהתחלה אל שישגיח השם יתעלה בהשלמתם בזה האופן הנפלא אך עכ"פ תצטרך לירושת הארץ בזה האופן צדקת ישראל כמו שזכר במקומות רבים שאם ישמרו מצות התור יבואו וירשו את הארץ ולזאת הסבה גם כן זכר שנתאחרו במדבר בסבת מרים. והנה התועלת בזה כדי לזרז ישראל שישמרו מצות השם יתעלה כמו שביארנו אצל ביאורינו אלו הדברים בזאת הפרשה:
התועלת השתים עשרה הוא להודיע עוצם השתדלות משה להציל ישראל מהרע הנפלא שיעד לו השם יתעלה על דבר העגל עד שכבר התנפל לפני השם ית' ארבעים ים וארבעים לילה בזולת אכילה ושתייה עד שנעתר לו השם יתעלה ומחל להם כל חטאתם אשר חטאו בדבר העגל והנה הוצרך להתנפל לפני השם יתעלה כל זה הזמן הארוך לפי מה שאחשוב כי אולי בעבור כעם משה על הפלגת מרים ישראל בזה הוסר המעט מהדבקות שהיה לו עם השם יתעלה ולזה הוצרך להתמיד כל זה הזמן להשים עצמו באופן מהדבקות שהיה עם השם יתעלה עד שמפני צערו על אבדן ישר' ימלט העם בהשגיח השם יתעלה על משה להצילו מזה הצער הנפלא שהיה מצטער עליהם עם שרוב שקדו על זאת התפילה ועמדו מלאכול ולשתות הרבה צערו והיה זה סבה להשמע תפלתו:
התועלת השלש עשרה הוא להודיע שצריך שמי שישתדל בהסרת הרע מה שישתדל בזה בהדרגה קצת אחר קצת כי אולי אם יכוין להסירו לגמרי תכף לא יוכל עליו ולזה צריך שיכוין להסיר ממנו תחלה מה שלא יכבד מאד להסירו ואחר זה יגרשהו מעט מעט בהדרגה ולזה תמצא שספר כי בראות משה אף השם יתע' וחמתו ורצותו לכלות ישראל בקש מהשם יתעלה להמתין הרע ההוא כדי שיוכל במה שהיה לו מהפנאי לנקות ישראל מהרע ההוא כי בזולת זה לא יהיה לומבא לבקש בעבורם מחילה ואח זה התנפל לפני השם יתע' זה הזמן הארך להסיר מישראל האף והחמה על כל חטאתם אך היה צריך עדין לשאול שיגיעו להם טובות מהשם יתעלה על צד ההשגחה הפרטית ואם לא הנה ישיגם הכיליון בכרח לפי הענין שהיו בו אז שהיו במדבר והוצרכו להלחם עם הגוים הוצרכו עזר מהשם יתעלה על צד ההשגחה הפרטית להיות להם ארץ ישבו בה וזהו מה ששאל משה ממנו יתעלה בארבעים יום השלישיים כמו שנתבאר בפרשת כי תשא ולזה סמך לזה הספור מה שצוה השם יתעלה למשה קום לך למסע לפני העם ויבאו ויירשו את הארץ להעיר שעד עתה לא היו נכונים לזה:
התועלת הארבע עשרה הוא להודיע שראוי שיהיה האדם זריז שלא יסבב בשום צד להחטיא את הרבים ואף על פי שתהיה כוונתו הראשונה לשמרם מהחטא הלא תראה כי אהרן אף על פי שהיה משתדל בחכמתו להצל מן החטא כמו שבארנו בפר' כי תשא הנה מני שהיו דבריו באופן שנמשך מהם במקרה החטא לישראל כמעט שהשמידו השם יתעלה לולי תלת משה:
התועלת החמש עשרה הוא מה שהודיע לנו בזה הספור כי בכל מקום שם או מעת נסעם ממוסרה עד קדש היה שם מים ולזה אמר מבארות בני יעקן ארץ נחלי מים כדי להודיע רוע תכונת ישראל שנתרעמו עמו תכף שהיו במקום שלא היה שם מים:
התועלת השש עשרה הוא להודיע שאין ראוי למוכיח שיספר דבר יהיה אפשרי להית סבה אל שלא תקובל תוכחתו ולזה לא רצה משה לבאר בזה המקו' שיהיה מוכיח בו ישראל שעל דבר מי מריבה מת אהרן ונגזר מות על משה בעצמו כי החטא ההוא היה נעלם ויוכלו לומר כי לא יועיל ההשמר מהחטא כי אלו מתו בלא חטא עם גודל מעלתם ולזאת הסבה לא רצה לספר דבר קרח מפני שהיה גדול המעלה אצלם כדי שלא יהיה מקום לנטות מתוכחתו:
התועלת השבע עשרה הוא להודיע שאין ענין התורה להעמיס עלינו דברי' זרים בלתי נאותים אך תצוה לבד על דברים מועילים מצד עצמותם בהפך הענין בשאר התורות לה אמר מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגומ' אשר אנכי מצוך היום לטוב לך:
התועלת השמנה עשרה הוא להודיע כי כל דרכי השם יתעלה משפט לא ישא פנים ולא יקח שחד אך כקטון כגדול בהשפטם ולזה ראוי שייראו ממנו וימלו את ערלת לבבם ולא יקשו עוד ערפם כי הוא שליט להגיע להם עונש או גמול מצד השגחתו הפרטית כי הוא מושל על כל שאר הנבדלים אשר יסודר מהם פעולות מה באלו הנמצאות לפי מה שהכין להם השם יתעלה מהכח ביום הבראם ומה שיושפע ממנו לה תמיד ולזה יוכל השם יתעלה לשנות הסדורים ההם כי הוא מושל על כל מי שתהיה לו איזה ממשלה שתהיה והוא לבדו לעשות גדולות וגבורות ונוראות והם הפעולות המסודרות מהשגחה הפרטית לחלוק על המסודר מההשגחה הכוללת:
התועלת התשע עשרה הוא להודיע שהשם יתעלה סדר המציאות באופן שאין החלושי' והשפלי' נתונים ביד מי שתקיף מהם כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ובזאת ההשגחה ינצל עני מחזק ממנו כמו שביארנו בביאורנו לספר איוב ובהיות הענין כן הנה מי שירדוף החלושי' ילך כנגד כוונת השם יתע' אשר השגיח בהם בזה האופן וישיגהו עונש נפלא מהשם יתעלה ולזה אמר ששם יתעלה עושה משפט יתום ואלמנה לזרז ישראל שישפטום בצדק כי בסוף כשלו בזאת המדה הפחותה כאמרו יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם:
התועלת העשרים הוא להודיע שהשם יתעלה סדר המציאות באופן שינתן לכל גויה די מחסורה כאמרו נותן לחם לכל בשר ומשביע לכל חי רצון ומזאת ההשגחה ימשך שיתן השם יתע' לגר תושב העומד בארצנו לחם ושמלה ולזה צוה לאהוב את הגר וללכת בדרכי השם יתעלה שהשגיח בו בזה האפן ובזה נקנה לעצמנו מדה חשובה:
התועלת האחת ועשרים הוא במצות והוא מה שצונו להדבק בשכינה לפי מה שאפשר וזה יהיה בהתדבקנו לחכמים כי הם יישירונו על מה שיתכן שנגיע אליו מזה:
התועלת השנים ועשרים הוא להודיע עוצם הפלא שעשה השם יתעלה לישראל במצרים כי במתי מעט באו שם ובזמן לא ארך שעמדו שם שמם השם יעת' בז הרבוי הנפלא עם רב השתדלות המצרים להמעיט אותם כפי יכלתם:
התועלת השלש ועשרים הוא להודיע שתורתנו היא נצחי' לא תשתנה לעולם ולזה אמר ושמרתם את משמרתו וחקותיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים ולזה גם כן אמר בפרשת והיה אם שמוע למען ירבו ימיכם וגומ'. כימי השמים על הארץ כי זה יורה שאם תשמרו מצותיו אשר הוא מצוה אתכם היום כמו שזכר שזאת הפרשה ירבו ימי ההולכים בדרך זה תמיד כימי השמים על הארץ וזה לאות כי כל התורה תתקיים כימי השמים על הארץ וזה ממה שלא יצטרך אל ביאור למעיין בזה הספר:
התועלת הארבע ועשרים הוא להודיע שאלו הנפלאו' שספר משה לכל ישראל שעשה להם השם יתעלה ספרם למי שראו זה בעיניהם וידעו שהענין הוא כן כמו שספר מהם וזה ממה שיוסיף אמות בזה הספור ולזה אמר וידעתם כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו וגומ'. כי עיניכם הרואות את כל מעשה יי' וגו':
התועלת החמש ועשרים הוא להודיע טוב ארץ ישראל גם בתועלות הגופיות כי היא תשתה מים תמיד למטר השמים ויבא בה הצריך לנתינת הצמחים פרים מרוחות וממטר על הרוב כאלו עיני השם יתעלה בה מראשית השנה ועד אחרית השנה:
התועלת השש ועשרים הוא במצות והוא מה שצונו מפרשת והיה אם שמוע שנלמד אותה לבנינו ושנקרא זאת הפרשה בשכבינו ובקומינו ושנכתב' בתפילין של ראש ובתפילין של יד ועל מזוזות בתינו והנה התועלת באלו המצות לפי מה שהשרישה התורה מענינם הוא מה שהתבאר בפרשת ואתחנן ובפרשת בא על פרעה:
פרק יא
פסוק כו
פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' עד כי יכרית יי' אלהיך את הגוים.
ואולם התועלות המגיעים ממנה הם י"ו:
התועלת הראשון הוא במצות והוא מה שצונו אחר עברם את הירדן לתת ברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל כדי לזרז ישראל יותר בשמירת המצות שם כי זה עם מה שיועיל לאדם תועלת נפשיי ימשך להם מזה מהתועלת בענין ירושת הארץ כמו שקדם ויתבאר יותר בפרשת והיה כי תבא:
התועלת השני הוא במצות והוא מה שצונו לעקור ע"ז מארצנו והנה התועלת בזאת המצוה מבואר כדי שלא ישאר זכר לע"ז ויוסר מהאנשים ההכשל בה והנה מני שאנחנו מוזהרים מעבודה זרה בכל המקומות הוא מבואר שראוי שנעשה כן בכל המקום שיהיה לנו ואולם ההבדל בזה בין ארץ ישראל וחוצה לארץ הוא שבארץ ישראל אנחנו מחוייבים לרדוף אחריה ולכלותה כדי שלא תשא ע"ז בארצנו כמו שצונו שלא ישבו בארצנו עובדי ע"ז כאמרו לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי אמנם בחוצה לארץ אין אנו מצווים שלא ישבו אתנו עובדי ע"ז וכמו זה אין אנחנו מצווים לרדוף אחר ע"ז שלהם לכלותה אך המקום שיהיה לנו בחוצה לארץ והיתה בו ע"ז הוא מבואר שאנחנו מצווים לכלותה משם:
התועלת השלישי הוא במצות והוא מה שהוזהרנו מלנתוץ דבר דרך השחתה מהבנין שנעשה לשם יתעלה כ"ש שאנחנו מוזרים מלאבדו שנאמר ונתצתם את מזבחותם וגומ' לא תעשון כן לה אלהיכם והנה התועלת בזאת המצוה מבואר:
התועלת הרביעי הוא במצות והוא מה שהוזהרנו מלאבד שם מהשמות הקדושים אשר לשם יתעלה והוא שנאמר ואבדתם את שמם וגומ' לא תעשון כן לה' אלהיכם והנה התועלת בזאת המצוה מבואר:
התועלת החמישי הוא במצות והוא להודיע שלא יתכן שנעבוד השם יתעלה במקומות רבים כמו שעשו הגוים ההם לאלהיהם אך נעבדהו במקום מיוחד לבד והוא המקום אשר יבחר יי' להורות על יחוד השם יתעלה הנעבד בזאת העבוד' הנכבדת עם שמזה ימשך מהתועלת שתהיה זאת העבודה נעשית בבית הנפלא אשר בו הישרה נפלאה להעמיד על סודות המציאות ועל ידי משפחה מיוחדת נכונה לעמוד על אופן החכמה אשר בזאת העבודה מפני שקדת עליה והיותה בלתי צריכה אל אסיפת הקנינים כי לחמה נתן מימיה נאמנים והנה לא תנהג זאת המצוה כי אם אחר המצא שם מקום יבחר יי' שנאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מגיד שאחר שבאו אל המנוחה ואל הנחלה נאסרה בזה עולמית:
התועלת הששי הוא במצות והוא מה שלמדנו מאמרו לשום את שמו שם שברכ' כהנים לא תהיה בשם המפורש אלא בבית המקדש ואף על פי שהיא תהיה בכל מקום כאמרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא איך וברכיך והנה התועלת בזאת המצוה מבואר והוא שאין ראוי לגלות ענין זה השם הנכבד רק במקום מיוחד לעבודתו כי מפני זה מצאו שם תמיד משיגים סוד זה השם לפימה שאפשר וזה ממה שישמר השומעים שלא יבאו מזה להריסה מפני השתבשם בענינו כי שם מי שישמרם מהשבוש הזה.
התועלת השביעי הוא במצות והוא מה שצונו להביא כל הקרבנות שיש לנו איך שיהיו ברגל הראשון שנבא בו לבית הבחירה שנאמר ובאת שם והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ומעשרו' וגו'. והתועלת בזאת המצות מבואר כדי שישלים חקו אשר צותה לו התורה מהם וישלם נדרם תכף שימצא לו מקום ראוי:
התועלת השמיני הוא במצות והוא מה שהזהירתנו מהקריב קרבנות חוץ מהמקום אשר יבחר יי' והנה נתבאר תועלת זאת האזהרה ממיה שקדם:
התועלת התשיעי הוא במצות והוא מה שצוה לפדות פסולי המוקדשים שיש בהם מום קבוע וביאר דיניהם אחר שנפדו שישאר בהם דין קצת הקדשים והתועלת בזאת המצוה הוא שלא להפסיד הקדשים אחר שאינם ראויים להקרבה ולזה צוה שיצאו לחולין בזה האופן שזכר באמרו שם תזבח ואכלת בשר:
התועלת העשירי הוא במצות והוא שהזהרנו מאכילת מעשר דגן ומעשר תירוש ומעשר יצהר חוץ ממקום הבחירה ומאכילת בשר חטאות ואשמות חוץ למחיצתן ומאכילת בכורים קודם הנחתן בעזרה ומאכילת בשר עולה או מה שהוא ראוי למזבח או בשר קדשם קדם זריקת דמים כי עדיין לא התורה אכילתן בשום מקום והנה התועלת בזאת האזהרה הוא שלא נבלבל הסדור שסדרה התורה באלו הענינים הנפלאים כדי שנתישר אל הכונה שכונה התורה בזה:
התועלת האחת עשרה הוא במצות והוא מה שהוזהרנו שלא נעזוב הלוי והתועלת בזאת המצוה מבואר כדי שתהיה זאת המשפחה הנכבדת מיוחדת לעבודת יי' יתע' ולא יהיה לה טרדה ובאסיפ' מזונותיה ועוד כי המעשר ראשון מפני שאין לו קדושה אלי יקלו ישראל בנתינתו ללוים אבל יפרישוהו וישאירוהו להם ולא יהיה ללוים דבר יאכלו ממנו הפך מה שכונה התורה בהם ולזה הזהיר בזה המקום שלא לעזוב את הלוי:
התועלת השתים עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לשחוט בהמה חיה ועוף כשנרצה לאכלם כמו שאמר וזבחת מבקרך ומצאנך וגו' כאשר צויתיך לי מה שביארנו ביאור דבר זאת הפרשה והנה התועלת בזאת המצוה הוא מצדדין רבי' האח' כי בזה האופן יתכן יותר שיצא דם הבעלי חיים בעת שחיטתו ונהיה נשמרים יותר מפני זה מאכילת הדם. והשני כי בזה האון עם שכבר ימותו בו הבעלי חיים בקלות יותר הנה אין בו מה מהקנאה לנפשותינו תכונת האכזריות כדי שיהיה זה כשאר מיני ההמתה כאלו תאמר ההכאה בקופיץ על ראש הבעי חיים ומה שידמה לזה. והשלישי הוא יותר כולל הוא כי כאשר באה המצוה איך תעשה זאת ההמתה היקרה מזה לשוחט את הבעלי חיים שהוא לא יכוין להרוג את הבעלי חיים בעשותו זה הפעל אבל יהיה לבו איך יעשה זאת המצוה באון שצוה השם יתעלה וזה ממה שיהיה בו תועלת להמשך אליו הדבקות בשם יתעלה גם בעת עשותו זה להרחיק ממנו תכונת האכזריות לפי שהוא לא יכוין להרוג אך לעשות המצוה באופן שצוהו השם יתעלה:
התועלת השלש עשרה הוא במצות והוא מה שצונו שלא לאכול אבר מן החי והנה התועלת בזאת האזהרה עם שבו ישמרו התועלות הנזכרו' בענין השחיטה הוא להרחיק ממנו תכונת הזוללות עד שלא יסבול ההמתנה שתשחט הבהמה אך מרוב הזוללות ימהר לקחת ממנו קודם שתשחט עם שבזה מהקנאת מדת האכזריות מה שלא יעלם:
התועלת הארבע עשרה הוא במצות והוא מה שצונו להטפל בקרבנות אשר לנו עד הבאתם שם למקום הנבחר והתועלת בזאת המצוה מבואר כי לולי זה יפסדו הקדשים בראות מי שהפריש אותם שאינם באחריותו:
התועלת החמש עשרה הוא במצות והוא מה שלמדנו בזה שאם פקעו מעל המערכ' מקרבן העולה הקרנים או הטלפים והעצמות והגידים אינו חייב להחזירם שם כי התורה לא דקדקה בעולה כי אם בבשר ובדם כאמרו ועשית עולותיך הבשר והדם:
התועלת השש עשרה הוא במצות והוא מה שלמדנו שכל הזבחים שנתן מדמה מתנה אחת על המזבח הנה נרצה הבשר למזבח ולאדם ואין שאר המתנות מעכבות וזה למדנו מאמרו ודם זבחיך ישפך על מזבח יי' אלהיך והבשר תאכל כמו שביארנו בביאורנו לזה הפסוק והנה היה זה גם כן כשלא נוכל להשיג הטוב והתועלת בשלמות הנה אין ראוי שנקצר מהשתדלות אל שנשיג ממנו מה שאפשר לנו ולזה הוא מבואר שאף על פי שיש תועלת נפלא בהיות אלו המתנות אל התאר שהגבילה אותו התורה כמו שביארנו בפרשת ויקרא הנה יש בקרבנות תועלות אחרות נפלאות כמו שביארנו שם ולא הסכימה התורה שיעדרו ממנו אלו התועלות מפני העדר ממנו קצת התועלות אשר ימשכו מזריקת הדם על המזבח:
כי יכרית יי' אלהיך את הגוים וגו' עד עשר תעשר
ואולם התועלות המגיעים ממנה הם י"ח:
התועלת הראשון הוא להודיע שאין ראוי שנשתדל לעבוד השם יתעלה באופן שהיו עובדים עובדי עבודה זרה אלהיהם כי בנימוס העבודה זרה ההיא היה כל דבר שהוא מתועב ומרוחק מאד לאנשים מאד כי חשבו השחיתם עצמם עבודה עם שגם בניהם ובנותיהם היו שורפין באש לאלהיהם וזה הדרך דרכו בכל עניניהם ואולם תורתינו התמימה לא העמיסה עלינו דבר מגונה ובלתי נאות אך כל מה שסדרה לנו הוא חיי הגוף וחיי הנפש מתוק לנפש ומרפא לעצם:
התועלת השני הוא במצות והוא מה שהזהירנו שלא נוסיף על הדבר שצוה אותנו ולא נגרע ממנו מאשר צוה אותנו כי זה ממה שיביא אל הפסד התורה בכללה רוצה לומ' אם היה זה השער פתוח לנו. ולזה סמך לזה דבר הנביא אשר יצוה לעבוד עבודה זרה והמסית והמדיח כאלו רצה בזה להישירנו שמזה המקום ימשך שיעבדו עבודה זרה:
התועלת השלישי הוא להודיע שאין משגיחים באות וכמופת שיתן הנביא או חולם החלום שוה לעבוד עבודה זרה כי זה כל כך חזק האמות לנו שהוא עון פלילי ואין ראוי לעשות כן בשום פנים מצד מה שראינו בעינינו במעמד הר סיני ומצד העיון שאין כח באות ובמופת שיביאנו להאמין הפך זה:
התועלת הרביעי הוא במצות והוא מה שהזהירנו מלשמוע אל דברי הנביא ההוא והתורה בזאת האזהרה מבואר כי בזה תתקיים האמונה האמתית והתורה השלמה:
התועלת החמישי הוא במצות והוא מה שצוה להמית הנביא ההוא כדי לבער הרע מקרבנו רוצה לומר פן יפתנו בדבריו לסור מאחרי השם יתעלה:
התועלת השישי הוא במצות והוא מה שהזהיר שלא יסית ולא ידיח איש מישר' לעבוד ע"ז מישראל איש או אנשים מישראל שנאמ' והנשארים ישמעו וייראו וגו' והנה התועלת בזאת המצוה מבואר:
התועלת השביעי הוא במצות והוא מה שהזהיר שלא יפותה המוסת להסכים לדברי המסית שנאמ' ולא תאבה לו ולא תשמע אליו ומזה למדנו שאם אבה ושמע אף על פי שלא עבד עבודה זרה נסקל המוסת והנה התועלת בזאת האזהרה מבואר:
התועלת השמיני הוא במצו' והוא מה שהזהירנו מלחוס על דם המסית ומלטעון עליו זכות ושלא נעמוד מלטעון עליו חובה אם ידענוהו לו שנאמר ולא תכסה עליו והתועלת באלו האזהרות מבואר כדי שיוסרו האנשים מעשות כדבר ההוא:
התועלת התשיעי הוא במצו' והוא מה שצונו לסקול המסית שנאמר וסקלתו באבנים ומת והתועלת מבואר:
התועלת העשירי הוא במצות והוא מה שצונו לחקור ולדרוש היטב עדות העדים וכ"ש בדיני נפשות כדי שנעמוד על בחינת מה שבעדות העדים מן האמת אל הפכו שנאמר ודרשת וחקרת ושאלת היטב וגומ'. והנה התועלת בזאת המצוה מבואר להגיע היושר והצדק במשפט:
התועלת האחת עשרה הוא במצות והוא מה שצונו לדון במשפט עיר הנדחת לפי מה שצונו בתורה והנה היה התנאי שיהו מדיחיה מהעיר ומהשבט כי בזולת זה אפש' שבא הרע בזאת התכונ' לעיר ההיא במקרה אך כאר היה זה מבני העיר וממשפחתם מעיר על רוע תכונת אנשי המקו' ההוא ובפרט כשהודחו רוב אנשי העיר. ולפי שמרוע התכונה הזאת להם ימשך הרוע לזרעם בשכבר הוא להם קנין חזק היתה המצוה להרגם כלם טף ונשים ר"ל העובדים ע"ז מהם וצוה לשרוף העיר שלא תבנה עוד כי אולי מצד הסדורים אשר מהמערכת לכוכבים במקום ההוא ימשך ליושבי המקום ההוא זה הרצון עם שבזה תועלת ליסד הנשארים ולזאת הסבה צוה לשרוף כל שללה אל תוך רחובה ולהרוג כל בהמתה גם מהצדיקים בה כדי שישתדלו כל אחד שבעיר להוכיח החוטאים לפי כחו פן יאבדו קנייניו כלם לסבת חטאם:
התועלת השתים עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירנו שלא נהנה בדבר מקניני עיר הנדחת שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם והנה התועלת בזאת המצוה מבואר והוא שאם יהנה האדם בו ויצליחו קניניו אח' זה אולי יטעה ויאמר שהע"ז ההיא שהאמינו בה אנשי העיר ההיא הצליחו קנייניו ויהיה זה סבה אל שימשך לעבודה זרה:
התועלת הי"ג הוא להודיע שהאכזריות על הרעים חמלה על הטובים כי העושה דין בעיר הנדחת משיב חרון אף ה' מעל ישראל ומביא עליהם רחמים:
התועלת הארבע עשרה הוא במצו' והוא מה שהזהירנו שלא נסכול בעצמנו כדרך שהיו נוהגין לעשות עובדי עבודה זרה וזהו אמרו לא תתגודדו והנה התועלת בזאת המצוה הוא להרחיק מלכת בחקות עובדי ע"ז עם שזה שומר אותנו מלהשחית עצמנו ומביא אותנו להדבק בדברי התורה ולמאוס הנמוסים המגונים ההם שהיו לעובדי עבודה זרה:
התועלת החמש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירנו מלשים קרחה על הראש למת כמו שהיו עושים הגוים ההם והו אמרו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת והתועלת בזאת המצוה היא כמו התועלת אשר במצוה שלפניה והנה המשיך לזה מה שצונו השם יתעלה לבחר בו מהמאכלים אשר הוא מבואר במעט עיון שהוא לטוב לנו כמו שביארנו בפרש' שמיני להעיר על עוצם ההבדל הנפלא שיש בין זאת התורה האלהית ובין הנמוסים המגונים שהיו לגוים ההם כי זאת התורה תשתדל ליסר לנו הנימוס המועיל לנו לגוף ולנפש בתכלית מה שאפשר ואולם הנמוסים ההם היו להשחית המתנהגים בהם הנפש וגם הבשר:
התועלת השש עשרה הוא במצות והוא מה שהזהירתנו התורה מאכול הבהמה המתה שהיא בלתי שחוטה שנ' לא תאכלו כל נבלה והנה התועלת בזאת המצוה היא תחללה לפי שכבר יקרה על הרוב במתה שתהיה חולה ויהיה בשרה מזיק לאוכל והשני הוא לקיים מצות שחיטה אשר כבר זכרנו מה שבה מהתועלת:
התועלת השבע עשרה הוא להודיע מה שחמלה התורה על הגר עד שכבר הקדימה נתינת הנבלה לגר על מכירתה לנכרי והתועלת בה שיהיה מזה לגר הוא לחמלה עליו כי אין לו עוזר ולזה ראוי שנחמול עליו אחר שהוא גר בינינו וקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה והתועלת במה שיהיה מזה לנכרי הוא ליסד בלבנו שאין ראוי שנחנהו לתת לו מתנות חנם לפי הוא עובד עבודה זרה:
התועלת השמנה עשרה הוא במצות והוא מה שלמדנו בזה המקום מצד הסמיכות שהסבה באסור בשר בחלב הוא מצד היותו מזון בלתי נאות אל הבריאות כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים:
עשר תעשר את כל תבואת זרעך עד סוף הפרשה.
ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה בזה המקום הם כ"ח:
התועלת הראשון הוא במצות והוא מה שצוה להפריש מעשר שני מכל התבואות והפרות אשר לנו לעלות לאכלו במקום הבחירה שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך והנה בזה תועלות רבות כמו שזכרנו אצל ביאורנו לזאת הפרשה ובכללם יגיע מהתועלת בה ללמדנו ליראה השם יתעלה כל הימים כמו שזכרה התורה וכבר ביארנו זאת אצל באורינו זאת הפרשה:
התועלת השני הוא במצות והוא מה שצוה להפריש מעשר עני בשנה השלישית והששית מהשמטה רוצה לומר שהמעשר שני יהיה בשנים האלה לעניים והנה התועלת בזאת המצוה מבואר כי בזאת ימצא לעניים בקלות המצטרך להם ולא יכבד מאד לבעלים מה שיתנו להם מזה כי גם בשנים האחרו' לא היו משתמשים הבעלי' במעשר שני לתועלת גדול כי הם היו מצווים לאכלו במקום הבחירה בג' רגלים שיביאו שם עם שאר המעשרות שצו לאכול שם כמו מעש' בהמה ונדריהם ונדבותם כי זה יהיה סבה גם בשנים ההם שיתנו העשירים הרבה מזה המעשר: