אור ברסלב

רלב"ג על התורה· רבנו לוי ב"ר גרשום [הרלב"ג]

במדבר

ויקרא

פרק א

פסוק א

במדבר

וראוי שנחקור בכאן מספק אחד יפול במה שנזכר בזאת הפרשה והוא מה שנמצא מהאריכות וההכפל במה שנזכר בכאן מזה המספר ומעבודת בני קהת ובני מררי ונאמר שכבר יראה שיהיה זה לשתי סבות האחת כי מפני שקצרה התור' בקצת מקומות האריכה במקומות אחרים הנה זה יביאנו לדעת על מה שקצרה בו אינו מצד שמנהג לשון זה הנביא הוא בקצור כי כבר נמצא שהאריך לשונו בדברים המבוארים ולזה יהיה סבה להעמידנו על כונת המקומות שקצרה התורה בהם ויתבאר לנו מפני זה שזה הוא לעומק הדברים ההם ולזה נפליג בחקירה בהם וכאלו יהיה זה סבה להעמידנו על סודם והסבה השנית כי מפני שחלוף עבודת משפחות הלויים היתה מכוונת זאת הסבה שזכרנו התחיל תחלה לסדר זכרון משפחות הלוי לפי תולדותם ולזה זכר עבודת בני גרשון קודם עבודת בני קהת זכר אחריהם עבודת בני מררי כי תולדותם היו בזה הסדור ואחר זה שב לזכור אותם לפי מעלתם ולזה זכר עבוד' בני קהת ראשונה להורות על חוזק ההבד' שיש בין עבוד' בני קהת ועבוד' בני גרשון הפסיק עוד מפסיק הפרשיות בין עבודת בני קהת ובין עבודת בני גרשון. והנה מה שזכרנו בזאת הפרש' מספיק בזכירת התועלו' המגיעות ממנה.

פרק ד

פסוק לח

פרשת נשא

ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם תשעה:

התועלת הראשון הוא במצות והוא לשלח מהמקדש הטמאים על מדרגותיהם ולהזהירם שלא יכנסו שם והנה התועלות באלו המצות מבואר ממה שנזכר בספר ויקרא:

התועלת השני הוא במצות והוא מה שנתחדש בזה המקום בעניין גזל הגר כדי להרחיק החמסי' מישראל והמריבה והקטטה כי אולי יקל בעיניהם לעכב בידם ממון הגר כדי שיזכו בדין במותו בשלא היה לו יורש ויתחדש מזה ההפסד והמחלוקת הרבה:

התועלת השלישי הוא במצות והוא מה שזכר בדיני סוטה וכבר זכרנו תועלתה ותועלת כל האזהרות אשר באו בה בפרשנו זאת הפרשה:

התועלת הרביעי הוא במצות והוא מה שנזכר בפרשת נזיר וכבר זכרנו תועלת' ותועלת כל האזהרו' אשר באו בה בביאורנו דברי זאת הפרשה:

התועלת החמישי הוא במצות והוא מה שצוה הכהנים לברך את ישראל בזאת הברכה הנפלאה וכבר ביארנו התועלת המגיע ממנה במה שקדם:

התועלת הששי הוא במדות והוא שאין ראוי לאדם שישנה ממנהג חביריו כשהסכימו לעשות פעולה טובה מפורסמת כדי שיוכל להתפאר עליהם או לביישם כשיאמר פלוני עשה כך וכך ופלוני לא עשה אלא כך ולזה ספר בנדבות הנשיאים שהיו שוות לא שנה אחד מהן ממנהג חבריו ולזאת הסבה הסכימה דעתם לדעת הם יתע' בזה:

התועלת השביעי הוא במצות והוא מה שצוה בני קהת שישאו הארון בכתף ולא על העגלות לכבוד הארון ולקדושתו:

התועלת השמיני הוא במדות והוא להודיע שבדברים אשר יהיה בהם כבוד למי שיהיה קודם אין ראוי לדקדק רק בראשון שיהיה היותר נכבד אך אחריו לא נדקדק אלא לפי מצבם ולזה התחיל נחשון בן עמינדב שהיה נשיא השבט היותר נכבד להקריב קרבנו ואחריו נמשך הענין לפי המצב כדי שלא תפול קנאה ביניהם בזה ולולי זה היה ראוי שיקריב נשיא שבט ראובן אחר נשיא שבט יהודה כי ראובן היה הבכור והיה נופלת קטטה ביניהם מי הוא היותר נכבד שבשבטים ההם ואולם כשנמשך הענין לפי מצבם סר המחלוקת והקנא' כי לא יתבאר בזה שתהיה הקדימה מפני המעלה אבל מפני המצב:

התועלת התשיעי הוא לפרסם המופת שהיה בענין הגעת הנבואה שהיה מורגש לישראל שכבוד ה' היה על הכפרת ומשם היתה מגעת הנבואה למשה מבין שני הכרובים וכבר זכרנו התועלת שהיה מגיע מזה:

פרק ח

פסוק א

פרשת בהעלותך

ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם י"ט:

התועלת הראשון הוא ליסד ענין קדושת הלוי' והכפרה עליהם בזה האופן הנפלא קודם שיקרבו לעבודת אהל מועד כי זה ממה שייסד יותר בלבנו יראת המקדש והיה זה גם כן מעיר הלוים לנהוג בעניני אהל מועד בתכלית הקדושה והנה רצה בלוים שיהיו השנים פוסלים בהם מה שאין כן בכהנים לב' סבות האחת כי עבודת הנפסלים לה בהיותה למעלה מנ' שנה היא עובדת משא ולמעלה מנ' שנה אינם ראויין לזאת העבודה וכן לזאת הסבה גם כן אינן ראויין לה עד שלשים שנה כי אין האדם שלם בכח עד היותו בן שלשים שנה וזה מפורסם אמרו רז"ל בן שלשים לכח ועוד שאם לא היו שנים פוסלים בהם לא יתנו מעלה גדולה לנפש לזאת העבודה נכבדת שהיו עוברים באופן שיתנו לה מהמעלה בראותן שאין לוי ראוי עד היותו בן ל' שנה ואולם הכהנים מצד ראותם שהם בלתי יכולים לעבוד עבודתם אם לא בלבשם בגדי כהונה יתנו מעל גדולה בנפש לעבודה הזאת ולא נצטרך בהם שיהיו השנים פוסלין בהם והסבה השנית כי הלוים היו משוררים שיר כמו שהתבאר בעזרא ואין ראוי לכמו זה השיר מי שאינו שלם בדעותיו ולזה נבחר להם הזמן שיאות להם בו השלמות הראוי לזאת העבודה והנה זכר בעבודת הלוים שמירת המקדש כי זה ממה שיתן גדולה ומעלה בנפש למקדש רוצה לומר כשיהיו בו שומרים ושוערים:

התועלת השני הוא במצו' והוא מה שלמדנו בזה מעניין פסח שני לאשר נדחו לו מפני טומאה או מפני היותם בדרך רחוקה ביו' י"ד. והנה התועלת בעינו שזכרנו בעניין פסח ראשון:

התועלת השלישי הוא לפרסם עוצם נפלאות השם ית' על ידי משה נביאו שתכף שהוקם המשכן כסהו ענן הש' ית' ביום ועמוד אש לילה עד שירצה הש' ית' שיסעו ונסע אז הענן עמהם לנחותם הדרך וכאשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל ובזה האופן היו נוסעים וחונים על פי יי' והנה אמר בסוף זה העניין על פי יי' ביד משה לב' סבות האחת כי זה המופת עשה השם יתעלה על ידי משה נביאו והשני כי עם כל זה לא היו נוסעים כי אם על פי משה מפי הגבורה כאשר יצוה לתקוע בחצוצרות במסע המחנות:

התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי למנהיג לסדר עניניו באופן שכאשר ירצה שיבאו לפניו ראשי העם או העם בכללו יסבב שירגישו יחד בעת אחת כדי שלא תפול קנאה ביניהם אם יקרא קצתם קודם קצת ושיוכלו להרגיש זה תכף שירצה וזה אמנם יהיה בכמו אלו הקולות החזקים שישמעום הרחוקים והקרובים בקריאה אחת במספר ואם היה לו לקרא פעם קצתם ופעם קצת אחר יבדיל בין שני הקריאות בדרך שירגישו הנקראים בזה הקול כי הם נקראים כי בזה מטוב הסדור מה שלא יעלם ולזה זכר שהיו תוקעים בחצוצרות אחת כשהיו קוראים הנשיאים ולא היתה שם תרועה ואולם בקראו כל העם היו תוקעים בשתי חצוצרות ומריעים:

התועלת הה' הוא להודיע שראוי למנהיג העם והצבא שתהיינה פעולותיו מסודרות באופן שלא תפול קטטה בין המונהגים מנו ולזה ראוי שיסדר עניין נסעם וחנותם ומי יסע תחלה ומי יסע שני ומי יסע שלישי כי בזה מטוב הסדור וההרחקה מהקטטה מה שלא יעלם:

התועלת הו' הוא במצות והוא לקרא השם יתעלה בעת הצרות להנצל מהרעות הנכונו' לבא כי קרוב השם יתע' לקוראיו אשר יקראוהו ולהעיר לבם לשוב לש' ית' בכל לבם צוה שבעת תפילתם על זה והתענותם יתקעו בחצוצרות להעיר לב הנרדמי' באופן שיכנעו לבם וישובו לה' ית' כי זה ממה שיישירם אל שתהיה תפילתם נשמעת ויהיו נזכרים לפני יי':

התועלת הז' הוא במצות והוא שיתקעו בחצוצרות על הקרבנות כדי שיתנו הכהנים לבם בדבר הקרבן ויבינו מה שהוא מעיר עליו ולזאת הסבה בעינה היו הלויי' משוררים אז בפה את שיר יי' כמו שנתבאר בעזרא ונמצא בתורה במה שאמר ושרת בשם אלהיו כי השירות בכמו זה השיר השלם הוא שירות בשם יתעלה כמו שאמרו רז"ל וידמה שיהיה זה הענין מצוה אחרת זולת ההרעה בחצוצרות על הצר הצורר ואמנם מה שהיו משתמשים בחצוצרות למקרא העדה ולמסע המחנות היה לפי שעה ושתי אלו המצות האחרונות היו לדורות והנה נפלא מהר"ם ז"ל שמנה כל זה מצוה אחת והנה יתבאר מהעיקרים שזכר בזה שהם שתי מצות ואין זה מקור החקירה בזה אבל החקירה תהיה בג"ה בספר המצות אשר לנו.

התועלת הח' הוא שראוי לכל שלם להישיר האנשים אל הטוב כפי היכולת ולזה מצאנו שלא היה מספיק למשה מה שידע מטוב לב חותנו והאמינו ביי' כי היה ירא שאם ישוב לארצו ישאירו בניו באמונת' הנפסד' ולזה בקש משה שישאר יתרו חותנו עמהם כדי שיבואו אליו בניו ויתנהגו כלם לפי משפטי התורה וכדי שיתפייס בזה יותר הבטיחו שיטיבו לו מהטוב אשר ייטיב ה' ית' לישראל ולא שמע יתרו לעצתו כי היה נשען שיעתיק בניו אל האמונה האמתית כמו שנגלה מעניינים לפי מה שספרנו:

התועלת הט' הוא לפרסם שהשם יתעל' יודע מחשבות האנשים ושופט אותם על כל נעלם לתת לאיש כדרכיו ולזה ספר שתכף שהיו העם מוצאים תונה רעה להסיר מעליהם עבודת השם יתעלה במה שהיו חושבים כי השם יתעלה לא יראה ולא ישמע אלו הדברים אשר בכאן שמע יי' והגיע להם ממנו עונש נפלא על זה ולפרסם זה העניין נקרא שם המקום ההוא תבערה.

התועלת הי' הוא להודיע שראוי להשמר מחבר רע וזה כי בהתחבר ישראל אל האספסוף אשר עלה עמהם נשלו כשנמשכו לחסרונתם והתאוו לאכילת הבשר עמה' עם היות להם הערב שבמזונות בזולת עמל וטורח וזהו אמרו והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל:

התועלת הי"א הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה רודף אחר התאוות הלא תראה מה שקרה לאלו בעבור רדפם אחר התאוות שמתו מהם רבים ואמנם רצה ה' יתע' למלאת שאלתם להראות לעם כי יד יי' לא תקצר כדי שיתחזק אמונתם בש' ית' ונגלה להם שהביא להם בשר לרוב לחדש ימים כי הממעיט אסף עשרה חמרים והנה לא ענשם הש' יתע' כששאלו בשר ולחם במדבר סין כי אז לא היה להם מן והיה ראוי שיבקשו לחם מזון ואולם עתה שהיה להם המן הורה זה על רדיפת התאוות או שהיתה כוונתם לנסות השם יתעלה אם יוכל לתת להם בשר בכמו זה הרבוי:

התועלת הי"ב הוא להודיע שכאשר יביא ההכרח לעשות מופת השתדל השם יתעלה שיהיה בו היותר מעט מן הזרות שאפשר ולזה אמר השם יתעלה למשה שיאסוף מזקני העדה שהם החכמים להגיע להם הנבואה ולזה גם כן רצה שיהיו שוטריו שיהיה להם כח להנהיג העם במנהגים המדיניים להיות עיני אלו הדברים מתנאי הנביא כי האנשים שזה דרכם יתכן יותר בהם שתגיע להם הנבואה ולזה לא היה מהזרות בהגעת הנבואה להם מה שהיה מהזרות בהגעת הנבואה אשר אינם חכמים ואם הוא מבואר שלא היו אלו ראויים לנבואה מצד עצמם לפי מה שנתבאר מזה הספור:

התועלת הי"ג הוא להודיע זה המופת הנפלא שהיה בהגעת הנבואה לשבעים זקנים ובנתינת השליו לישראל בזה הרבוי הנפלא כי זה כלו ממה שיישיר לקיום הפנות התוריות:

התועלת הי"ד הוא להודיע שהאיש השלם מאד לא יהיה תשוקתיו רק לעבודת השם יתע' ויניח כל העניינים הגופיי' לפי מה שאפשר וכ"ש המשגל שאיננו לאדם במה שהוא אדם ולזה ביאר שמשה פירש מן האשה מצד מה שגנוהו על זה מרים ואהרן ואמרו כי מצד הנבואה לא יצטרך לפרוש ממנה כי גם בהם דבר יי' עם התעסקם בצרכי החומר בעת הראוי:

התועלת הט"ו הוא להודיע שראוי לאדם שיתנהג במדת הענוה והשפלות בתכלית מה שאפשר הלא תראה כי משה עם שלמותו הנפלא והיותו מלך ונביא העיד עליו הכתוב שהיה עניו מכל האדם:

התועלת הי"ו הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיתן אל לבו הדברים אשר ישמע שיאמרו כנגדו ואף על פי שיהיה אדון לאשר יאמרו הדברים נגדו הלא תראה כי משה לא התפעל כלל ממה שאמרו כנגדו מרים ואהרן אבל שתק ולזה סמך לזה העניין אמרו והאיש משה עניו מאד ויתבאר עוד שכבר ידע זה משה ממה שאמר לו אהרן אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו:

התועלת השבע עשרה הוא להודיע עוצם מעלת משה בנבואה מצד ההבדלים הנפלאי' שזכר השם יתעלה שיש בנבואת משה רבינו:

התועלת השמנה עשר' הוא להודיע שאין ראוי לשלם לנקום ולנטור על אשר יעליבהו ולא די לו בזה אבל ראוי שיעזור לאשר דבר כנגדו הלא תראה כי משה רבינו עליו השלום לא די שלא התפעל ממה שהטיחה מרים אחותו מהדברים כנגדו אבל עזר אותה בתפלה כפי היכולת:

התועלת התשע עשרה הוא להודיע מה שהשגיח השם יתעלה לכבוד משה שלא רצה שיסעו ישראל מחצרות עד האסף מרים כדי שלא תלך יחידה מחוץ לחנה במסע המחנות וישיגנה גנות רב על זה:

פרק יג

פסוק א

פרשת שלח לך

ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם י"א:

התועלת הראשון הוא לפרסם שכבר היה ידוע אצל ה' ית' פרי שלוח המרגלים ותכליתו לרע ולזה התחכם השם יתעלה לפי מה שאפשר להציל ישראל מהרע ההוא ומפני זה בחר הנכבדים שבעם להיות מרגלים וזהו אמרו כלם אנשים ראשי בני ישראל המה כמו שביארנו כי השם יתעלה לא יקצר מעשיית הטוב לפי מה שאפשר ולזאת הסבה גם כן קרא משה ליהושע בן נון יהושע כמו שביארנו במה שקדם:

התועלת השני הוא להודיע שראוי לאדם שישם בה' מבטחו כ"ש כשנתבארו לו כי הוא עמו במה שהוא רוצה לעשות הלא תראה מה שקרה לישראל מהרע מפני שלא רצו להשען על יעוד השם ית' בירושת הארץ ובחרו לשלוח שם מרגלים עם עוצם הנפלאות שעשה להם השם יתע' אשר היה ראוי שישיגו מהם כי יד ה' ית' לא תקצר מעשות כל אשר יחפוץ:

התועלת השלישי הוא לפרסם שהש' ית' רואה כל אלו הדברים ולזה גמל טוב לכלב וליהושע בן נון יען היות כוונתם טובה והיו מן האנשים ההם וראו ירושת הארץ והיתה חברון לכלב כמו שיעד לו לפי מה שנזכר בספר יהושע ולזה גם כן מתו תכף מוציאי דבת הארץ וכל העם שהיה רוצה ה' ית' להביאם שם מתו כלם במדבר מפני שלא בטחו בשם ית':

התועלת הרביעי הוא לפרסם רוע לב הדור ההוא שעם מה שהמציא השם יתעל מהסבות ימנעום מלהתנחם בראותם מלחמה מלשוב מצרימה עם כל זה אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה:

התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי למנהיג השלם שיהיה לו כח לסבול המונהגים ממנו פשעיהם כדי שיובילם אל הטוב הלא תראה כי משה לא די שלא כעס עליהם על מרדם בו ברצותם לתת ראש לשוב למצרים בעוצם הטובות שהשפיע להם השם יתעלה על ידו אבל התחנן להם ונפל על פניו לפנים לבקש מהם בחזקת היד שלא יסבבו הם בעצמם השחתתם על מרדן בשם ית' ולא הספקי לו זה אבל הרבה תחנונים לפני הש' יתע' ישא על פשעיהם עד שנעתר לו השם ית' ונחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. ר"ל שלא כלה אותם בכללם אבל נשארו בניהם לירש הארץ וגם הם לא מתו יחד:

התועלת הששי הוא במצות והוא להודיע שכבר יתחייב שתבא עם העולה והשלמים מנחה ונסכים וכבר זכרנו התועלת המגיע מזה בספר ויקרא:

התועלת השביעי הוא להודיע שהגר בהתגיירו ראוי שיקריב ליי' עולה כמו שביאר'. וכבר נתבאר במה שקדם התועלת המגיע מזה והוא כי לא יעלה בדמיון האדם שיתהפך עניינו מלא קדושה לקדושה מזולת דבר גדול נרשם בנפש ולזה הוצרך לגר עניין הטבילה והרצאת קרבן:

התועלת השמיני הוא במצות והוא להודיע עניין מצות החלה והתועלת המגיע ממנה הוא תחלה להעיר שכל הטובות באות לנו הש' יתע' וצוה לתת תרומת השם מראשית עריסותנו בארץ ישראל להורות על כי ה' ית' נתן לנו את הארץ ההיא וממנו גם כן ישפע נתינתה פריה. והתועלת השני המגיע ממנה והוא כולל כל מתנות כהונה והוא כי השם יתע' רצה שיהיה לכהנים פנאי לעסוק בתורה ולעמוד על סודותיה כדי שיורו משפטיו ליעקב ותורתו לירא ולזה רצה שיהא לחמם נתן ומימיהם נאמנים:

התועלת התשיעי הוא להודיע דין הוראת שגגת בית דין הגדו' בע"ז אשר בהודאה בה יהיה ההתרחק מכל המצות והנה היה בקרבן הכפרה בא פר ושעיר ולא היה בשאר המצות כי אם פר כמו שהתבאר בפרשת ויקרא לפי מה שאחשוב שכבר נסתבכו ישראל בדעות המצרים אשר גדלו עליה' שהיו נותנים האלהות למזל טלה כמו שנתבאר בתורה ואמר ג"כ ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו' וזה מורה שבזה העטות היו מוכנים לטעות בו וביאר עם זה עונש הטועה בע"ז במזיד.

התועלת העשירי הוא להודיע ענש המחלל את השבת שהוא נדון בחמורה שבמיתות ובאר מפני זה הסמיכו' לע"ז שיש בחלול שבת רושם לעבור על כל מצות התורה כמו שביארנו במה שקדם ולהודיע שחלול שבת בכרת אם לא היה שם עדים והתראה:

התועלת האחד עשר הוא במצות והוא מה שצוה לעשות ציצית על ארבע כנפות בגדינו וכבר ביארנו התועלת המגיע מזאת המצוה בביאורינו לזאת הפרשה:

פרק טז

פסוק א

פרשת קרח

ואולם התועלות המגיעות ממנה הנה הם כ"א:

התועלת הראשון הוא בדעות והוא שאין ראוי לחלוק עם הגדולים ממנו הלא תראה מה שקרה לקרח מפני מחלוקתו עם משה רבינו אדון הנביאים:

התועלת השני הוא במדות והוא שאין ראוי שיקנא האדם בכבוד ומעלה שיש לזולתו יותר ממנו אבל ראוי שיספיק לו מה שחננו השם תעלה מזה וזה כי קרח מפני קנאתו במעלה והכבוד שנתן השם יתעלה לאהרון היה סבה אל שפתה אנשים רבים מישראל ומשכם אליו בה המחלוקת וגרם זה האבוד לו ולהם:

התועלת השלישי הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי למנהיג כי כשיראה שהמונהגים ממנו מתיצבים על דרך לא טוב שישתדל בחכמתו להשיבם לטוב ולא יכעס עליהם וגם אם הם בועטים בו הלא תראה איך השתדל משה לפייס קרח בדברים גבוהים בישוב ובזולת כעס במה שהראה לו מדבריו שחננו השם יתעלה מהכבוד והמעלה בעבור אשר נתנה ללוים עבודת אהל מועד ולשבח השם יתע' בשיריהם עם שכבר נתעלה משפחתו בזאת העבודה על שאר משפחות הלוים עלוי רב להיות עבודת בני קהת בקדש הקדשים ואין הענין כן בבני גרשון ובני מררי וכבר הראה לו עם זה ג"כ כי זה לא היה בבחירת אהרן כי מהשם יתעלה נתנה לו הכהונה ולזה היה ראוי שלא יחזיקו עוד בזה המחלוקת ולזאת הסבה בעינה תמצא שקרא משה לדתן ולאבירם לפייסם מפני ידיעתו כי הם היו סבה חזקה לזה המחלוקת ואולי אם יתפייסו הם יהיו זה סבה שיתפייס קרח וינצלו כלם מהעונש:

התועלת הרביעי הוא במדו' והוא להודיע שראוי לאדם כשיראה רצון האנשים ברע שיעתיקם מהרע ההוא מעט מעט כי אם רצה להעתיקם יחד ממנו הנה הם לא ישמעו לא לחוזק הסתבכם ברצון ההוא ולזה תמצא שכאשר רצה משה להעתיק קרח ועדתו מהרע שבחרו בו הקדים להם ממה שיה אפשר אצלם שישיגו מבוקשם בו והוא אמרו שהשם יתע' יבחר מי הוא הקדוש הראוי לכהנה עם מה שהיתה מהחכמה בזה המאמר כי הוא הראה להם שמהשם יתעלה נהיה הדבר הזה ולזה יהיה לשוא חלקם עליו וזה היה מיתרון מעלת משה וחכמתו שכבר כלל זה המאמר מה שיתפייסו בו תחלה לפי שלא התיאשו ממבוקשם ואח"כ יתבאר להם מהדברים ההם בעצמם עם מה שהמשיך להם מהמאמרים שיהיה בהם מהפיוס מאד מה שהיה ראוי שיעתיקם בשלמות מהרצון הרע שנשקעו בו ולזאת הסבה נפל משה על פניו לפני קרח לבקש ממנו שלא יחזיק בזה העניין:

התועלת החמישי הוא בדעות והוא להודיע שלא תועיל התפילה והקרבת המנחה ליי' להשיג מה שאין ראוי שיושג לפי היושר כי כל דרכיו משפט ולזה תמצא ששפט משה שהשם יתעלה לא יפנה אל מנחת האנשים האלה כי הם מתרעמים ממשה על מה שאין ראוי להתרעם בו כי הוא לא הרע להם בצד מהצדדים ולזה לא היה להם לבעוט בו כ"ש שכבר הטיב להן מאד השם יתעלה על ידו:

התועלת הששי הוא בדעות והוא להודיע עניין נפלא בדבר ההשגחה האלהית והו' שהעם המתאחד והיו לאגדה אחת שדבקה בהן ההשגחה הפרטית מהשם יקרה להם כשיחטא איש אחד מהם או אנשים מעטי המספר שיזוקו כלם כשתסור ההשגחה מהם וזה כבר ראוי והמשל שאם היה מלך אחד אוהב שר אחד והיה השר ההוא נלחם עם אדון מה והבטיחו המלך לעזרו במלחמתו ונקשר עם השר ההוא איש אחד שונאו לזה המלך הנה יסור עזר המלך ההוא מזה השר בעבור האיש ההוא שהוא שונאו ולזאת הסבה תמצא שעכן לבדו מעל בחרם ועל כל העדה היה קצף ולזאת הסבה תמצא בזה המקום שבעבור חטא קרח היה השם יתעלה רוצה לכלות ישראל לולא תפלת משה ואהרן:

התועלת השביעי הוא בדעות והוא להודיע כי תפלת הנביא הדבק בשם יתעלה תסיר הרע מזולתו כשיקשה בעיניו זה כי בעבור השגחת השם יתעלה בו ישמרהו מזה הצער שיצטער אם ישיג הרע לאיש ההוא או לנשים ההם ולזה תמצא שתכף שהתפללו משה ואהרן על ישראל שב חרון אף השם יתעלה מהם:

התועלת השמיני הוא בדעות והוא להודיע שהשם יעלה משגיח ומנהיג נפשות כל אחד מהאנשים ואין השגחתו נתלית בכללות המין לבד כמו שחשב הפילוסוף וזה הוא שאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר ויהיה הרצון בזה הנה אתה השם יתעלה אשר השגחתך באיש איש בפרט מצד רוחו ושכלו היתכן שבעבור הכללות וההשתתפו' ישיג רע לכל העדה בעבור חטא איש אחד ולפי שהיה בלתי אפשר זולת זה כמו שקדם אם לא יסור ההשתתפות וההתאחדות מאלו החטאים עם ישראל לקח השם יתעלה עצה בזה כשיסתלקו ישראל סביב משכן אלו האנשים ויסור מפני זה השתתפותם והתאחדותם עמהם עם שזה יהיה סבה שלא יפותו להמשך לעצתם הרעה:

התועלת התשיעי הוא לפרסם ענין זה המופת הנפלא שיהיה בפתיחת הארץ את פיה לבלוע אלו החטאים תכף שהשלים משה אלו הדברים שיתאמת בהם כי מהשם היתה זאת כי בהאמנת המופתים קיום אמונת התורה בכללה ויותר נפלא מזה שוב הארץ תכף לעניינה הראשון ר"ל שכסת עליהם הארץ כי פתיחת הארץ פיה כשהיה על דרך הטבע ישאר הפתח ההוא זמן ארוך מאד אך בכאן היו שני מופתים האחד בהמצאת הפתיחה ברגע מה שלא ישלם על דרך הטבע כי אם בזמן ארוך מאד והשני בסלוק זה המציאות וזה דומה לשאר מופתים נתנו זה המנהג כמו שוב המטה נחש ואחר זה שב הנחש מטה ושוב היד מצורעת ואחר זה שבה תכף בבשרו והנה זה התועלת בעינו הוא במה שזכר מהמופת ביציאת אש מאת ה' לאכול את חמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת ובמטה אהרן שהוציא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים:

התועלת העשירי הוא להודיע שמי שירצה לחלוק על עניין המעלה והכבוד שגזר השם יתעלה לאיש מהאנשים כל מה שישתדל לחלוק עניין המעלה עליו יוסיף לו שלמות וקיום הלא תראה כי הערעור שערער קרח על הכהונה היה סבה אל שתהיה הכהונה ביותר שלם ממה שהיתה לאהרן ולבניו כי זה היה סבה לבאר לכל ישראל שהזר הקרב יומת בידי שמים ושהכהונה היא לאהרן מהשם יתעלה לא מבחיר' משה באופן שאי אפשר שיפול ספק לאיש מהאנשים ולזה היתה המצוה מהשם יתעלה לעשות המחתות מהאנשים החטאים ההם רקועי פחים צפוי למזבח להשאיר זכר זה הענין לדורות למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני השם פן יקרה לו דמיון מה שקרה לאלו החטאים ולזה הושם גם כן מטה אהרן שהוציא פרח וצץ צי וגמל שקדים לפני העדו' למשמרת לדורות להשאיר זכר זה העניין:

התועלת הי"א הוא במדות והוא להודיע כי ראוי למנהיג השלם להשתדל בשמירת המונהגים ממנו בתכלית מה שאפשר ואף על פי שהם בועטים בו לא יתרשל מהצלתם הלא תראה כי היה מרוע תכונת ישראל להתרעם על משה ועל אהרן מהרע שקרה לחטאים שקמו כנגדם שהיו הם בעצמם סבה להגעתו ועם זה גם כן השתדל משה להצילם ממנו ולהעתיקם מהרצון הרע ההוא לפי היכולת וזה ממה שהיה ראוי שימנעם מהתרעם על משה מזה העניין ועם כל זה כשראה משה שבעיטתם בו היתה סבה אל שיצא הקצף מלפני השם לכלותם מהר להשתדל בהצלתם ולזה צווה אהרן להקטיר קטרת מרה להסיר הנגף מהעם.

התועלת הי"ב הוא להסיר החשד שאפשר לישראל שיחשדו שיהיה טבע הקטרת להמית המקטירים אותו עד שאולי היו תולים בזה מיתת החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת ולא יודו שיהיה על דרך המופת מהשם יתעלה ולזה שם הכלי בהצלתם הקטרת כדי שיתאמת להם שלא היה זה העניין מטבע הקטרת אך מהשם יתעלה היתה נסבה בעבור חטאם בזאת ההקרבה:

התועלת הי"ג הוא לבאר לישראל עוצם ההבדל שיהיה בין האיש הנבחר שבחר בו השם יתעלה להיות כהן ובין האנשים האלו שתקרבו מעצמם לדבר כהונה כי אלו המיתו עצמם בהקטרת הקטרת ואהרן הציל מהמות כל ישראל והקטרתו הקטורת וזה היה סבה להוסיף אמות בלב ישראל כי מהשם היתה הכהונה לאהרן ולבניו:

התועלת הי"ד הוא במצות והוא המצוה בשמירת המקדש והתועלת בזאת המצוה מבואר להוסיף מעלה וחשיבות לבית המקדש בלב ישראל וזה היה סבה אל שלא יקלו בו וייראו ממנו וזה יהיה מבא להעמידנו על אופן החכמה שהיה בענייני זה הבית הנכבד אשר ינהגו בו בזה הכבוד והקדושה עם שזה יהיה כלי לשמירת ישראל שייראו מהכשל בענין המקדש והעבודות והנעשות בו:

התועלת הט"ו הוא במצות והוא מה שהזהירה התורה שלא יקרבו זרים לעבודת בית המקדש ושאם יקרב לה ישיגהו עונש המות והנה היה התועלת בזאת המצוה כי העבודות האלו היו מעידות על עניינים עמוקים מאד והוא המכוון כמו שביארנו בספר ויקרא וכאשר תונח לאלו העבודות משפחה מיוחדת לזאת העבודה והיה לחמם נתן ומימיהם נאמנים בדרך שיהיה להן פנאי בעיון ותהיה מגמת פניהם להשתדל בעניין השלמות האנושי כמו העניין במשפחת בני אהרן היה בזה הישרה אל שיעמדו על סודות זאת העבודה הנכבדת עם מה שהישירו בזה קצתם את קצת כ"ש כשהיה הראשון מהם באופן מהשלמות שהיה בו והיו אבותיו כלם אנשים גדולים מאד כי זה יהיה סבה ליתרון ההכנה אבל השלמות בזרע אהרן כי טבע המקור הוא נמצא במה שנחצב ממנו ואלו היה קרב לזאת העבודה כל מי שירצה היה סבה להחטיא כוונת התורה בעניין זאת העבודה הנכבדת עד שכבר יעשו אותה ולא יעמדו על סודה ויהיה זה גם כן סבה אל שיקלו בה ויקרה בזה מההפסד בה מה שלא יעלם:

התועלת הי"ו הוא במצות והוא מה שצותה התורה שיעבדו הלוים במקדש העבודה המיוחדת להם לא זולתם והנה התועלת בזאת המצוה הוא מסוג התועלת המצוה אשר לפניה:

התועלת הי"ז הוא במצות והוא האזהרה שלא להתעצל משמירת המקדש ותועלת זאת המצוה מבואר ממה שקדם עם שבו תועלת לשמור ישראל מהכשל בעניני המקדש כמו שהתבאר מזה המקום:

התועלת הי"ח הוא להודיע מה שסדרה התור' מהמתנו' לכהנים וללוים כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה ולעמוד על סודות המציאות לפי מה שאפשר ולזאת הסבה בעינה גם כן לא רצתה התורה שיהיה להם חלק ונחלה בארץ כדי שלא יהיו טרודים בעבודת האדמה ויהיה זה סבה להעדר השלמות מהם ובזה היה תועלת בעניין העבודות שהיו עובדים כמו שזכרנו ועוד בו תועלת להשאיר השלמות בזה העם הנבחר עד שלא יתכן בעת מהעתים שלא ימצא בזה החלק ממנו כאמרו לא תאבד תורה מכהן ואמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ואמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו:

התועלת הי"ט הוא במצות והוא מה שהזהירה התורה שלא יקרבו הלוים לעבודת הכהנים ולא זה לעבודת זה והנה התועלת בזאת המצוה במעט עיון ממה שזכרנו בתועלת הט"ו מאלו התועלות:

התועלת כ' הוא במצות והוא האזהרה שהוזהרנו מלפדות בכור בהמה טהורה והנה התועלת בזאת המצוה הוא כי התורה רצתה שיהיה קדוש קדושת הגוף להשאיר זכר המופת הנפלא שעשה השם יתעלה בעניין מכת בכורות ולו היה אפשר שיפדה היה הבא לכהן איננו בכור ויחלש מפני זה זה הזכרון עם שזה יהיה סבה אל שיקלו בנתינתו לכהן ויעכבוהו לעצמם להחשבם שזה העניין הוא לדמים לבד ויענו שבעת מה יפרעוהו לכהנים כאשר תמצא ידם כי הרבה יקלו האנשים בענין הממון שנתחייבו בו כ"ש כשלא היו לו תובעין כמו העניין במתנות כהונה ואולם בבכור פטר חמור לא היה אפשר בו זולת זה כי לא יתכן שיהיה קדושתו קדושת הגוף עם שהתורה התחכמה שעכ"פ יפדוהו הבעלים לפי שאסור להן ליהנות בפטר חמור אם לא יפדוהו אבל יחוייב להם לערפו אם יש בעניינו מהזרות מה שיביאו הבעלים לפדותו ואולם בבכור אדם לא היה אפשר בו יותר כי אי אפשר שיהיה קדוש קדושת הגוף ואיננו נכון שתצוה התורה בהמתתו כמו שצותה בהמתה בפטר חמור:

התועלת הכ"א הוא במצות והוא מה שנצטוו הלויים להפריש תרומת מעשר והוא מעשר מן המעשר והנה התועלת בזאת המצוה מבואר בכללות ממה שזכרנו במתנות כהונה ובה עוד תועלת להעיד על מה שיעיר עליו עניין המעשר וכבר ביארנו זה התועלת במה שקדם:

פרק יט

פסוק א

פרשת זאת חקת

זאת חקת התורה וגו' עד ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין

זה ביאור דבר זאת הפרשה

מצד עצם הדברים שזכרו בה ועוד יתבאר זה ביאור יותר שלם בזה המקום אם זכירתנו הסבות בכל מה שנכלל בזאת הפרש' והנה להעמיד על סבות כל אלו הדברים ר"ל למה היו מעשי הפרה ומי הנדה בזה האופן ולמה היתה טומאת מת בזה האון מהטומאה למעלה משאר הטומאו' אנחנו מקדימים תחלה מה שביארנו בפרשת ויהיה ביום השמיני שכל מה שהיה הב"ח יותר נכבד היתה טומאתו יותר חמורה להורות על מציאות הצורה ושהיא בו נכבדת כי מה שנפקד ממנו דבר יותר נכבד היה ראוי שנחשבהו ביותר חסר מצד ההשקפה אל מה שנעדר ממנו. ובהיות הענין כן והיה צורת האדם יותר נכבדת לאין שעור מצורת שאר הב"ח הנה מן הראוי היה שתהיה טמאת המת ממנו יותר חמורה כמו שביארנו בפרשת שמיני ולפי שבמות האדם נפקדה מחומר הצורה האנושית ונפקדה גם כן מהצורה האנושית מלאכתה המיוחדת בה מאשר היא כח בגוף והוא קנין השגת המושכלות חדשות אשר מדרכם שיושגו באמצעות החוש והדמיון והכח הזוכר כי אחר הפרדה מהחומ' אי אפשר שתשמש בזאת המלאכה כי אין לה כלים שיעמידוהו על זה אבל תשאר אז על מה שהשיגה מהמושכלות בעת דבקותה בחמר הנה להעיר על זה השרש הנפלא אשר הטעות בו מרחיק האדם מן השלמות האנושי התחכמה התורה להרחיק עניין המלאכה מהפרה כאלו העירה בזה שנפקד מזה הב"ח תכליתו מצד מה כי הבעלי חיים נבראו לעבודת האדם כמו שהתבאר במקומותיו וכמו זה העניין נכפל זה העניין בעגלה ערופה שהיתה באה גם כן על מיתת האד' וצוה שם גם כן לזאת הכונה שהמקום שתערף בו לא יעבד בו ולא יזרע ולא רצה שתשחט אבל שתערף כדי להרחיק שלא ישתמשו בה כלל לתועלת האדם אשר הוא בצד מה מהתכלית המכוון בזה ולזה נתבאר מזאת הכונה שהעגלה ערופה אסורה בהנאה ולזאת הכונה בעינה היתה המלאכה פוסלת בכל מעשי הפרה וגם במים שיושם בהם האפר דקדקה התורה בזה כדי להעמידנו על זאת כונ' הנפלאה מצד ראותינו ההכפל בהקפדת התורה בזה בכל מעשי הפרה כי זה מה שיפקח עינינו בזה בהכרח והנה היתה היא עגלה וזאת פרה להעיר על שאשר המיתו היתה סבה אל שמת בלא עתו ר"ל החלל שנמצא באדמה ולא נודע מי הכהו כי כבר יטעון בזה רבים שיחשבו שאי אפשר זה. וזה ממה שימשך ממנו הפסד גדול בדעות התוריות ובעיון ובעניינים המדיניים ויבטל טבע האפשר ואין זה מקום החקירה בזה והנה היתה נקבה זאת הבאה על טומאת מת כי היא חטאת כמו שזכר באמרו והיה לך למשמרת למי נדה חטאת היא ומשפט החטאת שהיתה נקבה ולזאת הסבה התנה שלא יהיה בה מום כמו העניין בשאר החטאו' ולזאת הכבה גם כן היתה באה נקבה בעניין החלל שנמצא באדמה כי הוא כמו חטאת ולפי שסבת המות לא תהיה מצד הצורה כי אם מצד החמר והכחות המתפעלות שיתגברו על הפועלות היה הדם הוא הנושא הראשון לאלו ההפסדים שהם סבת המות אם בסבת היותו בלתי שלם ההויה אם מצד עפוש יתערב הו היתה כונת התורה שתהיה זאת הפרה שלמה באודם והיה זה גם כן צבע הצמר הבא מן הארז והאזוב אדום לזאת הסבה והנה היתה נעשית חוץ לשלשה המחנות להעיר על הטומאה החזקה שהיא מסירה מעל טמא מת וכאלו היא נושא הטומאה ההיא ולזה הושמה בתכלית מהטומאה עד שכל המתעסקין בה בתחלה ועד סוף הם טעונין כבוס בגדים ולזאת הסבה גם כן היו מי הנדה מטמאין הטהורים כשלא ישתמשו בהם לצורך הזאה כי אז אי אפשר וזה כי מן השקר שיהיה הדבר האחד בעצמו מטהר ומטמאו יחד בעת אחד וכבר יתבאר בגזרת הצור הסבה בזה באופן יותר שלם בנמשך לזה מדברינו והנה היתה שחיטתה וההזאה מדמה במקום שיהיה נכח פני אהל מועד להעיר שהצורות כלם הם שופעו' מה' יתע' ועולות אליו בהדרגה ולזה היו שם ז' הזאות על כל הזאה טבילה להורות על שסוגי הצורות הם ז' והם נבדלות מאד זו מזו עד שלא יפול יחס בין הגבוהה לשפלה ממנה והנה היותר שפלה והיא הצורה האחרונה היא צורת היסודות ואחריה תהיה השנית צורת המתדמי החלקים המורכב מהיסודות והם צורת הדומם ואחריה תהיה הג' צורת הצומח ואחריה תהיה הרביעית צורת המרגיש ואחריה תהיה החמישי' צורת האנושי' ר"ל המדברת ואחריה תהיה הו' צורת המלאכים שהיא שכל משכיל בפעל תמיד והיא העלולה מה' יתע' ואחריה תהיה השביעית ית' והיא הצורה הראשונה והוא מבוא' שאלו הצורות הה' הראשונות הם יחד באדם ומצורות האדם נעמוד על מציאות הצורות הנבדלות ומהם נעמוד על מציאות השם יתע' וזה מבואר למי שעיין בפילוסופיא ואין זה מקום זאת החקירה ולפי שענין הטמאה היה לתכלית שנעמוד על מציאות הצורה כמו שהרחבנו הביאור בזה בספר ויקרא הנה ראוי שתסור זאת הטומא' כשימצא לנו דבר אחר יעמידנו על מציאותה כמו שיעמידנו על זה ענין הטומאה ולזה הנה ענין מעשה הפרה מכון לזה התכלית ולזה תמצא שכיון שיעדרו מהפרה כל צורותיה כשתשחט תחלה ואחר היתה נשרפת ואחר הצית האש ברובה היה משליך בתוכה עץ ארז ואזוב ושני תולעת להורות שהמרגשת תעדר תחלה מהחי ואחר תפסד הצומחת וזה יורה על התחלפות מדרגות אלו הצורות זו מזו כי אשר היא במדרגת הצורה והשלמות לא תמצא נפרדת מאשר תהיה מנה במדרגת ההיולי ובזאת ההישרה נתישר אל שצורת האדם היא למעלה מאלו הצורות ושהיא תעדר תחלה בעת המות להעיר על זה רצה שיפקד מהפרה בחייה מה שהוא משל ודמיון מה לשכל האנושי והיא המלאכה הלא תראה שקצת בעלי חיים יעשו מלאכות נפלאות כמו ששיות הדבורים ואריגת העכביש עד שידמו דמיון מה למה שיסודר מהשכל מהמלאכה ולהורות על מלאכת הפסד השכל בקניין מושכלות חדשות אחר המות רצתה התורה שבמעשה הפרה לא יהיה עמהם התעסקות במלאכה זה דבר יעמידנו על שתי פנות גדולות מהעיון האחד כי היא בזה נתיישר אל שהשכל האנושי אינו נפסד בהפרדו מהחמר אבל יפקד ממנו קנין המושכלות שלא השכיל אותם בחייו והנה זאת הפנה הגדולה טעו בה כל הפילוסופי' שהגיעו אלינו דבריהם. והשנית הוא שאח' המות לא יקנה השכל מושכל חדש לא השכילו בהיותו עם החמר וזו היא ג"כ פנה גדולה נבוכו בה רבים מהקודמים בהשארות וזה מבואר למי שעיין בדברנו בספר הנפש ובא' מספר מלחמות השם. וראוי שתדע שהצורות הנפשיות כלם סרו מהחי במותו ואף על פי שנשארו תמונת האברים בעצמם כי אין בהם כח לפעול פעולה מהפעולות אשר להם מאשר הם חלק מבעל נפש וזה דבר יעיד על מציאות הצורה כי לא תמצא במת שנפקד ממנו דבר זולת הצורה והנה להעיר על זה היתה הפרה נשרפת בכללותה על מערכתה ולהעיר על הבדל הנפש הצומחת מהמרגשת כי היא תמצא נבדלת בצמחים הושם בה עץ ארז ואזוב שהם הגדול והקטן מהצמחים להעיר שבכולן תמצא נפרדת וגם בחי תמצא נפרדת בצמר ובשער ולזה הושם שם שני התולעת שהוא צמר צבוע בתולעת שוא ג"כ מהצמחים והנה השתדלה התורה להעמידנו על מציאות הצורה לפי שהוא דבר נעלם מהקודמים לפי מה שנתבאר מדברי הפילוסוף מדעותיהם במה שאחר הטבע ומי שלא יודה במציאותה יסור ממנו כל שלמות אנושי ולא יודה במציאות ה' ית' ולהסירנו אנחנו הנמשכי' לתורתו מהכשל במומי הדעות הנפסדות ההם התחכמה בזה האופן להמציא לנו אלו התחבולות הנפלאות אשר יסירו בהכרח זה העורון ממנו תמיד וכדי שיתבוננו בנרצה בזאת המצוה צותה התורה שישתכלו בשחיטתה ובשריפתה וישימה עיניהם ולבם בה ישתבח יתעלה יוצר הכל שחנן אותנו זאת התורה השלמה אשר תחכימנו עכ"פ ותישירנו אל השלמות האנושי ותמשכנו אליהם בעבותות התחבולות הנפלאות תפקחנה בהם עיני עורי' כל שכן עם מה שהישירה אל קנין השלמת זאת המשפחה המתעסקת בעניינים אלו ר"ל העבודה בקרבנות והסיר הטומאות החמורות והוא משפחת הכהנים וכדי שלא יחשוב אדם כי טומאת המת הוא מפני העפוש שהוא מזיק לקרובים אליו ביארה התורה שאפילו עצם אדם הוא מטמא זאת הטומאה החמורה אף על פי שאין בו עפוש והנה היתה יותר חמורה טמאת המים שיש בהם כדי הזאה מטמאת המים שאין בהם כדי הזאה לפי שהמים שיש בהם כדי הזאה הנה בכחם להסיר טומאת מת וכדי שיתבאר זה מהם רצתה התורה שיטמאו אדם לטמא בגדים שעליו להעיר שהם נושאים הטומאה ומושכין אותה אליהם ואמנם המים שיאן בהם כדי הזאה איך זה בכחה אם לא יחובר להם עוד מהמים ולזה לא היתה עוד טומאתם חמורה כטמאת האחרים ובכאן נשלם מה שכוננו ביאורו בזה המקום מטעם אלו המצות יתברך היכול אשר חננו למצא האמת בזה ויתרומם על כל ברכה ותהלה:

התועלת הראשון הוא במצות והוא להודיע דין מצות פרה אדומה ואיך מעשיה ואולם התועלת המגיע ממנה היא הטהרה מטומאת מת החמור' לישב בלב הטמאים שזאת הטמאה הוסרה מהם כי לא ידמו שיסור זה הרושם ממנה בזולת מעשים נפלאים ועם זה כבר יגיעו ממנו תועלות נפלאות בעיון כמו שביארנו בטעמי זאת המצוה:

התועלת השני הוא בדעות והוא מה שסמכה התורה עניין פרה אדומה לעניין זכירת הקרבנות ומתנות כהונה כי זה ממה שהישירנו לעמוד על הכונה אשר בעבורה היתה זאת המצוה בזה התואר כי עניין הקרבנות והטומאות והטהרות הם לכונה אחת בעינה כמו שיתבאר מדברינו בביאור ספר ויקרא ולזה זכר שם עניין הטומאות והטהרות אחר זכירתו עניין הקרבנות כמו שביארנו שם:

התועלת הג' הוא במצות והוא להודיע עניין טומאת מת ומשפטה והנה התועלת בזאת המצוה מבואר ממה שזכרנו בזה המקום ובפרשת ויהי ביום השמיני:

התועלת הד' הוא במצות והוא להודיע דין טומאת מי נדה וטהרתן והנה התועלת בזאת המצוה מבואר ממה שזכרנו והוא גם כן ממה שיפול מבוכה חזקה איך יהיה זה שהמטהר יטמא ויביא זה בהכרח להעמידנו על הכונה אשר בעבורה היא אלו המצות בזה התואר:

פרק כ

פסוק א

ויבאו בני ישראל כל העדה עד סוף הפרשה

ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם כ"א:

התועלת הראשון הוא במדות והוא להודיע שאין ראוי לגנות האדם מאד במה שיטיח דברים שלא כהוגן בעת הצער והחסרון החזק. הלא תראה כי ישראל כשהיו בצער גדול מהצמא והיו יראי' שימותו מחוזק הצמא הטיחו דברים קשי כנגד משה ולא מצאנו שנענשו על זה אך רצה השם יתע' שינתן להם מים בזה האופן שזכר:

התועלת הב' הוא להודי' כי מי שיצטרך לעשו' פעל מה לתכלי' מה אין ראוי שיקצר משיגיע מהפעל ההוא כל התועלות האפשריות ולזה תמצא שכאשר הביא ההכרח שיתן השם יתע' מים לעם היה משתדל שיגיע להן עוד מנתינתו המים להם תועלת עצם להביא אותם אל האמנה בהשם יתעלה ובחזק כחו לעשות מה שירצה ולזאת הסבה גם כן תמצא שלא הסכים השם ית' להסיר הנחש מהעם אבל רצה שירפאו הנשוכים בהביטם אל נחש הנחשת כדי שימשך מזה לישראל התועלת מתמיד יביאם להאמין בעוצם נפלאות הש' יתעלה כמו שביארנו בביאור זאת הפרשה:

התועלת השלישי הוא להודיע שאח' מן החבורה שמת ראוי שתדאג כל החבורה. הלא תראה כי כשמתה מרים תכף נגזר המות על אחיה עם עוצם מעלתם עד שכלם מתו בחדש אחד וזה יתבאר ממה שספרנו בזאת הפרשה וכבר התבאר מדברי התורה עם מה שנזכר בספר יהושע כי לא חיה משה אחר אהרן כי אם חדש אחד כי אהרן מת באחד לחדש בשבט בשנת הארבעים לפי מה שהתבאר בפרשת ואלה מסעי ומשה מת באחד לחדש אדר לפי מה שהתבאר מדברי התורה עם מה שנזכר בסוף ספר יהושע כמו שביארו רז"ל וכבר הרחבנו בזה בביאורנו לספר יהושע:

התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי להתאונן על מיתת הצדיקים כי מיתתם עושה רושם כמו שראינו העניין במיתת מרים ואהרן ואע"פ שהיה נשאר אז משה רבינו אדון הנביאים אף על פי כן הגיע ממיתתם רושם מבואר:

התועלת החמישי הוא להודיע שראוי להרחיק מדת הכעס הלא תראה כי הכעס היה סבה אל שלא עמד משה רבינו ע"ה עם עוצם מעלתו והשגת מדותיו בשלמיות על כוונת השם יתעלה במה שצוהו. ואמ' ודברתם אל הסלע ונתן מימיו ונמשך מזה מהרע לישראל עם שהגיע ממנו גם היזק לנביא מה שכבר זכרנו בביאו זאת הפרשה:

התועלת הששי והוא במדות והוא להודיע שראוי לאדם שיתיישב מאד בכונת הדברים אשר צווה עליהם בעשייתם מאת מי שהוא מחוייב לעשות את מצותו כי כשלא יתיישב בכונתם אולי יעשה מהם מה שא יגיע בו תועלת המכוון בפעל ההוא הלא תראה כי משה רבינו ע"ה עם עוצם מעלתו הנה כשלא נתיישב על כונת המאמר שהגיע לו מה' יתע' קרה לו שהחטיא כונתו:

התועלת השביעי הוא להודיע כי חטא העם היתה סבה שלא יביא אותם משה אל הארץ כמו שביארנו בביאור דברי זאת הפרשה ולזה לא יירשו הארץ באופן מהשלמו' שהיו יורשי' אותה אם היה הפעל נעשה על ידי משה הלא תראה עוצם ההבדל בין מלחמות משה ובין לחמות יהושע כי משה במעט מהזמן שחיה אחר אהרן כבש כל הארץ שהיה לשני שבטים וחצי ויהושע עשה מלחמותיו ימים רבים ולא כבש הארץ אך חלקה קודם שנכבשה:

התועלת השמיני הוא להודיע עוצם מעלת משה שאף על פי שלא עשה הדבר כמו שצוהו השם ית' שמע השם יתעלה לקולו להוציא מים רבים מהסלע:

התועלת התשיעי הוא להודיע שהחטא הקטן לגדול הוא נחשב לגדול הלא תראה איך נענשו משה ואהרן על יד החטא הקטן אשר לא היה למרות פי השם ית' אבל להמשך למצותו לפי מה שהבינו מדברי השם יתעלה ולזה אמר שכבר נתקדש הש' יתע' בם על דרך אמרו בקרובי אקדש:

התועלת העשירי הוא להודיע שראוי למי שיבקש דבר מאחר שימציא כל הסבות העוזרות לו להשיג מבוקשו ממנו. הלא תראה כי משה שלח בעבור ישראל למלך אדום אלו הדברים שהיה בהם מה שאפשר מהפיוס והבאת לב מלך אדום לתתם לעבור בארצו:

התועלת הי"א הוא שראוי לאד' לפחד תמיד ולזה ספרה התורה כי כשראו ישראל שאין רצונו לתתם לעבור בגבולו ויצא לקראתם בעם כבד וביד חזקה נטו בעליו ולא רצו להלחם עמו כי פחדו פן ינוצחו ואף על פי שידעו שיד השם לא תקצר עמם לטובה בכל מלחמותיהם ולא האשים השם יתעלה לך אדום על זה כי היה מפחד וירא מישראל פן ישחיתוהו בהיותם בארצו אבל צוה שלא יתגרו בו מלחמה כמו שנזכר בפרשת ואלה הדברים:

התועלת הי"ב הוא להודיע מה שהיה מהעדר הצער במיתת אהרן עד שכבר מת בזולת חולי אך הפשיט בגדי כהנה גדולה ולבשם אלעזר בנו ותכף גוע אהרן ולזה אמרו ז"ל כי משה ואהרן ומרים מתו בנשיקה והנה לפרסם זה העניין הנפלא רצה השם ית' שיהיה זה העניין לעיני כל העדה:

התועלת הי"ג הוא להודיע שהממשלה והשררה ראוי שתגיע מהמושל לבנו כשהוא ראוי לה ואף על פי שאין מדרך השררה שתבא מאב לבן כמו העניין בכהונה גדולה אלא כשהיה בנו ראוי ראוי שיהיה קודם לכל אדם כמו שביארנו בספר ויקרא ונתבאר עוד בזה המקום ממה שאמר וילבש אותם את אלעזר בנו ללמדנו כי מצד שהוא בנו היה ראוי שיגיע לזאת השררה והממשלה עם שכבר העירנו בזה ללמדנו שאלעזר בנו היה דורך בדרכי אהרן ומחזיק בהנהגותיו הישרות:

התועלת הי"ד הוא ללמדנו שאין ראוי להתעצל בהספדו של חכם אבל ראוי שיזדרז בו כי בזה מהתועלת להזדרז להשיג זה השלמות בהכירם מה שנפקד מהם בהפקד זה החכם ולזה ספרה התורה שבכו כל ישראל את אהרן שלשים יום וסמך לזה נצחם הכנעני מלך ערד להודיע שהעושים כך יתן השם יתעלה שכרם:

התועלת הט"ו הוא להודיע שאין ראוי לאדם שינכר מה שעשו לו מהטובה אבל ראוי שיכיר הטוב למי שעשהו לו כ"ש אם היה עושה הטוב השם יתע' הלא תראה כי ישראל בעבור שנתנכרו מן הטובות שהגיעו להם מה' ית' ע"י משה שולחו בם הנחשים השרפים והמיתו מהם רבים וזה כי הם לא התרעמו מלחם ומים בעבור צרכם אליהם אבל רוע תכונתם משכה אותם אל שיתרעמו מהשם ית' וממשה על לא דבר יביאם להתרעם מהם אבל היה מהראוי להם לתת תודה לשם יעת' כעל כל אשר גמלם ולמשה נביאו:

התועלת הששה עשר הוא להודיע שכאשר יחטא איש לאיש ויתנחם מזה ויכיר חטאו ראוי שיקבלהו האח' תכף וימחול לו חטאו הלא תראה כי תכף שהכירו יש' חטאם והתנחמו ממנו קבלה משה והתפלל עליהם על דבר הנחש:

התועלת הי"ז זכרון הפלא שהיה בענין הבאר שחפרוהו במקו' חול ועפר תיהוה במחוקק במשענותם ורצה ה' ית' שיהיה ממנו מים לכל העדה ולהעיר על עוצם המופת הזה ספר השירה ששרו ישראל על דבר הבאר הזה:

התועלת הי"ח הוא להודיע יד השם יתעלה הטובה על ישראל על ידי נביא עד שנצחו שני מלכי האמורי שהיו בתכלית הגבורה לפי מה שיתבאר ממה שזכר ממלחמ' סיחו' עם מלך מואב הראשון שלקח את כל ארצו מידו עד ארנון וממה שזכר מגודל עוג מלך הבשן שהיה כגובה ארזי' גובהו:

התועלת התשע עשרה הוא להודיע כי השם יתעלה ישלם מדה כנגד מדה וזה עדות חזק על שזה הענין מכוון מהשם יתעלה על צד העונש לא שיהיה על צד הקרי כמו שיחשבו אנשים ומזה ילקח מופת על השגחת הש' יתע' במין האנושי ופקדו אוו על כל מעשיו ולזה תמצא כי סיחון השחית המואבים אשר בעיירות ההם שלקח מהם עד בלתי השאיר להם שריד וכן שלם לו אלהים על ידי ישראל וכן אמר שמואל לאגג כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך ואמר אדני בשק שבעים מלכים מקוצצי בוהנות ידיהם ורגליהם היו מלקטים תחת שלחני כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים:

התועלת הכ' הוא להודיע במה שהגיע לישראל מארץ מואב הגיע להם על ידי סיחון כי הש' ית' לא רצה שיקחו מארץ מואב מדרך כף רגל אך היא היתה לסיחון בעת שלקחו ולזה הגידה התורה המשלי' ההם המעידים על אמתת זה:

התועלת הכ"א והוא מקיף בכל הספורי' שנזכרו בעניין מסעי בני ישראל במדבר הוא ליישב בלבנו אמתת כל אלו הדברים הנפלאים שבאו באלה הספורים ולזה האריכה בספורי המקרים שארעו להם במדבר במקום מקום מהמקומות ההם וזכרה באריכות תואר המקומות שקרה להם זה בהם כדי שתתישב אמונת כל אלו הדברים בלבנו:

פרק כד

פסוק א

פרשת וירא בלק

וירא בלק בן צפור את כל עד סוף הפרשה.

ביאור דברי זאת הנבואה

אמר נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר פתוח העין נאם שומע אמרי אל אשר יחזה מחזה מאת השם יתעלה והוא גלוי עינים בעת הנבואה ואף עלפי שהוא נופל מרוב התבודדות או ירצה בגלוי עינים עיני לבו והביאור הראשון נראה לנו יותר כי ידמה שבהקיץ היתה מגעת לו הנבואה ולזה אמר אולי יקרה יי' לקראתי בדרך. ואנכי אקרה כה כי האדם לא יישן כשירצה ותכף שיישן לא יחוייב שתגיע לו הנבואה עם שהישרת הקרבנות להגיע אליו הנבואה תצטרך להגיעה בהקיץ לא בעת השינה כי אז ימצא התבודדות בזולת השתדלות כמו שביארנו בב' מספר מלחמות השם. מה טובו אהליך יעקב. ר"ל שגם בקבוץ אשר באהל אהל לא ימצא רק טוב כ"ש בקבוץ כלל ישראל ואמר זה לפי שאם ימצא רע באהל אחד מהם יענשו כלם כמו שביארנו בפרשת קרח והיה זה כן מצד היותם כולם מתאחדים ומזה גם כן אפשר שנתיש בלק וכוין להחטיא קצתם כי בחטא אחד מהם יענשו כלם הנה עניין ישראל והסתעפות זרעו דומה לנחלים שנטיו ונתפשטו מימיהם במקומות רבים שלא יכזבו מימיהם כי בסורם יעמדו אחרים תחתיהם דומים לראשונים וכן הענין בישראל כי במות האבות יקומו אחריהם בניהם וילכו בדרכי אבותיהם לעבוד השם יתעלה וכדי שלא יחשוב חושב שיתחייב מזה שלא ירבו ישראל יותר ממה שהיו אז אמר שהם כגנות אצל נחר שיצמיחו זרועיהם ויפרו וירבו תמיד והנה עשה שנית משל אחר דומה לזה ואמר שהם כאהלים ינטע יי' והם השמים הנטוים ומקיפים בכל הארץ להורות על הנצחיות והקיום לישראל ולפי שאן השמים פרים ורבים שב להמשילם עוד לארזים שהם אצל מים שהם אילנות גדולות ופרים ורבים תמיד מצד רוב המצא המזון להם וכל כך ימצא להם המזון שצמחו בו עד שמדליותיו יזל מים וזרע אחר שיפול אחד אחד מהדליות יהיה גם כן במים רבים וזה לאות שהאבות והבנים ובני הבנים והנמשך להם כלם יהיו בזאת ההצלחה עד שהמלך שהמליכו ישראל והוא שאול ירום מאגג מלכו כי הוא ינצח אותו במלחמה ותנשא מלכותו מאד וזה מבואר מעניין מלכות שאול לפי מה שנזכר בספר שמואל והנה כל זאת הצלחה תהיה לישר' מצד ההשגחה הפרטית אשר תדבק בהם מהאל שהוציא אותם מארץ מצרים לא באמצעות שפע הכוכבים אבל מצד תקפו וגבורתו לעשות מה שירצה ולזה הוציאם משם באותות ומופתים גדולים והוא ישחית הגוים שהם אויבי ישראל וישבר עצמותיהם ויפרקם וכל אחד מחציו יכה בהם ר"ל שמינים רבי מהרעות יביא על אויביהם לפי מה שירצה כעת מה ולזה אין דרך להשמר ממנו כי אין מדרכו להביא רע מיוחד שאם היה זה כן היה זה דרך להשמר ממנו ומשל כי מי שיודע שאויבו אינו מזיק כי אם באש הנה יוכל לקחת עצה מזה להמציא אצלו הדברי המכבים האש אבל אם לא ידע באיזה מין יזיקוהו לא יוכל לקחת עצה על זה. גם בעת שישכון ישראל בטח ולא ילחם הנה מי שילך אליו להלח' בו ימצאהו כארי וכלביא שלא יוכל אחר להסירו ממקומו. ואמנם אמר זה כי היושבים בטח ושלום להם מכל עבריהם אינם מורגלים בענייני המלחמה ולזה אינם בקיאים בה במדרגת בקיאות מי שדרכו להלחם תמיד.

וקודם שנזכור התועלות המגיעות ממנה נזכיר ספק אחד בעניין זאת הפרשה והוא איך נזכרה נבואת בלעם וספור דברי בלק עמו בתורה. כ"ש שיתחזק זה הספק מצד מה שמצאנו שכבר היה בלעם קוסם ונאמר שכבר נזכר זאת הפרשה בזה המקו' מצד התועלות המגיעות ממנה כי כבר יתבאר ממנה עוצם השגחת השם יתעלה על ישראל כמו שביארנו ולזה אמר הנביא עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל ובזה גם כן תועלת להודיע מה היתה הסבה בזנות ישר' אחר העריות ואחר עבודת זרה ולמה נצטוו ישראל להרוג את המדינים. וראוי שתדע שאלו הספורים מבלק ומבלעם ידעם כלם משה רבינו ע"ה מפי הגבורה ולא נודעו לו אחר הפרסום כי בזולת זה לא היה ראוי שיכתבו בתורה. הנה כמו שהגיד משה מפי הגבורה דבר הספורים שבאו בספר בראשית כן הגיד זה הספור אשר בזה המקום מפי הגבורה ומזה האופן נתאחדו הספורים עם המצות בתורה לפי שהם כלם מכוני' להביא אל השלמת האנושי הנמשכים לדברי התורה ואל זה כוונו ז"ל באמרם שמשה כתב פרשת בלעם.

ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם י"ו:

התועלת הראשון הוא להודיע שלא יגונה מי שיפחד לנפשו מאחר אם יבקש סבות בהצלתו באי זה אופן שיוכל ולזה תמצא שלא נענשו המואבים במה שהשתדלו להחטיא ישראל לפי שיראתם ופחדתם פן ישחיתם ישאל היתה הסבה בזה כי כבר היו יראים מאד מישראל כמו שאמר ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ולזה נחשב למואב החטיאם ישראל אחד מכלי המלחמה ואמנם המדינים שלא היו יריאים מהן וכונו בדבר בלעם למסר מעל ביי' רצה השם יתעלה שיקחו ישראל נקמתם מהם:

התועלת השני הוא להודיע עוצם ההבדל שיש בין נביאי ישראל ובין נביאי אומות העולם וזה שכבר הכיר מזה הספור מתכונות בלעם שהוא היה רודף אחר הכבוד ומבקש אותו והפך זה תמצא בנביאי ישראל עד שמשה עם היותו מלך ונביא ספרה התורה שהוא עניו מאד מכל האדם ותמצא גם כן מתכונות בלעם שיה הומה לאסיפת הקנינים וזה יתבאר ממה שאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב כי לולי זה העניין נכסף לו לא אמר זה המאמר והפך זה תמצא בנביאי ישראל וזה יתבאר לך מדבר אלישע לנעמן ואמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ואף על פי שזכה בו בדין ותמצא גם כן מתכונות בלעם שלא היה נכנע למה שצוהו השם יתעלה בנבואה ולזה הוצרך השם יתעלה להפחידו על ידי המלאך שכבר יהרגהו אם יעבור על דברו לומר כי אם הדבר אשר השם יתעלה ישים בפיו ותמצא גם כן מתכונותיו שהיה נמשך לתאוות חוש המישוש אשר הוא חרפה לנו כי היות הדבר ההוא בלתי מרוחק אצלו לא נתן עצה להפקיר הנשים בכלל לישראל ובכל הנה נביאי ישראל ישתדלו להישיר האנשים לעבודת השם יתעלה ולשמרם מהחטא והמרי ובלעם היה מישיר אותם בעצתו אל החטא והמרי עם היות כחו יפה מאד בנבואה בזה העת עד שהיתה מגעת לו הנבואה בהקיץ כמו שביאר' ומזה הצד אמרו רבותינו ז"ל על אמרו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומ' העולם קם ומאי ניהו בלעם ואמרו זה על צד ההפלגה עם טוב הכנתו בנבואה עד שנתקרבה מדרגתו למדרגת משה רבינו בדרך שהית' מגעת לו בהקיץ בדבר שרצה להגיע לו הנה תמשמש בהכנתו בפחיתיות לא להישיר האנשים אל הטוב וגם לא קנה לעצמו המדות הראויות לשלם וראוי שתדע שכבר נתחייב מלשון התורה במה שאמרה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שנאמ' אבל באומות העלם קם ואם לא הנה יהיה אמרו בישראל לבטלה אבל לא יתחייב שיהיה זה הקם באומות העולם בלעם כי לא היה במשה באחד מהדברים שזכרה התורה בזה המקו' שלא קם בהם נביא כמוהו כי לא ידע ה' ית' בלעם פנים בפנים ולא חדש אותות ומופתים כלל כל שכן שלא חדשם במדרגת האותות והמופתים שנעשו מאת הש"י ע"י מש רבינו ואמנם האמת יהיה המתחייב מהפסוק הזה שלא קם נביא עוד כמשה שהיה נביא בישראל לבד אבל יהיה שיהיה עם זה נביא באומו' העולם ג"כ הוא מלך המשיח כמו שאמרו במדרש הנה ישכיל עבדי שכבר יהיה יותר גדול ממשה ויתבאר שנפלאותיו ג"כ תהיינה למעלה מופלאות משה כי משה משך ישראל לבד לעבודת שם ית' בנפלאות שחדש והוא ימשוך כל האומות לעבודת השם ית' באמרו אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם יי' וזה אמנם יהיה באמצעות מופת נפלא יראה בקצות הארץ לכל האומות והוא תחיית המתים:

התועלת השלישי הוא להודיע עוצם השגחת השם ית' על ישראל במה שהשתדל לשמור בלעם שלא יקללם בזה אופן הנפלא שספרה התרה עד שעם תשות בלעם לקלל אותם הוכרח להשמר מזה מצד מצות ה' ית' ופחדו שפיל עליו בדבר המלאך שהראה לו בדרך וחרבו שלופה בידו וכבר יסופק על זה למה השתדל הש"י כל זה ההשתדלו' שלא יאור בלעם העם אחר שהש"י אמ' שהוא ברך התזיק להם קללת בלעם ואם אמרנו שעשה זה הש"י להציל בלעם מהבשת איך היה זה העניין על צד החסד לישראל כמו שנראה מדברי הנביא באמרו עמי זכור מה יעץ בלק מלך מואב ואם אמרנו שהש"י עושה זה לפי שגלוי היה וידוע לפניו שישראל היו ממרים את פיו תמיד והיה הש"י כועס עליהם וממית מהם במגפה או בזולת זה כמו שנזכר בתורה ואם היה בלעם מקלל אותם ויקרה להם אחר זה המקרה זה היה חושב בלעם ומוא' שקללתו סבב להם זה הנה עדין ישאר הספק בעינו כי בזה לא יהיה חסד לישראל כשלא קללם אך יהיה בו כבוד לש"י שלא יתפאר בלעם כי קללתו סבב להן זה ואולם התר זה הספק יש בו מהקושי העצו' לפי מה שאחשוב והנראה לי בזה הוא אם שנאמר שהש"י עשה זה לסבה שכאשר יחטאו ויכסה ש"י על צד התוכחת ירגישו כי חטאם היה סבה אל זה העונש הבא עליהם ויחיה זה סבה אל שישובו אל הש"י וריחמם ואם היה בלעם מקלל אותם הנה לרוב הפרסום שהיה בעניינו שאשר יאור יואר הנה יתלו ישר' העונש הבא אליהם אם שיהיה מפני קללה שקללן בלעם ולא ישתדלו לשוב אל הש"י ויהיה זה סבה שיחר אף השם בהם ויכלם. והמשל כי לא לו קללם בלעם הנה בבא המגפה בעדת הש"י על דבר פעור לא היו משתדלי' לשוב אל הש' ולהתנחם מחטאם לחשבם שקללת בלעם ישר' תסבב זה ואם אמר אומ' איך ידעו ישראל זה העניין ר"ל אם קלל אותם בלעם עד שיצטרך ה' לשמרו מלקללם לזאת הסב' אמרנו לו שכבר אפשר זה מפני רוב התמדת' אצל בני מואב כי אצלם היו יושבים ולשגלם עם נשותיהם ולזה יתכן שיספרו להם זה בני מואב להחטיאם יותר ויקרה מזה ליש' מההיזק מה שכבר זכרנו או נאמ' שקללת בלעם האנשי' היה בעשותו מיני כשוף ונחש להמציא להם היזק והם דברים מכחישים פמליא של מעלה והנה רצוני באמרי נחש הנחש המתיחס לכשוף כמו שידמו הסכלים שכבר נודע על דרך נסיון שעשיית תמונת כך מדבר כך בעת כך בתנאים כך מהככבים תזיק לאבר כך או לדבר כך והיה זה חלק גדול מחכמי מצרים וחכמי בכל והנה היה נעזר בזה בלעם מהודעה שתגיע לו בקסם לדעת באי זה מהדברים יתכן שיוזק האיש ההוא או העם ההוא לפי מה שיתבאר לו בקסם שימשך לאי ההוא או לעם ההוא משפע הככבים ולפי שהיה אפשר שימצא באלו הענינים או במה שהוא מסוגם מה שאפשר שיתחדש בו היזק לישראל רצה השם יתעלה להצילם מזה ואף על פי שמהענינים האלו לא יוזק מי שתדבק בו השגחת השם יתעלה כי גם במה שנתחייב בעצמות וראשונה מצד מערכת הככבים ישמרהו השם כמו שביארנו בד' מספר מ"י הנה מפני שישראל לא היו אז באופן מהשלמות שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה ויורה על זה התפתותם בקלות לעריות ולע"ז הצטרך הש' יתעלה לשמרם מזאת הקללה:

התועלת הד' הוא להודיע שהעלאת העולות הוא ממה שיישיר להגעת הנבואה הלא תראה שבזולת זה היה צריך בלעם כשירצה להגיע לו השפע האלהי להודיע לו הדבר שירצה שימתין שיהיה לילה ואז יהיה לו זאת ההודעה בעת השינה בעת אחד מן הלילה לא בעת מוגבל ממנו ולזה אמר לינו פה הלילה וגומר שבו נא בזה גם אתם הלילה ואמנם עם הקרבת העולות נתחדשה לו ההודעה בהקיץ וכאשר רצה ולזה צוהו השם יתעלה על הקרבתם כמו שביארנו:

התועלת הה' בדעו' והוא להודיע שכבר יצטרך לנביא שתתבודד מחשבתו במי שירצה שתגיע לו בנבואה ההודעה מעניניו ולזה ספר בזה המקום שהקפיד בלעם בפעם בפעם שיראה העם אשר רצה שתגיע לו בנבואה ההודעה בעניניהם:

התועלת הו' הוא בדעות והוא להודיע שמי שתדבק בו ההשגחה האלהית לא יוזק בכשוף ובמה שיונהג מנהגו ולזה אמר בלעם כשרצה לבאר שקללתו לא תזיק לישראל שהשם יתעלה לא הסכים לקלל את העם כי זה העם נתייחד מבין שאר האומות בשהוא דבק בשם יתעלה ודורך אל החיים הנצחיים וזהו אמרו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב להעיר על התכלית שישראל פונה אליו לאור באור החיים תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו:

התועלת הח' הוא בדעות והוא להודיע שאין כח בנחש ובקסם להודיע הדברי' העתידים למי שתדבק בו ההשגחה לפי שענייניהם בלתי מסודרים משפע הכוכבים וזהו אמרו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ולזה גם כן לא הלך בפעם כפעם לקראת נחשים אך הנבואה תודיע זה כי היא מסודרת מהשכל ושופעת ממנו כמו שביארנו בשני מספר מ"י ולזה תמצא שהודיע השם יתעלה לאברהם האותות והמופתים שיתחדשו על דרך ההשגחה הפרטית בעת יציאת ישראל ממצרי' למשכם לעבודתו ולזה אמר לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולזה קרא בספר ישעיה שם השם יתעלה פלא יועץ ר"ל שהוא מודיע הפלאים טרם בואם זמן ארוך והנה בזה עיון חזק לא יכיל ביאורו זה הספר:

התועלת הט' הוא במצות והוא שכבר למדנו מזה שהדם נקרא משקה אשר ישתה למה שאמר ודם חללים ישתה וזה שאין ראוי שנבין אומרו כל משקה אשר ישתה אשר ראוי שישתה לפי משפטי התורה שאין הטומאה בדברים יותר מפני היותם ראוים למאכל ולמשתה לפי משפטי התורה אבל הענין הוא בהפך שהבהמה הטהורה שנשחטה טהורה מלטמא ואין הענין כן בבהמה הטמאה ולזה הוא מבוא שאמרו אשר ישתה הרצון בו שיהיה מצד עצמות וראוי לשתות ולזה יתבאר שהדם מקבל טומאה כי הוא ראוי לשתות מצד עצמות שנאמר ודם חללים ישתה:

התועלת הי' הוא להודיע אמתת הנבואה כי בלעם נתנבא בכמה דברים כבר נתחדשו ויצאו אל הפעל כמו שיתבאר מדברי ביאורינו זאת הפרשה:

התועלת הי"א הוא להודיע ענין ביאת מלך המשיח אשר אנחנו מקוים תמיד בו כמו שאמר דרך ככב מיעקב וגו'. כי לא היה מיעקב מי שהרס ורמס כל האומות עדיין ולזה יחוייב שנודה שעליו אמר זה:

התועלת הי"ב הוא להודיע שעברה גוררת עברה הלא תראה כי מזנות העם אל בנות מואב נמשך להם שאכלו מזבחי ע"ז והשתחוו לע"ז ולזה ראוי לכל אדם להשמר מעבירה קלה כמו השמרו מהחמורה כי הקלה תביא אליה:

התועלת הי"ג הוא להודיע כי כאשר התחל לצמוח רע מה ראוי להשתדל להסירו תכף בלי שום עצלה כדי שלא יצמח יותר לה צוה השם יתעלה למשה שירבה השופטים לישראל להרוג תכף כל הנמצדים לבעל פעור כדי שישיב אפו מישראל וצוה לעשות זה לעיני השמש כדי שיוסרו כל ישראל ויסורו זה הרע מהם לגמרי:

התועלת הי"ד הוא במדות והוא להודיע רוע תכונת זמרי שעם ראותו ההרג כל הנמצדים לבעל פעור והיה המגפה בעם ה' על זאת העבירה לא נמנע מלהחזיק בה עד שבפרהסיא הביא המדינית במחנה ישראל והביאה לאהלו להזקק לה תכף אם לרוב רתיחת טבעו והתגבר יצרו הרע עליו אם שכיון להכעיס ולמרות דבר השם יתעלה:

התועלת הט"ו הוא להודיע שבועל בת אל נכר מותר להרגו בשעת מעשה ולזה ספר שפנחס דקר את שניהם בשעת מעשה באופן שנתבאר לכל שהם היו נזקקין אז זה לזה:

התועלת הי"ו הוא שבכל מקום שיש בו חול השם יתעלה אין חולקן כבוד לרב אבל כל הקודם להסיר המכשול זכה ולזה תמצא שעם היות משה רבינו בזאת המדרגה הנפלאה שהיה בה מהמעלה והשלמות הנה לא לקח פינחס רשות ממנו על זה המעשה אבל התעורר מעצמו לבער הרע בזריזות רב ושם נפשו להרוג נשיא שבט ישראל לקנאתו לאלהיו וכבר היה לו מזה גמול טוב מהש' יתעלה שנתן בריתו אתו החיי' והשלום וזכה להיות מזרעו כהנים גדולים רבים והנה מצאנו לו מארך חיים שכבר היה חי בימי פלגש בגבעה אמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עומד לפניו בימים ההם גם היה חי בימי דוד אמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן נגיד היה עליהם לפני יי' ואמו רז"ל שעדיין הוא חי ויחיה עד תחית המתים ולזה הסכימו שפנחס הוא אליהו כי נמצא לו ארך חיים נפלא כמו שאמר מלאכי הנה אני שולח לכם את אליה הנביא וגומר. והנראה בעינינו שהענין הוא כמו שנזכור הטעם בביאור מלכים בג"ה:

פרק כה

פסוק י

פרשת פינחס

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו', עד צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי

ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם ח':

התועלת הראשון הוא להודיע כי ה' יתע' ישלם לעושה הטוב בטובתו ולזה היה ברית שלום לפינחס תחת שומו בין ישראל ובין השם ית' והיתה לו הכהונה הגדולה לו ולזרעו לכפר על בני ישראל תחת אשר כפר על ישראל בזה המעשה:

התועלת השני הוא להודיע שמי שיתאמת לו מאחר שהוא מבקש לכלותו ראוי שיקדים הוא לכלות האחר להציל עצמו ולא תמצא שצוה השם יתע' להכות המדינים מפני ידיעתו שנאתם אל ישראל ובקשם רעתם עם מה שנוספה השנאה בהריגת כזבי בת צור:

התועלת השלישי הוא מה שלמדנו מזה המספר שנמנו ישראל בערבות מואב שכבר נתקיימה ברכת יעקב במה שאמר אפרים ומנשה בראובן ושמעון יהיה לי כמו שביארנו בביאור דברי זאת הפרשה:

התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי להרחיק המחלוקת תכלית ההרחקה ולזה התחכמה התור' לסדר איך תהיה חלוקת הארץ באופן לא יהיה עמה ערער ומחלוקת. ועשתה זה טרם היות להן הארץ כי אולי אחר זה יאמרו קצתן שטרחו יותר במלחמה או הצליחו יותר בו ויבקשו מפני זה שיהיה להם חלק יותר גדול ויהיה זה סבה לחדוש הקטטה והגבילה גם כן זה בתכלית מה שאפשר מהיושר ר"ל שיקח כל אחד מהנחלה לפי פקודיו אשר יתכן בהם שיצאו לצבא כי הם אנשי המלחמה וראוי שיהיה חלקם חלק כחלק ואחר כך ישוו הנחלה ביניהם באופן שזכרנו כדי שלא יהיו הקטנים אשר לא יצאו לצבא בזולת נחלה:

התועלת החמישי הוא להודיע שכבר נתקיים יעוד ה' ית' שימותו כל אנשי המלחמה במדבר זולתי כלב בן יפונה ויהושע בן נון:

התועלת הששי הוא להודיע שאין ראוי שימנע האדם מפני הבושת מהביא משפטו לפני הגדולים אבל ראוי שישתדל בזה בחריצות ובזריזות כדי שיגיע לו הראוי הלא תראה כי בנות צלפחד לא בשו מהביא משפטן לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה עד שהשיגו מבוקשן במה שהיו מבקשות מדב' נחלה לפי שכבר שאלו כהוגן כמו שביאר':

התועלת השביעי הוא במצו' והוא מה שצוו לדון בדיני נחלות לפי מה שזכרה התורה והנה לא היתה הבת יורשת כי מדרכה שתהיה נקנית לא קונה אלא אם יהיה זה בזה המקום שאין שם בן כי אז ראוי שתהיה הבת יורשת אביה כדי שלא יעזוב לאחרים חילו והנה לא תשוב הנחלה לאחים מן האם כדי שלא תסוב נחלה ממשפחה למשפחה ולזה הוא ראוי שתשאר לבני המשפחה היותר קרובים וכבר נעמוד על היותר קרובים כשנעלה העניין אל האב ואחר אל אבי האב ואחר אל אבי אבי האב כמו שביארנו:

התועלת השמיני הוא להודיע שהוא ראוי למנהיג השלם שישתדל בשלום המונהגים ממנו גם בעת העדרו מהם לפי מה שאפשר ולזה מצאנו שכאשר הביא ההכרה שיאסף משה אל עמיו השתדל עם השם יתעלה שיפקוד איש על העדה אשר יוציאם ואשר יביאם ויסדר ענין קבוציהן כדי שלא יהיו כצאן אשר אין להם רועה כי זה יהיה סבה לבלבול עניניהם ושמע השם יתעלה לקולו ונתן על העדה יהושע בן נון אשר למדו משה והכינו ושמחו בגבול מהשלמות שהיה ראוי לנבואה וצוהו משה והישירהו על מה שיעשה ואיך תהיה הנהגתו באופן שלא יחסר בה דבר ממה שיהיה בו תועלת לעם:

פרק כט

פסוק לט

ואולם התועלות המגיעות ממנה הם י':

התועלת הראשן הוא להודיע שיש בהקרבת העולות תועלות בהגעת הנבואה ולזה סמך דבר הקרבת העלה למה שזכר מורך הנביא לשאל במשפט האורים לכהן גדל כמו שזכרנו:

התועלת השני הוא במצות והוא לזרז ישראל על מצות התמידים לפי שלא הקריבום במדבר זולתי בהר סיני וכבר זכרנו התועלת המיוחד המגיע מהקרבת התמידים בפר' ואתה תצוה ובספר ויקרא ביארנו התועלת המגיע מהקרבת העולה באופן שזכרה אותו התורה:

התועלת השלישי הוא במצות והוא מה שצותה התורה להוסיף על התמידין בשבת שני כבשים בני שנה תמימה רוצה לומר שלא יוסיפו על שנה ויהיו בלי מום:

התועלת הרביעי הוא במצות והוא מה שצותה התורה להקריב קרבן מוסף בר"ה והוא שני פרי' ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים לעולה ושעיר עזים אחד לחטאת:

התועלת החמישי הוא במצות והוא מה שצונו להקריב מוסף בחג המצות והוא שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים לעולה ושעיר עזים אחד לחטאת:

תוכן העניינים

רלב"ג על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה