אור ברסלב

רלב"ג ביאור המלות על התורה· רבנו לוי ב"ר גרשום [הרלב"ג]

דברים

במדבר

פרק א

פסוק א

במדבר בערבה מול סוף. ראוי שלא יעלם ממנו שאי אפשר שתהיה הכוונ' בזה שדבר משה אל כל ישראל אלו הדברים באלו המקומות שזכר בהם הפסוק וזה כי כבר זכר אחר זה שאלה הדברים דבר משה בשנת הארבעי' בעשתי עשר חדש באחד לחדש אחרי הכותו את סיחון ועוג והנה היו אז ישראל בערבות מואב כמו שנזכר במה שקדם ולזה הוא מחוייב שיהיה הרצון שכבר דבר משה אל כל ישראל אלה הדברים והמקרי' שארעו להם באלו המקומו' כדי שיקבלו תוכחת וזה מבואר מהספורים שספר משה בזה הספר ולזה יהיה הרצון בזה אלה הדברים אשר דבר מה אל כל ישראל שקרו להם בעבר הירדן במדבר בערבה והוא מדבר שמרו פי יי' יתע' עצבו את רוח קדשו בכמה מקומות אלא שכפל הענין במלות שונות:

מול סוף. שם מרו ועצבו את רוח קדשו כאמרו וימרו על ים בים סוף:

בין פארן. ידוע כי במדבר פארן היו כשהיה דבר המרגלים אשר בו מרי עצום:

ובין תופל. אחשוב שרמז בזה למה שעשו ישראל בשטים שנו ונצמדו לבעל פעור שהוא דבר בלי טעם רצוני לומר זאת הע"ז כי השכל מעיד בקלות על מומה והנה התפל הוא דבר שאין לו טעם. ואפשר שיהיה תופל שם כלל למשכן היה רחב השטים חלק ממנו:

ולבן. הוא לבנה ואחשוב ששם היה מחלוקת קרח ושאר מה שחטאו ישראל אז אשר בא זכרו בפרשת קרח ולזה המשיך אליו זכרון החטא שחטאו בחצרות אהרן ומרי' מצד דברם במשה ולזה אמרו בזה הספר זכור את אשר עשה יי' למרים בדרך בצאתכם ממצרי':

ודי זהב. גנה אותם על הספקתם הזהב במעשה העגל עם מה שהשתדל אהרן למנוע זה כמו שבארנו בפרשת כי תשא ולזה שאל שיתפרקו הנזמים אשר באזני נשיהם בניהם ובנותיהם אשר היה בו מהקושי העצום ועם כל זה מחרו להתפרק הנזמים אשר באזני נשיהם ובנותיהם ולזה גנה אותם משה על זה כי כבר נתב' ממנו עוצם תשוקתם לע"ז. ואפשר שנאמ' כי באומרו לבן הורה על תלונותיהם על המן שהיה כזרע גד לבן. והביאור הראשון נראה לנו יותר וכן אפשר שנאמ' כי באמרו ודי זהב הורה על שכבר נתרעמו מזולת סבה תביאם אל זה כי היה להם ספקם מזהב לקנות בו כל הקנינים שירצו כי כבר היה יי' יתעלה עמהם והוא ספק צרכם במדבר כל ימי עמדם שם:

פסוק ב

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע. ר"ל כי במהלך אחד עשר יום שהיה מחורב עד קדש ברנע כשילכו דרך הר שעיר קרו להם כל אלו המקרים הרעים שזכר משה:

פסוק ג

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש. אין הרצון בזה שיהיה אז דברי משה אלה הדברים אל כל ישראל כי אז מת אהרן כמו שנזכר בפרשת מסעי. ואחר מיתתתו היתה מלחמת מדין ואחריה מלחמת סיחון ואחריה מלחמת עוג. ולא יתכן שיהיה זה כלו ביום שמת אהרן ולזה הוא מבואר שהרצון בזה שבארבעים שנה לצאת בני ישרשאל בעשתי עשר חדש באחד לחדש הגיעו לצאת מקדש ובאו אז להר ההר ושם מת אהרן ביום ההוא כמו שנזכר בפרשת מסעי הנה מפני חטאיהם נתארך להם הזמן באלה המסעות עד שלא הלכו כי אם מהלך אחד עשר יום בכל זה הזמן:

דבר משה אל כל ישר' ככל אשר צוה יי' אתו אליהם. אמר זה שלא יחשוב חושב שאלה הדברים אשר דבר משה לישראל הנזכרים באלה הדברים אמרם משה מפי עצמו לפי שלא נאמר בהם וידבר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה כי כל אלו הדברים אמרם משה מפי הגבורה להוכיח ישראל ולהוסיף ביאור על דברי התורה ולהשלים המצוות בה כמו שאמר אחר זה:

פסוק ה

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת. והנה זכר שאלה הדברים כלם אמרם משה אחרי מלחמת סיחון ועוג להעיר להם כי עונותיהם הטו עד שלא נכנסו לארץ תכף צאתם ממצרי' כי מעת שנבדלו מהחטאי' נצחו אלו המלכים החזקים עם היותם יושבים בערים בצורות וזכר כי יי' יתעלה אמר להם בחורב שלא יתעכבו עוד בהר חורב אך יסעו להם לבא לרשת ארץ ישראל בכללה כאשר נשבע לאבות ולהישיר עוד לזה השתדל משה שיהיו שופטים רבים על העם כמו שיעץ לו יתרו והסכים לו השם יתעלה כדי שינהיגו כלם כלל ישראל בהנהגה הראויה לפי משפטי התורה כי בזה יהיו יותר ראויים לירושת הארץ והנה מנה אותם קצתם בשררה גדולה עד שיהיו שרי אלפים לסבה שזכרנו בפרשת יתרו וקצתם שם שרי מאות וקצתם שרי חמשים וקצתם שרי עשרות והנה צוה אותם משה להתנהג בדרכי התורה בענין המשפט לא יטו ממנה. וצוה גם כן ישראל כל הדברים אשר ראוי להם לעשות כדי שתדבק בהם ההשגחה האלהית ויהיו יותר מוכנים לירושת הארץ. ואחר זה כשרצה הש' יתעלה להנחילם הארץ סבבו ישראל לשלח שם מרגלי' ושלחם שם משה לבקשת ישראל אחר שנמלך בזה בשם יתעלה כי הוא צוהו לשלח שם מרגלים כמו שנזכר בפרשת שלח לך ובחירת ישראל הרעה סבבה שנתאחרו אחר זה במדבר כל זה הזמן הארוך כי לא בטחו בשם יתעלה עם רוב הנפלאות שהראה להם במצרים ועל הים ובמדבר הנה זהו כלל הדברים האלה בקצרה:

פסוק טז

שמוע בן אחיכם. ר"ל שישמעו הריב בין אחיהם והם הטוען והנטען הישראלי' כדי שיעמדו על אמתת הדבר קודם שפטם ומזה המקום יתבאר שאין ראוי שישמעו דברי הריב אלא בין אחיהם אך לא ישמעו אחד מהם קודם בא חבירו כי זה אולי יביאם לשפוט שלא כדין כי צדיק הראשון בריבו ולא יצא הדיין מהאמנת מה שספר אליו הראשון כי אם בקושי עצום:

ושפטתם צדק. בין איש ובין אחיו ובין גרו הוא מבואר שהוא הדין לאשה אך לפי שאין הנשים באות לדין כי אם על המעט לא זכר האשה ואולם הקטן לא ישפטו אותו שאין לו דעת לסדר טענותיו והתורה אמרה שמוע בין אחיכם:

ובין גירו. ביאר שהוא הדין לגר צדק שנתגייר וקבל עליו לקיים כל התורה כי הוא כמו אחינו:

פסוק יז

לא תכירו פנים במשפט. למדנו מזה שאין ראוי לדיין לכבד אחד מהבעלי דינין בעניין שמיעת הדין יותר מחבירו כי זה אולי יביא לעות הדין ולזה אמר כקטן כגדול תשמעון:

לא תגורו מפני איש. הוזהר הדיין שלא יטה משפטו מפני יראתם מהבעל דין שמא יזיקהו:

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. הנה יקריבו הדבר הקשה למשה שלא נתבאר דינו בתורה והוא יבאר להם דינו מפי הגבורה לפרוש להם על פי יי':

פסוק יט

ונסע מהר חורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא. באר בזה מה שהיה להם לבטוח בעבורו בשם יתעלה בירושת הארץ כי הוא הוליכם בכל המדבר הגדול והנורא ההוא ולא חסרו בו דבר כי הוא הוציא להם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור ועם כל זה לא היה האמנתם בו ולא שמעו ורצו לשלח שם מרגלים ואולי יספק מספק ויאמר איך אמר משה רבינו עליו השלום שהם אמרו לו נשלחה אנשי' לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכבר נתבאר בפרשת שלח לך שהשם יתעלה צוה זה למשה אלא שהתר זה הספק הוא ממה שיקל וזה כי מה שהיה סתום שם ביאר בזה המקום והנה התחלתה היתה מישראל והסכים השם יתעלה לעשות בקשתם כי לא היה בשלוח מרגלים מרי ולא היה ראוי גם כן שימשך ממנו מרי כי כבר ראו ישראל עוצם גבורת השם יתעלה לעשות כל אשר יחפוץ והנה המרי שנמשך ממנו היה מפני בחירת ישראל הרעה ולזה אמר משה ויטב הדבר בעיני כי לא היה מענינו שום מרי מצד עצמותו ושאם היה בו מרי לא היה השם יתעלה מסכים בו והנה זכר שהמרגלים השיבו דבר ואמרו כי טובה הארץ אשר יי' נותן להם ולא זכר בזה המקום שאר הדברים שאמרו קצתם להניא לב ישראל מההסכמה לעלות להלחם עמהם כי לא שולחו על אותם הדברים ולא היה לישראל להאמינם בזה כי עיניהם ראו גבורת השם ומופתיו הנפלאים שהתמידו להם ולזה אמר להם משה כי הם מרו את פי יי' כאשר לא אב לעלות כי איך שיהיה חוזק העם ההוא וחוזק המקומות שהיה יושב בהם היה להם לבטוח כי יד יי' יתעלה לא תקצר:

פסוק כז

ותרגנו באהליכם. היו מתקוטטים עם עצמם והיו אומרים אלו הדברים הקשים להניא לב כל בני ביתם ואומר לכם לא תערצון ולא תיראון מהם וגו'. הנה זכר להם משה רבוי הנפלאות שעשה יי' יתע' במצרים ובמדבר שם נשאם וכלכלם כאשר ישא איש את בנו והנהיג אותם שם בעמו' אש לילה ובענן יום לבקש להם מנוחה והיא ירושת הארץ כאומרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה:

פסוק לד

וישמע יי' את קול דבריכם ויקצוף וגו' זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה. הנה לא זכר עמו יהושע אע"פ שהיה דבר השם יתעלה שלא ישאר מה זולתי כלב בן יפונה ויהושע בן נון לפי שהיה לכל אחד מהם דבר ייחדהו והו' כי לכלב אמר יי' יתע' לתת את הארץ אשר דרך בה והוא חברון וליהושע אמר יי' יתעלה שהוא ינחיל הארץ לישראל. ולזה הוא מבואר שגם הוא יחיה מהאנשים ההם התרים את הארץ:

פסוק לז

גם בי התאנף יי' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם. הנה זכר זה בזה המקום ואף עלפי שהיה מפני דבר מי מריבה לפי שהוצרך להזכיר כי יהושע ינחיל הארץ לישראל וכבר ביארנו בפרשת פרה איך היה זה בסיבת ישראל והיה על צד העונש להם כמו שזכרנו שם:

פסוק מא

והנה זכר זה כי בשמעם זאת הגזרה הקשה מיי' יתע' נראו ממנה גם כן קצת קצף במגפה והוא מות מוציאי דבה תכף במגפה לפני יי' כמו שנזכר בפרשת שלח לך אז נתחרטו כאשר לא האמינו בשם יתע' והסכימו לעלות ולהלחם עם האמורי היושב בהר ושלח להם יי' יתעלה שלא ילחמו עמהם כי השגחתו אינה דבוקה בהם מצד עוצם מרים והם מרו שנית את פי יי' ועלו להלחם עם האמוריים אשר שם בהר ורדפו ישראל והכום בשעיר עד חרמה:

פסוק מה

ותשובו ותבכו לפני יי'. הנה מפני שזה הטוב לא היה ראוי לישר' אז אם לא מצד הדבק בהם ההשגחה הפרטית מהשם יתעלה והסירוה במרים לא הועיל להם בכותם לפני יי' להושיבה להם ולבטל הגזר' שגזר עליהם תחת מרים בדבר מהמרגלים עם שהש' יתעלה רצה ליסרם כדי שיקבלו מוסר לעתיד לטוב להם ולזה לא הסכים לבטל הגזרה הזאת בשום פנים:

פרק ב

פסוק ג

רב לכם סוב את ההר הזה וגו'. אמר זה כי אולי יחשוב חושב שעד סוף שנת הארבעים לא יתחילו להשתדל בירושת הארץ ולזה זכר יכ אף על פי שלא נשלמה השנה ההיא כיון שמתו כל האנשים שנגזרה עליהם הגזרה שלא יכנסו לארץ הנה רצה השם יתע' שיתחילו להשתדל בזה.

פסוק ה

והנה זכר כי השם יתעלה צוה לישראל שלא יתגרו למלחמה בבני עשו כי השם יתעלה לא יתן להם מארצם עד מדרך כף רגל ולזה לא יהיו נעזרים במלחמה ההיא מהשם יתעלה והנה אמר כי הם ייראו מאד מישראל להעיר אותם שאם לא יתנו אותם לעבר בגבולם בסב' יראתם מהם הנה עם כל זה ישמרו להלחם עמהם:

כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. הרצון בזה מפאת ההשגחה הכוללת אשר תמשך מהשם יתעלה מאומה אומה וצוה אותם שאם יעברו בו יקנו מאתם אוכל ומים לשתות ולא יקחו דבר בחזקה וכן מצאנו שעשו ישראל כי שלחו למלך אדום שיניהם לעבור בארצו ואמרו לו שאם ישתו מימיו יתנו מכרם וכאשר לא רצה זה מלך אדום נטו מגבולו כמו שנזכר בפרשת פרה:

פסוק ז

כי יי' אלהיך ברכך וגו'. ולזה אין לך לחוש אם תפזר מכספך מעט לתת לבני עשו באוכל ומים שתקנה מהם:

פסוק ט

אל תצר את מואב. הנה הסבה בזה היא הסבה בעינה שזכרנו בדבר בני עשו והנה צוה להם שלא ישימום במצור ולא יתגרו בם מלחמה וכן מנע זה מבני עמון וזכר שהמואבי' ירשו את ארצם מהאימים כי כן רצה יי' יתעלה מפאת ההשגחה הכוללת:

פסוק יב

כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו. ר"ל ארץ סיחון ועוג ושאר המקומות אשר כבשו או שנתן הארץ ההיא יי' להם מצד השגחה הפרטית ולזה אמר בזה המקום אשר נתן יי' להם מה שלא אמר כן בירושת שעיר ומואב וירושת בני עמון והכפתורים להעיר על ההבדל בין ירושת הארץ לישראל ובין ירושת האומות כי הם היו מסודרו' מהשם יתעלה מפאת ההשגחה הכוללת וירושת ארץ ישראל מפאת ההשגחה הפרטית בזה המאמר אמר משה אחרי הכותו את סיחון ועוד כמו שנזכר בראש זאת הפרשה:

פסוק יד

שלשים ושמנה שנה עד תום כל הדור. ידוע כי שלוח המרגלים היה בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים וכבר עבר מהשנה השנית קצתה כי היו ימי בכורי ענבים בעבור המרגלים בארץ ולזה לא נשארו עד ארבעים שנה פחות מה שנשאר מעת עבר' נחל זרד עד חש אחד אחר מות משה כי אם ל"ח שנה וקצת חדשי':

פסוק טו

וגם יד יי' היתה בה להומם וגומ'. הנה זכר שאעפ"י שהאריך להם הזמן עד סוף מ' שנה כדי שלא ימותו בלא עתם הנה סביב בא הזמן ההוא מהר יי' יתעלה להמית הנשארים קודם זה מעט כדי שיתחילו ישראל לרשת את הארץ אשר מעבר לירדן על יד משה לולי חטא העם כמו שזכרנו בפרשת פרה:

פסוק יט

אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה. בל זה מבואר ממה שזכרנו בירושת מואב והנה המשיל ירושת בני עמון זאת הארץ אשר היה בה לירושת בני שעיר ולירושת הכפתורים כי כל אלו ההצלות הם מסוג אחד כי כולם היו מפאת ההשגחה הכוללת:

פסוק כד

סעו ועברו את נחל ארנון. הוא היה התחלת גבול בסיחון כמו שנתבאר בפרשת פרה:

ראה נתתי בידך את סיחון וגו'. אין ראוי לספק איך שלח לו מש דברי שלום והשם יתעלה צוהו שיתגר בם מלחמה וזה כי הוא מבואר באופן כולל ממה שנזכר בפרשת שופטים כי גם ארץ כנען צוה השם יתעלה שכאשר יקרבו אל עיר להלחם עליה יקראו אליה לשלום ולזה הוא מבואר שרצון השם יתעלה היה שיקראו לו לשלום תחלה ולולי זה לא עשה משה ככה והנה זכר כי השם יתעלה הקשה רוחו ואמץ את לבבו לבלתי תתם לעבור בגבולו למען תתו ביד ישראל ולא היה בזה עול בחק השם יתעלה כמו שביאר בהקשת השם יתעלה את לב פרעה בפרת וארא. ורגזו וחלו מפניך הוא מעניין יראה כטעם רגזו ואל תחטאו חדלו רוגז:

פסוק כט

כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר. לפי שידענו שהוא לא אבה לתת ישראל עבור בגבולו למדנו מזה גם כן שהמואבים היושבים בער לא נתנום עבור בגבולם ומזה גם כן יתבא' שאמרו אכלה ער מואב ר"ל העם שיה יושב בה אז כמו שתרגם אנקלוס כי ער נשארה למואב כמו שיתבאר בה המקום ולזה יתבאר כי הדברים הקודמים לזה שלח לסיחון אך לא שלח לא זה המאמר ר"ל אמרו כאשר עשו לי בני עשו וגו'. והנה הרצון בו שכמו שעשו לי בני עשו והמואבים שלא נתנוני לעבור בגבולם עד אשר אעבור את הירדן כי לא שאלתי מהם כי אם דריסת הרגל לא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו ותהיה וי"ו מולא אבה ללא עניין וכמוהו רבים או הרצון באמרו ולא אבה הנה לא אבה:

פסוק לז

רק אל ארץ בני עמון לא קרבת. כבר בארנו הסיבה בזה בפרשת פרה באמרו כי עז גבול בני עמון והאריך בכאן בעד מלחמות עוג לזכור הפרטים כי היה בענינה פלא עצום כי היו במלכותו ששים עיירות בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח לבד מהעיירו' הבלתי מוקפות חומה שהיו הרבה מאוד וכבשום כולם בזמן קצר מאד כי משה לא יה אחרי אהרן כי אם חדש א' ובחלק קטן ממנו נעשה זה לפי מה שיתבאר מהדברים הרבים שעשה משה בזה הזמן:

פרק ג

פסוק ט

צידוני' יקראו לחרמן שריון. הנה דקדקה התורה בכל זה להוסיף אמות בזה הספור:

פסוק יא

הנה ערשו ערש ברזל. לכבדותו מצד כובד גופו נצטרך לנשאו במשכבו ערש ברזל תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש. הנכון לפי הפשט כמו שזכר הרב המורה והוא מבואר כי אמרו באמת איש ירצה בו באמת האנשים והיא האמה הנהוגה שהיא אמת איש בינוני ולזה יהיה גובה עוג כמו שש אמות בינוניות או שבע או יותר מעט לפני הנהוג מאורך המטה יותר מאורך השוכב בה ואולם לרז"ל בזה המאמר על צד ההפלגה והגוזמא ויש לו פנים זולת מה שיובן ממנו להמון כמו שבארנו בביאורנו במסכת ברכות על מה שאמרו רז"ל עקר טורא בת תלתא פרסי:

פסוק טז

ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול. ר"ל שכבר נתן לו תוך הנחל שהוא גבול סיחון כי ארנון הוא גבול מאוב ועד יבוק הנחל גבול בני עמון הנה היה שם הנחל יבוק כאמרו ויעבר את מעבר יבק והיה הנחל ההוא גבול בני עמון:

פסוק יח

ואצוה אתכם בעת ההיא לאמור. לפי שהיו דבריו אל כל ישראל שהיו חלק מהם הראובני והגדי וחצי שבט המנשי הוצרך לדבר בשני השבטים וחצי לנוכח כי להם היה מדבר והנה הנשאר עד סוף הפרשה הוא מבואר:

פסוק כג

ואתחנן אל יי' בעת ההיא עד אז יבדיל משה. ענין התחנה הוא בקשה ותפילה:

פסוק כד

אתה החלות להראות את עבדך וגומ'. אמר החלות להעיר כי מה שהשיג מזה הוא שעור מעטי ביחס אל גודל השם יתעלה ועוצם ידו וכאלו הוא התחלה לבד לראיית אלו הדברים שזכר כי יותר ויותר לאין שעור יוכל השם יתעלה לעשות מהנפלאות:

אשר מי אל בשמים ובארץ. אחשוב כי מלת מי מושכת עצמה ואחרת עמה והרצון בזה אשר מי בשמים ובארץ ומי אל אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וביאור זה מי הוא זולתך שיהיה מנהיג השמים והארץ בכללות כי אתה לבדך הוא אלוהי השמים ואלהי הארץ כמו שאמ' אברהם וזה כי המלאכים יש להם הנהנה חלקית בשמים ובארץ אך ההנהגה הכוללת בהם הוא לשם יתעלה לבדו כמו שביארנו בחמישי מספר מ"י ומי אשר יעשה כמעשך וכגבורותיך כי המלאכים המניעים הגלגלים יעשו המסודר בהם לבד ולא ישנו את תפקיד' אך השם ית' עשה כל מה שירצה וישנה לפעמים הסדור המסודר מהמלאכי' ההם והוא גם כן עשאם כולם אחר שלא היו כמו שנזכר בפרש' בראשית ומאתו יסודרו כלל כל המעשים. או ירצה בזה מי באלהים בשמי' ובארץ והם המלאכים שיש להם הנהגה מה בשמי' ובארץ המניעים הגלגלים שיוכל לעשו' כמעשיך ובגבורותך וזה שהם לא יוכלו לעשו' כמעשיך כי מעשיך בהנהגת כלל העולם ומעשיהם הם בחלק מה ממנו ולא יוכלו לעשות בגבורותיך במה שתשתנה הסדורים המתחייבים מהם בעשותך הנפלאות והם לא ישנו את תפקידם. ואם באלו שהם היותר נכבדים לא יהיה שישוה לך בזה כ"ש שלא ימצא זה במי שלמטה מהם:

פסוק כה

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. ביאר בזה שארץ ישראל טובה מכל הארצות וענין הטוב אשר בה הוא יתרון הכנה אל שישפע בה השפע האלהי כמו שזכרנו בפרשת שלח לך. ולזה יהיה חושק משה לראות הארץ להוסיף לו שלמות על שלמותו בנבואה ובחכמה:

ההר הטוב הזה והלבנון. ידוע כי יער הלבנון היה בהר המוריה ושם היה בית המקדש והנה העי' בזה שזה המקום הוא היותר הנכון שבארץ ישראל ולזה אמר יעקב עליו אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. להורות על יתרון הכנת זה המקום אל שישפע בו השפע האלהי ולזה אמר דוד ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון:

פסוק כו

ויתעבר יי' בי למענכם. כבר ביארנו בפרשת פרה איך היתה הגזרה הזאת על משה בעון ישראל. ויאמר יי' אלי רב לך. ר"ל רב לך חכמה ושפע נבואה במה שהשגת עד שלא יהוה נביא אחר כמך ולזה אין צורך לך לבא בארץ לזאת הסבה כי כבר זכית באלה המעלות למה שלא זכה אחר:

פסוק כז

עלה ראש הפסגה. כי מה שחשקת לראות את הארץ מצד ידיעתך פריה וטובה הנה תוכל לראותה מראש הפסגה כשתעיין שם לפאת מערב ולפאת צפון ולפאת דרום ולפאת מזרח:

פסוק כח

וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וגו'. הצואות הם איך יתנהג יהושע במה שיעשהו בהנחילו הארץ לישראל והחזוק והאמוץ ההוא הוא שלא יירא מהמלכיות ההם ושיתחזק ללכת בדרכי התורה:

פסוק כט

ונשב בגאי מול בית פעור. ר"ל שאז ישכנו בגאי מול בית פעור כשהיה זה והנה זכר זה בעבור מי שיספר אחר זה מענין לכת ישראל אחרי בעל פעור:

פרק ד

פסוק א

ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים. הנה החקים מה שאין טעמם מבואר והמשפטים מה שהדין נותן והשכל ישפטהו:

למען תחיון ובאתם וירישתם. מגיד שהתועלת בשמיעת אל החקים ואל המשפטים שצוה השם יתעלה הוא השגת החיים האמתיים ראשונה ובעצמות ואולם בשנית ימשך מהתועלת שירשו הארץ:

פסוק ב

לא תוסיפו מן הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם. הזהיר בזה המקום שלא להוסיף דבר על מצות התורה ושלא לגרוע מהם כדי שישמרו מצות התורה בכללם ולזה הוא מבואר שההוספת במצות שיהיה תכלית לשמור מצות התורה לא נמנעה וההוספה במצות שיהיה תכלית לשמור מצות התורה לא נמנעה וההוספת שתכליתה אין לשמור מצות התורה לא נמנעה וכן הענין בגרעון משל ההוספה שאינה לשמור מצות התורה אך להפך כי התורה התירה בעילת אשת יפת תואר אשר ישבנה במלחמה בתנאים שנזכרו בפרשת כי תצא ואם יוסיפו על זאת המצוה ויעשו זה הדין ביפת תואר שלא ישבנה במלחמה הנה זאת ההוספה הוא כנגד כונת התורה וכן אם לוקחו על ארבעה מינים שבלולב מין או מינין אחרים כי אז תפסד כונת התורה. וכן אם חדשו מצוה יש בה קצת הריסת כונת התורה משל ההוספה שהיא לשמור כונת התורה הגדרים שהוסיפו חכמים כמו אמירה לגוי בשבת שהוא שבות ושלא להכין בי"ט להאכיל את הגוי ומה שידמה לזה ויש ג"כ שם קצת מצו' מדרבנן כמו נר חנוכה וקריאת מגלה והכונה בזה ההמשך לכונת התורה שהשתדלה במקומות רבים לפרסם הניסים להוסיף אמונה בשם יתעלה משל הגרעון שאינו לשמור כונת התורה כאלו תאמר שגרעו ממצות יבום וחליצה ויתקנו שאם לא יחפוץ ליבם תהיה אשת המת מותרת לאחר בלא חליצה או שיגרעו כל זאת המצוה בכללה והנה ירבו המשלים על זה משל הגרעון שהוא לשמור כונת התורה שאם יתקנו שתהיה מצות חליצה קודמת למצות יבום מפני ראותם שכונת היבום אינה לשם שמים במייבמים או אם יתקנו שיהיה אסור לבא על יפת תואר קודם שנתגיירה והוא מבואר שלא יוכלו לגרוע מצוה בכללה לשמור כונת התורה ולפי שהוא אפשר שיחשוב חושב שכבר תשלם כונת התורה בזולת המצוה התלויה בארץ אחר שאין נוהגות בכל מושבו' והתורה ראוי שתהיה השלמת התועלת למקיימים אותה באי זה מקום שיהיה הוסיף להזהיר על דבר המצות ההם כאמרו ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה והם הקרבנות והטמאות והטהרות ומתנות כהונה ולויה:

פסוק ג

עיניכם הרואות את כל אשר עשה יי' בבעל פעור. ירצה לפי מה שאחשוב שראוי לכם להיות זהירים מאד שלא לפרוץ ולצאת מכוונת התורה כי אתם ראיתם כי אשר היו מכם רודפים אחר הזנות עם בנות מואב שהיו עובדות בבעל פעור השמידו השם יתעלה מקרבך עד שכבר מתו כלם ואתם שהייתם דבקים ביי' ולא רדפתם אחר הזנות חיים כלכם היום לא נפקד איש מאשר לא נמשכו לזה הפועל המגונה וזה ממה שיורה שזה הענין לא היה במקרה כי לא יתכן מה שבקרי שיסכים בכמו זה הרבוי כי מה שבקרי הוא מעטי:

פסוק ה

ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים. כבר זכרנו הסבה למה הוצרך לשנות זה המאמר אשר נכללו בו המצו' התלויות בארץ:

פסוק ו

ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. כבר ביארנו אופן החכמה אשר נשיג בעניין הטמאות והטהרות והקרבנות ומתנות כהונה ולויה מצד היותם בשעור שהוגבלו בו ולזה אמר כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כי מאלו הדברים נעמוד על חכמת הנמצאות כמו שביארנו:

אשר ישמעון את כל החקים האלה. ר"ל אשר יבינו את דבר כל החקים האלה או ירצה בזה כי מי שישמור כל החקים האלה יכיר תכף אופן החכמה בהם מצד מה שהובדל הדבר בהם בקצת הדברים מקצת וכאלו תאמר שהיתה טמאת השרץ למטה מטומאת נבלת הבהמה וטמאת נבלת הבהמה למטה מטומאת נבלת האדם כי זה ממה שיביא להכיר כי בחכמה נפלאה סודר זה הנימוס התוריי:

פסוק ז

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. הרצון בזה כי הגוים מצד היותם תחת ההשגחה הכוללת לבד לא יהיו נעזרים מהשם יתעלה רק בטובות המסודרות מצד השגחה ההיא אבל ישראל שהם תחת ההשגחה הפרטית הם נעזרים בכל מה שיבקשו מהשם יתעלה וזהו אמרו בכל קראנו אליו רוצה לומר בכל מה שנשאל ממנו:

פסוק ח

ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים וגו'. אמנם אמר זה לפי שתורתנו השלמה היא מסודרת על צד היושר והחכמו' ולזה לא תכב' על מקיימ' כי עצם דברי ה' גוזר על ההמשך אחריהם ואין העניין כן בתורות שאר האומות ונימוסיהם שאינם מסודרים מהיושר והחכמה ויעמיסו עם זה על בני הנימוס דברי' יכבדו מאד כאמרו כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם:

פסוק ט

רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו'. הרצון בזה שישמרו נפשם שלא ישכחו מעמד הר סיני הנפלא אשר העיד על היות התורה מסודרת מהשם יתעלה כי כל העם ראו את הקולות ואת הלפידים ושאר המופתים שנעשו שם ולזה צוה אותם שיודיעו זה לבניהם דור אחר דור כי זאת היא פנה גדולה בענין התורה:

פסוק יב

קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. הנה אמר זה להרחיק התמונה מהשם יתעלה כי אינו בעל גוף שתהיה לו תמונה ואותי צוה יי' בעת ההיא ללמד אתכם וגו'. הנה רמז בזה מה שנאמר שם למשה ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם ויתר המצות שנאמרו שם למשה אשר קצתם אינם נוהגות אלא בארץ:

פסוק טו

ונשמרתם מאד לנפשותיכם. רוצה לומר שתשמרו מזה בעבור נפשותיכם שיאבדו בזה החטא רצוני לומר אם תתנו תמונה לשם יתעלה:

פסוק טז

פן תשחיתון ועשיתם וגו' תמונת כל סמל. הוא כמו צלם תבנית זכר או נקבה ירצה לפי מה שאחשוב תבנית איש או אשה ואחר זה ירד מהדרגה וזכר תחלה הב"ח ההולך ואחר זכר תבנית המעופף ואחריו תבנית הדגה ושם רמש האדמה בין המעופף והדג לפי שהוא יותר פחות במציאותו מהמעופף ולזה תמצא ברבים מהם שהם מולידים ביצה בלתי שלמה כמו הענין בדגים:

פסוק יט

ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגומ'. רוצה לומר כי כשתראה ותתבונן בענין הכוכבים אשר ישפיע השם יתעלה באמצעותם הרבה מהנמצאות השפלות וסודרו מה' הרבה מהמקרים והמשיגים אשר יקרו לאומה אומה אולי תטעה ותתן להם אלהות או אחד מהם והשתחוית להם ועבדתם כמו שעשו הרבה מהקודמים והזכיר השמש תחלה כי פעולותיו יותר גלויות בענינים הקודמים והטבעים ואחריו היה הירח בזה הענין ואחריהם כוכבי לכת ושאר הכוכבים אחריהם והנה אמר כי זה עם שהוא טעות לכל האנשים אשר יתנו להם אלהות הוא טעות יותר נפלא לישראל וזה כי שאר האומות חלק להם השם יתעלה אלו הכוכבים ולזה אפשר להם לטעות לעשות אלוה מהכוהב המושל עליהם כאלו תאמר שעם כך תחת ממשלת כוכב פלוני ולפי הוראתו לטוב או לרע יהיה ענין האומה ההיא על הרוב ואין הענין כן בישראל כי הם אינם תחת ממשלת הכוכבים כי השם יתעלה לקחם והוציאם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה במה שמשך אותם לאמונתו ועבודתו בעניין הנפלאות והמופתים שחדש בהוציאו אותם מארץ מצרים ובתורתו השלמה שנתן להם ומפני זה אין ישראל תחת ממשלת הכוכבי' כי השגחת השם יתעלה דבקה בהם מזה הצד:

פסוק כא

ויי' התאנף בי גללכם. כבר בארנו למה הוצרך משה לומ' להם בכל פעם שזה העונש השיגהו מצדם והנה הורך להזכיר זה בזה המקום להודיע להם שהוא משתדל שאחר מותו לא יעשו זה העון הנפלא רוצה לומר לעבוד עבודה זרה ולזה הודיעם בזה המקום שהוא מת בארץ ההיא אך הם יעברו את הירדן והוכיחם והזהירם שלא ישכחו את יי' מרוב הטובה שתהיה להם שם ויעבדו עבודה זרה אשר צוה הש' יתעלה שלא יעבדוה כי השם יתעלה יעניש עובדי עבודה זרה עונש נפל כמו האש שתשחית כל מה שתלקח בו כן ישחיתם:

פסוק כה

כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ וגומר. רה איך ראתה התורה עבוד ישראל עבודה זרה אחר שארכו להם הימים בארץ והתחכם השם יתעלה לפי מה שאפשר להצילם מזה:

פסוק כו

העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. לפי שהשמים והארץ עומדים לעולם וקיימים נתנם עדים על זה הייעוד הרע להעיד שכבר נתקיים להם זה הייעוד:

פסוק כז

והפיץ יי' אתכם בעמים וגו'. הנה עונותיהם הטו שכבר נתקיים זה הייעוד הרע בגלות עשרת השבטים שלא נשאר מהם כי אם מתי מספ' כמו שנזכר בספר מלכי' ובגלות ראשון שגלו לבבל והוכרחו שם להשתחוות לצלם כמו שנזכר בספר דניאל ואליהם ידמה שרמז בזה המקום וכבר נתקיים קצתו בימי השופטים ומצאנו כי תכף שהיו מבקשים את יי' בכל לבבם ובכל נפשם היה השם יתע' שולח להם מושיע כמו שנזכר בספר שופטים:

פסוק ל

בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. בז המקום רמז אל הגלות הזה הארוך אשר אנחנו בו היום נפוצים בעמים בחטאינו ובעונות אבותינו ולזה אמר באחרית הימים להעיר על שזה יהיה אחר זמן ארך אורך נפלא:

ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו. רוצה לומ' שאז תשוב אל השם יתעלה ותקיים מצותיו והנה השם יתעלה אל רחום לא יסור השגחתו ממך מכל וכל:

פסוק לא

ולא ישחיתך. השחתה כוללת על עונותיך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם לתת לזרעם אחריהם ארץ כנען ומבריתו את האבות יתחייב שלא יכלה אתכם כי תופר בריתו בזה. העניין והראיה לך על שומרי בריתו את האבות הנפלאות אשר עשה לך בצאתך ממצרים שלא היו מצד זכותך שתדבק בך כמו זאת ההשגחה הנפלאה אבל יהיו מצד ברית השם יתעלה עם האבות כמו שנתבאר בפרשת ואלה שמות:

פסוק לב

כי שאל נא לימים ראשונים. אם קרה כך מעת בריאת העולם באחד ממקומות הארץ שישמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כמו ששמעת אתה במעמד הר סיני כי זה דבר לא נהיה כלל והיה גם כן מן הפלא שהיית אחר דבר אלהיך עמך וכבר היה מפורסם אז כי מי שיראה אלו המראות הנפלאות ימות תכף ולזה אמר יעקב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי ואם נסה השם יתעל לקחת לו גוי מקרב גוי על ידי נפלאות רבות המספר כמו שעשה לך השם יתעלה בהוציאו אותך ממצרים ועיניך רואות והנה עשה זה השם יתעלה מצד בריתו עם האבות כמו שזכרנו להביא אותך למדרגה שתאמין בשם יתעל אתה הראית אלו הנפלאות לתכלית שתדע כי יי' הוא האלהים והוא שליט בארץ כמו שהוא שליט בשמים וכבר עמדת על זה מצד הפלאות שחדש לך בארץ כי זה מופת כי ליי' הארץ:

פסוק לה

אין עוד מלבדו. שלא יחשוב חושב כי יש אלהים בשמים מנהיג השמים ויש אל אחר בארץ מנהיג הארץ כי זה הוא שקר אך השם יתעלה הוא המנהיג השמים והארץ אין עוד מלבדו וכבר יעיר על זה כי השם יתעלה שנה הסדורים אשר בארץ מפאת הכוחות השופעות שם מהגלגלים וזה דבר לא יכול עליו אם לא היה שליט בשמים ובארץ וזה ממה שצריך אל ביאור יותר רחב אך במה שזכרנו בו די לזאת הכונה בזה הביאור כי לא יכול האריכות הצריך בזה ובמה שידמה לו:

פסוק לו

מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. רוצה לומר כי במעמד הר סיני השמיעך השם יתעלה את קולו מן השמים לתת לך הנימוס התוריי בדעות ובמדות אשר נכלל כלו בעשרת הדברים ההם כמו שביארנו בפרשת יתרו:

ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. שנראה לך שם ושמעת את דברו מתוך האש וזה לך גם כן לאות כי הוא בשמים ובארץ:

פסוק לז

ותחת כי אהב את אבותיך וגומ'. הנה לאהבת השם יתעלה את אבותיך ובחר בזרע האבות המיוחס להם והוא זרע יעקב הנה הוציאך ממצרים בפניו רוצה לומר בהשגחתו הפרטית שהוא מיוחסת אל פניו כי המביט מביט בפניו וזהו כוחו גדול כי מפאת זאת השגחה יתחדשו הנפלאות:

פסוק לח

להוריש גוים גדולים ועצומים. הנה נעשה זה לתכלת שתירשו תכף את הארץ מיד הגוים הגדולים העצומים ההם כמו שראית בעיניך היום הזה שירשת ארץ שני מלכי האמורי:

פסוק לט

וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים. רוצה לומר אחר שהשם יתעלה הראך את כל זה להודיעך כי הוא אלהי השמים ואלהי האר אין עוד זולתו באלהות הנה צריך שתדע זה ותשיב אל לבבך כי יי' הוא האלהים בשמי ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד כמו שיחשבו המאמינים בשניות שיהיו שנים אלהי השמים זולת אלהי הארץ וכבר ביאר הפילוסוף מום זאת האמונה וביאר שהענין הוא כן כמו שהגיד בספרו מה שאחר הטבע ואין הנה מקום זאת החקירה ובהיות הענין כן הנה ראוי לך לשמור מצותיו וחוקיו לטוב לך ולזרעך והנה זאת הטובה הוא בעצמות מה שהוא טוב אנושי והוא הצלחת הנפש וימשך לו ג"כ טוב גופיי בעבור דבקות השגחה האלהית והוא ששמירת חקיו ומצותיו יסבב שתאריכו ימים על האדמה בדרך שתהיה לכם ולזרעכם כל הימים והוא מבואר כי לולי עבור אבותינו על דברי התורה היינו אנחנו מחזיקין בארץ ישראל ולא גלינו ממנה והוא מבואר מספורי דברי הנביאים. הנה זה ביאור זאת הפרשה.

פסוק מא

ספר שכבר הבדיל משה אז השלשה ערים שצוה השם יתעלה להבדיל מעבר הירדן מזרחה לנוס שם כל מכה נפש בשגגה בלא כוונה אשר אינו שונא לו מתמול שלשום שאם היה שונא לו אולי סבב הרוצח השגגה בכוונה שאם יקרה שיעבור שם השונא לו ינזק ובזה התנאי ימלט הרוצח בעיר מקלטו מיד גואל הדם אמנם אם הרג מזיד אף על פי שנס אל עיר מקלטו ישפטוהו הסנהדרין ויתנוהו ביד גואל הדם להמיתו כמו שהתבאר בפרשת מסעי והם בצר ורמות וגולן כמו שצוה השם יתעלה.

פסוק מד

וזאת התורה. שסדר משה לפני בני ישראל והם העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים כי אז נתנה התורה בכללות ואולם סדר משה לפני בני ישראל אותם הדברים שנאמרו אז בעבר הירדן בגאי מול בית פעור והנה תאר המקום ההוא בתארים רבים מודיעים אותו להוסיף אמות בזה הספור ובזה המקום יתבאר כי כל מה שנזכר בזה הספר נתן למשה בהר סיני אך בקצתו הוסיף ביאור בזה המקום במה שאמ' בעבר לירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר וראוי היה להיות כן כי התורה מצד היותר נימוס אחד כולל לתכלית אחר מוגבל הנה יחוייב שיהיה סדורו יחד לא פעמים בפעמים כמו שנזכר בפרשת בראשית:

פרק ה

פסוק א

שמע ישראל את החקים ואת המשפטי' אשר אנכי דובר באזניכם היום ולמדתם אותם. למדנו מזה שחייב אדם ללמד תורה לא ללמוד לבד עם שבמצות הלמוד לאחרים נכללה מצות הלמידה כי מי שלא למד לעצמו לא יוכל ללמוד לאחרים:

פסוק ג

לא את אבותינו כרת את הברית וגומ'. הרצון בזה כי לא נתנה התורה לאבות לבד אך להם ולזרעם אחריהם לאין תכלית ולזה ראוי שיחשוב כל דור ודור כאלו לו נתנה התורה:

פסוק ה

אנכי עומד בין יי' וביניכם בעת ההיא וגומ'. הנה זה היה בעת שאמרו לו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה כי יראתם מפני האש הנה מפני זה נתבאר בפרש' יתרו שיראו העם ועמדו מרחוק אחרי שמעם מפי הגבורה זה הקול הנפלא עשרת הדברים באמרו את הדברים דבר יי' אל כל קהלכם בהר מתוך האש בענן ובערפל:

ולא עליתם בהר. רוצה לומר כי אף על פי שלא עליתם בהר לא יה לכם רשות לעלות בו אף על פי כן יראתם והנה אמר זה להעיר שאם היו מסכימים לשמוע כל דברי הורה מפי השם יתעלה היו שומעים אותם כמו ששמעו עשרת הדברם כי לא עשה זה השם יתעלה ליראם ולבהלם לכוונה שיברחו מלשמוע והראיה כי משה היה בהר וישראל לא עלו בהר ולזה לא היה להם לירוא כל כך ולזה הוא מבואר שכבר היה לישראל להאמין שאר מצות התורה כמו האמנתם עשרת הדברים ששמעו אותם מפי הגבורה:

הנה כבר ביארנו כל זה ותועלותיו בפרשת יתרו ומשם ילקח הביאור בו זולתי מעט שבא בזה המקום והוא שכבר אמר פה שמור תמורת אמרו זכור בפרשת יתרו ולזה יהיה הרצון באמרו לקדשו שתקדשהו בדברים כדי שתשמור את השבת ולזה יחוייב שיהיה זה הקדוש סמוך לכניסתו כדי שיזכיר כי שבת הוא וישמור מעשות מלאכה בו ומזה המקום למדו רבותינו זכרונם לברכה שהנשים מחוייבות בקדוש היום כי הן מחוייבות בתכלית אשר בעבורו צותה התורה לקדשו בדברים והיא השמירה מעשות בו מלאכה:

ועוד נתחדש בו גם כן בפרשת יתרו נתן הסבה בענין מצוות השבת להזכיר לנו כי השם יתעלה חדש העולם בשבת ימים וביום השביעי שבת וינפש כי זאת פנה גדולה מפנות התורה רוצה לומר אמונת החדוש ואולם בזה המקום נתן הסבה במצות שבת לזכור המופתים שעשה לנו השם יתעלה בהוציאו אותנו מארץ מצרים כי אז היינו עבדים ולא היה לנו רשות לנוס מהעבודה הקשה אשר היה מעביד אותנו פרעה ועמו והנה אין זה סתירה בחק התורה וזה כי התורה תצוה מה שתצוה לתועלות רבים כאשר היה אפשר לה זה כמו העניין בטבע שישתמש לפעמי' במה שיעשהו לתועלת יותר מאחר כמו שנזכר בספ' בעלי חיי':

פסוק יח

ולא תתאוה. הנה התאוה היא בלב לבד ולפי מה שביאר' בפר' יתרו מההדרגה באלו הדברות ראוי שתתברר שהתאוה מביאה לידי חמוד והנה ההבדל שיש בין החמוד ובין התאוה הוא כי התאוה הוא בלב לבד והחמוד הוא לקיחת דרך שיגיע לו הדבר שהיתה בו התאוה ויוציא זה לפועל כאלו תאמר שישתדל עם האיש ההוא בעל הבית שיוכרח למכור לו ביתו או שדהו או מה שהתאוה וזה יהיה אם בהבאתו לו אנשים יבקשו ממנו זה לא יוכל להשיב פניה' או במה שידמה לזה והראיה בזה שדבר החמוד דבר שיש בו מעשה מה שאמר ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני יי' אלהיך ואמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך:

פסוק יט

קול גדול ולא יסף. רוצה לומר שלא יסף להתחדש שם קול אחר קול אך הקול ההוא היה נמשך ומתדבק בזולת הפסקים וגם כן לא פסק הקול ההוא אחר דברו עשרות הדברים אך היה נמשך אל ישראל להתרחקו מעל המקום ההוא שלא ישמעוהו והנה אמר זה להוסיף אמות לישראל שכל התורה היה אפשר להם לשמוע בזה האופן לולי יראתם מפני האש והקולות הנפלאים ההם כמו שקדם או יהיה הרצון באמרו ולא יסף שלא יסף עוד להתחדש כמו זה הקול הנפלא מהשם יתעלה באופן שישמעו דבריו כלל עם אחד והביאור הראשון ידמה שיהיה נאות יותר ואם שניהם כאחד טובים:

פסוק כ

כשמעכם את הקול מתוך החשך. הוא הערפל שזכר תחלה כאמרו מתוך האש הענן והערפל ויכתבם על שני לוחות אבנים ביאר בזה כי המכתב אשר בלוחות לא היה נעשה במלאכה אך השם יתעלה חדש המכתב ההוא בהם על דרך המופת וזה גם כן עוד לאות על שנתנו אלו הדברים מהשם יתעלה ובזה אמר במה שקדם והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות:

פסוק כא

תוכן העניינים

רלב"ג ביאור המלות על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה