אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף פח.

דף פז.

גמרא איני והא רב חתים מן הצד התם כשגגו כלפי כתב כגון זה בצד ראשו של של זה והעדים באמצע שניהם פסולים לחזי הי מניהו כלפי כתב דודאי חד מנייהו כלפי כתב לפום מאי דפירו' במתני' ואע"ג דאפשר דלא הוי חד מנייהו כלפי כתב וצורתו כזה ראובן בן יעקב. או מצד זה שמעון בן יעקב, ר' בן יעקב הרי את מותרת ש' בן יעקב לא משמע ליה הכי דא"כ היינו רישא חתמו עדים בראש הדף מז הצד ומ"ה משמע ליה שהם חתומים בענין זה הגט של א' מהם כלפי כתב ואפי' הכי הם פסולין והיינו דאתא לאשמועי' ומהדרינן התם דרמו בעבורה דרשא כלומר אינה באמצע מן הצד וכדהוה ס"ד אלא באמצע ממש מראשו של זה לראשו של זה כגון זה ומקשינן א"ה סיפא דקתני הקיף ראשו ש"ז בצד סופו של זה ואי דימו בעבורא דדשא בהדי לאו בהדי האי מקרי פי' אא"ב דכל מן הצ' לעולם פסול כמתני' וקשיא לרב ומתני' בהקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע היינו באמצע מן הצד וכדפרישית והיינו דאתא לאשמועינן דאפילו גגו כלפי כתב פסול והקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע ממש קאמר כפשטא ואע"ג דלא אשמעינן רבא בהאי מידי דהא פשיט' תנ' דמתניתין דיני קמסדר וכיון דבההי' דלעיל אשמעינן רבנן כדפרי' תני ליה הא אע"ג דבה' לא אשמעינן מידי אא"א בריש' דהקיף ראשו של זה בצד ראשו ש"ז והעדים באמצע בעבור דדש' קאמר הא ודאי פשיט' דפסול ואם כן סיפ' דקתני ראשו של זה בצד סופו של זה מאי אתא לאשמעינן אי באמצע ממש כפשט' פשיט' דהראשון כשר והשני פסול ואי כעיבורא, דדשא ודאי שניהם פסולין דלא בהדי דהאי מקרי ולא בהדי האי מקרי וא"כ מתניתין מאי אחא לאשמעינן ופריק שב ברישקי הוה חתום אכל כל מן הצד לעולם פסול ואפילו גגו כלפי הכתב ומתניתין הא אתא לאשמעינן כדפרי' והשתא ל"ק לן אמאי לא שני לן דמאי באמצע כשהעדים חתומים באמצע ממש לרוחב המגילה כנגד השטה דא"כ הא פשיטא דבהקיף ראשו של זה בצד סופו של זה שהראשון כשר ומתניתין לא אשמעי' עידי ומ"ה פריק ליה רב בדיסקי הוה חתים ופי' ס"ד מעקרא דמהצד באמצע קאמר ואשמעינן מתניתין שאעפ"י שהגט לפי כתב פסול כך פי' רבינו נר"ו ונכון הוא:

ת"ר חניכת אבות בגטין עד י' דורות פי' חניכת משפחה ופי' בתו' שאם נקראו אבותיו באותה חניכא עד י' דורות זו היא חניכא דאמרינן דאם כתבא בהני סגיא ורטב"א אומר ג' דורות ומיהו להאי פי' ראובן בו יעקב שמעון בן יעקב הרי את מותרת כו' לא אתי שפיר לישנא דמכאן ואילך דהכי הל"ל פחות מכאן פסול ואית ספרים דלא גרסי ליה כלל ומיהו לספ' דג"ל נראה דל"ק דתנ' מלמעל' למטה קחשיב ויש שפי' דה"ק חניכת אבות בגטין ועד י' דורות דאע"פ שנפסקה אותה חניכה שלא נקראו באותה חניכה אם לא נפסקו י' דורות כותבה בגט ונשר ורשב"א אומר עד ג' דורות אבל מכאן ואילך פסול ולא נהי' וקי"ל ש כרשב"א דהא ר"ח ס"ל כוותיה:

מתני' גט מעושה בישראל כשר. פירוש באותן שכופין אותם להוציא א וכשיאמר רוצה אני דוקא הא לאו הכי לא ובעובדי כוכבים פסול דאינם בני עישוי ובעובדי כוכבי' חובטי' אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך דאין צריך שיהא המעשה ישראל ממש אלא אעפ"י שהוא מעשה עובדי כוכבים כיון דבשליחות ישראל הוא עביד כשר דאינו אלא למקל ורצועה בב"ד:

אר"נ אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין פוסל ופסול שלא כדין אפילו ריח גט אין בו וטעמא משום דגזרינן בדין העובדי כוכבים אטו בדין ישראל ושלא בדין ישראל אטו בדין בישראל דליכא כשר מדינא אלא בדין דישראל והלכך שלא כדין דעובדי כוכבי' פסול ואיני פוסל כלל ואפי' ריח הגט אין בו וכן הלכה:

וגט דמעושה בעובד. כוכבים דפסול לאו דוקא שעושה אותו פשוט ובמקל אלא כל שמגרש מחמת יראה שירא ממנו כיון שספק בידו לעשו' זה עישוי ופסול וכדכתיבנא לעיל גבי סקרקון ואנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ועקר טע' דעבדי' שליחותייהו כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכדאיתא בפ"ק דסנהדרין וגטין דומיא דהודאות והלואות נינהו כי היכי דלא להוו בנות ישראל עגונות וגרים דמקבלים גם כן בזמן הזה תקנה הוא כתקנה דהודאו' והלואות שכן מוצאו אמוראים שהיו מקבלים כדאיתא בפרק החולץ ואף שלוחים שלהם ושלחותייהו עבדינן דגזלו' וחבלו' משום דלא שכיח:

שמעתי בשם ר"ח דלא אמרי היכא דהגזל' קיימת ואפילו דאין הגזלה קיימת אלא כשגזל הדבר מידו ממש כעין ויגזול את החנית מיד המצרי הא לאו הכי עבדינן שליחותייהו דשכיחי ומי' בכלן משמתי' אותו עד דמרצה לבעל דיניה וכן כתבו הגאונים ותו לא מידי מתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת בגמרא מפרש היאך יצא קול. זה דגבי קדושין בנרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טות לאור הנר, שאומרות פ' נתקדשת היום מקודשת וגבי גרושין דליכא נרות דולקות היכא שבאו פלוני ופ' ואמרו שמעינן מפ' ופ' שפ' נתגרשה והלכו להם למ"ה מגורשת וכדאית' בגמרא והשת' קס"ד דמ"ש מגורשת לאשה נשואה עסקינן שיצא עליה קול שהיא מגורשת מחזיקינן לה במגורשת לאוסרה על בעלה אם כהן הוא אבל להתירה לינשא לא דליכ' למ"ד דבקלא לחוד שרינן א"א לעלמ' רבינו נר"ו:

גמרא מגורשת ואסרינן לה אגבר' כלומר אם כהן הוא אבל להתירה לינש' לא וכדפרש' במתני' והא אמר רב אסי כל קלא דבתר נשואיה לא חיישי' ליה וק"ל ומנ"ל דבנשואה עסקינן דילמ' באשה שהיא לנו בחזקת אלמנה קאמר שאם יצא עליה קול דגרושה הוא שאוסרין אותה לינשא לכהן דהשת' הוה קלא דקודם נשואיה ואיכ' למימר דלא משמע ליה הכי משום דהיינו ריש' ותרתי למ"ל בקידושין ובגרושין לפיכך משמע ליה דבנשואה עסקינן וק"ל אמאי אסרינן לבעלה א"נ דאפי' בהאי קלא דקיד' נשואין לא הוי' כלום כיון דאתי' להוצי' אשה מחזקתה וכדמשמע לקמן גבי בעלה אין חוששין לה משום דאת' להוציאה מחזקתה וכדבעינן לפרושי קמן דלעולם אין חוששין לקול אלא כשאומר פ' נתקדשה היום דלא מפקי לה מחזקתה ואי ק"ל ודילמ' לאוסרה על בעלה שני קאמר דלדידיה הויא קלא דקודם נשואין וכדאמרינן לעיל בפ' הזורק גבי איש פ' כהן יצא עליו קול שכתב גט לאשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשת דשלח ליה שמואל דתנא משני אבל מראשון לא משום דהויה קלא קודם נישואין ואיכ' למימר דלא משמע ליה מגורשת לאוסרה לבעלה הב' משום דמגורשת דומי' דמקודשת וכי היכי דמקודשת אסרי' ליה לאלתר ה"נ במגורשת רבינו נר"ו ופרקי' דה"ק מקודשת ה"ז מקודשת מגורשת ה"ז מגורשת ואי ק"ל אמאי לא שני ליה בארוסה שיצ' עליה קול שנתגרשה וכדר' אסי דאמר לקמן דקלא דבתר אירוסין חיישי' ליה איכ' למימר דהא לאו קושי' הוא ככל דאנן לא אתינן לאוקמיה מתני' אליב' דר"א אנא אליב' דהלכת' ואליב' דהלכת' הא קי"ל דאפילו קלא דבתר אירוסין לא חיישינן לה וכדאיתא לקמן דאמרי מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת קול ושוברו עמו וכן פי' הראב"ד ז"ל וכי קתני במתני' ובלבד שלא תה' שם אמתלא אתרווייהו קאי אגירושין והקדושין וה"ק שאם יצא שמה בעיר מקודשת על תנאי או שזרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה אין חוששין לקידושין כלל וכן נמי אם יצא שמה בעיר מקודשת גמורה ויצא שוברו עמו אבל אינו שובר גמור אלא שאומר שנתגרשה על תנאי בכי הא ודאי אין חוששין לשובר כלל והקידושין קידושין גמירי' דלא אתי ספק גירושין ומבטל קידושי גמורים וכ"כ הראב"ד ורבי' נר"ו הסכי' לדעתו אבל הרמב"ם כתב דאפי' לא יצאו ב' הקולות כא' אלא שהיום יצא הקול שהיא מקודשת ולאחר זמן יצא קול שנתגרשה שהיא מגורשת דהיינו שובר והא קמ"ל דסמכינן אקלא להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דקול אסר לה וקול שרי לה וכן דעת הרמב"ם ואינו מחוור דהא לקמן אמרינן דלא מבטלי' קלא היכ' דלא מגלי' מלת' לגמרי ואפי' היכ' דמגלי' מלת' איכ' מ"ד דלא מבטלינן קלא משום לעז והיכי אפשר דהכ' בקול לחוד שרינן לה דהא מידי לעז לא מפקה דמאן דידע בהאי קלא לא ידע באידך והיינו טעמ' דמ"ד דלא מבטלי' קלא אלא ש"מ כדפרי' והם סבורין לומר דשאני התם שבאין לסתור לגמרי הקול הא' ובכי הא לא מבטלי' קלא היכ' דמגלי' מילת' ואפי' היכ' דמגלי' מילת' איכ' מ"ד דלא מבטלי' אבל הכ' דקול זה אינו סותר חת הקול הא' בכי הא ודאי לכ"ע מגורשת ולא נהירה ומטעמ' דפרי' דאכתי חיכ' ללעז דחיכ' דשמע בהא לא שמע בהא והיינו טעמ' דמאן דאמר דלא מבטלינן קלא ואפי' היכא דאגלית מילתא דקול שיצא שקר היה משום דאמרינן מאן דשמע בקול לא שמע בביטול ואיכא לעז וה"נ הכי הוא וכדפרי' ומיהו נראה דלר' דאמר לקמן שאמר מכאן ועד י' ימים ה"ה לשובר אבל לרב זביד דפליג עליה ה"ה דפליג בהא דדוקא שיצאו ב' הקולות לאלתר הא לאו הכי לא וכדפרי':

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה