אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף פז.

דף פו.

היה זמן כתוב לכל א' וא' והעדים של מטה את שהעדים נקרים עמו כשר. אע"ג דכתוב פ' גרש פ' ופ' פ' דאע"ג דעל שאלת שלום אמרינן דהיכא דכתב כשר התם הוא דמסתמא לא חתמו עדים על שאילת שלום אבל כאן בגט חיישינן להכי דילמא אבתרא חתמו היכא דאין זמן א' לכולן ריב"ב אומר אם יש ריוח ביניהם פסול איכא מאן דפי' אויש ריוח ממש שמשייר חלק בין גט לגט בכדי שנר' כב' או ג' גטין דריוח ודאי הוא הפסק אבל זמן אינו הפסק ואיכא מאן דמפ' דיש ריוח ביניהם היינו כשאינו מעכב אנא שכותב אני פ' מגרש פ' אנא פ' מגרש פ' דכיון דלא ערב אותם פסול אבל היכא דעריב אותם לא אעפ"י שכותב זמן בכל א וא' זמן לכל א' וח' וריוח לכל א' וא' את שהעדים נקרין עמו כשר פי' כיון דאיכא זמן וריוח אכל חדא וחדא אבל בהדא מנייהו לא דכיון דערבינהו מעקרא אפילו זמן אחד לכולן הוי טופס אליבא דר"ל וקי"ל דזמן אחר לכלן הוי כלל וזמן לכל אחד ואחד הוי טופס ומיהו מספקא לן אי הלכה כר"ל דכללו דאנו פ' ופ' נמי הוי כלל דדינמא ר"י לא פליג עליה דר"ל אלא ר"ל הוא דפליג בהדי ר"י ומיהו מדברי הרי"ף נראה שלא הביא הא דר"ל דלא דלא קי"ל כוותיה ודילמא טעמא דכיון דכללן מתחלה נראה דמגרש ב' נשים בגט א' ור"י נמי פליג בהדי ר"ל מהאי טעמא אבל הרמב"ם פסק כר"ל דאנו פ' ופ' גרשנו נשותינו פ' ופ' הוי כלל דלא פליג ר"י בהא ודוקא כשזמן אחד לכלן הא לאו הכי הוי טופס לר"י אע"ג דערבינהו מעיקרא וכן עיקר:

מתני' ב' גטין שכתבן זה בצד זה ב' עברים באים מתחת זה לתחת זה וב' עדים יונים באי' מתח' זה לתחת זה. פי' הגטין הם סמוכין זה לזה בשני דפין הא' בדף א' והב' בדף אחר והעדים באים מתחת זה לתחת זה וקס"ד השתא לפום מאי דאמר בגמרא דראובן תחת הימיני וכן יעקב תחת השמאלי ודרך העברים נחתום כדרכו ראובן בן יעקב בנו ראובן והעד הוא ראובן חת שהעדים הראשונים נקרים עמו כשר שזה הימיני ואם העדים הראשונים הם היונים השמאלי כשר ובגמרא מפ' אפינו יהיו העדים הא' עברים שהימיני כשר השמאלי נמי אמאי אינו כשר, בבן יעקב שתחתיו וזו היא צורתה עד א' עברי וע"א יוני עד א' יוני וע"א עברי באין מתחת פסולין בגמרא פריך אמאי שניהם:

גמרא וליתכשר האי בראובן וליתכשר האי בבן יעקב עד דהא תנן בן איש פ' עד כשר וק"ל והיכי אמתגרשה האי בראובן לחוד יוני יעק' בן ראובן דהא בעי איש פ' עד וכדתנן במתני' וי"ל יוני נפתלי בן ישראל דהשת' קס"ד דאע"ג דלא כתיב עד כשר דאיש פ' עד דמתניתן לאו דוקא דה"ה באיש פ' בלחוד סגי והא דתנן איש פ' בלא אתכשר ואכלו זו קתני:

א"נ דפשי' ליה דעד זה לבסוף אקמאי קאי ונ"ל כאלו כתוב ביה ראובן עד בן יעקב עד ומהדרינן דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא ומקשינן ולתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד דהא תנן איש פ' עד כשר פירוש אכתי איכא למימר דמשמע ליה דעד לאו דוק' דקאמר דמתכש' קמא קמא בראובן בן לחוד ובתרא ביעקב עד ולא משו' עד אלא הוא משום יעקב ולישנא דמתניתין נקט ומהדרינן דלא כתיב עד כלומר עד דמתני' לאו דוקא והלכך שמאלי פסול וימיני כשר משום דאמרו' דהאי חתימה דיעקב שהוא על הגט השמאל כיון דלא מהני' לדידיה אוקמי אקמא והרי הוא. כאלו חתם תחתיו ראובן בן יעקב א"נ דכתיב ביה עד ודידעינן דהאי חתימ' דלאו דיעקב היא ולאו דוקא דידעינן דאפילו בספק לא מכשרי' ליה דהא קיום בעינן אלא קושטא דמלתא נקט דהא חתימה דראובן היא ואנן ודאי ידעינן דלא דאבוה ודילמא סימנה שוייה דהא רב צייר כוורא ורב חסדא סמך וכתב רבינו דדוק' דכתב עד הא לאו הני לא דלא עדיף אות. א' אבל שמו דאלו שמו לא סגי אלא ש בעד ואות א' כשמו היכי סגי בלא עד:

ואיכא מ"ד דלא צריך עד דכיון דסימנ' הוא הרי הוא כאלו כתב בפי' פ' עד דלא כתבי אלא לעדות והא' נראה עיקר ואם קנ' דטעמ' דגט ב' פסול משו' דדילמא גונדלי' חתים כלו' שהיוני' לא חתמו כדרכן אלא כדרך העברים וכיון דכן ליכא אבתרא עדות כלל אבל על הראשוני' לא חיישי לעול' דמחתמי' שלא כדרכן אבל האחרים אע"פ שהם יונים אפשר שחתמו העברי' של מעלה מהם וה"ה נמי אם הראשונים יונים שהב' כשר והא' פסול משום דיונים חתמו כדרכן וחיישי' דילמ' העברים של מטה מהם תפסו שיטתם וכן הלכה והא דתני זעירי ליתא ע"א עברי וע"א יוני ולתכשר האי בע"א עברי וע"א יוני ותו לא כלומר לתכשר הימיני ממה נפשך דאי חתמו העברי והיונים כדרכן כלם כשרים דאיכא ב' עדים אכל א' וא' ואפילו תימה שני בלי חתימה מ"מ העברי הא' חתם הדרכו והיונים תפסו שיטתו וכיון שכן הימיני ודאי כשר ופריק הא תני זעירי דשניהם כשרים משום דלא חייש לגונדלים ותנא דידן דפסול להו כתרוייהו חשש דילמא חד מנייהו גונדלים חתים שזהו העברי האחרון וכיון שכן על הגט הימיני ליכא אלא ע"א ופסול ה"נ פסול דחיישי דדילמ' שניהם היוני' חתמו גונדלים שתפסו שיטת, העברי של מעלה מהם וכ"ש העברי האחרון שחתם כדרכו וכיון שכן כל העדים הם על הימיני ועל השמאלי ליכא עדים כלל מפני חשש זה שניהם פסולים ויש נוסח' שכתו' בהן וכן גרסי' ולתכשר האי בע"א עברי וע"א יוני והאי בע"א יוני וע"א עברי והכי קמקשה אי אמרת דעברי ויוני חתמו כדרכן שניהם כשרים ואי אמרת דגונדלי' ודאי הראשון כדרכו והיוני שלמטה הימנו חתם גונדלים שתפס דרך היוני שלמעלה הימנו וכיון שכן ודאי כשרים ואהדר ליה דתנא דידן חייש דילמא חד מנייהו גונדלי' שהא' חתם כדרכו ושניהם היוני' כדרכן והעברי האחרון חתם גונדלים ואחז שיטתם וכיון שכן יש ג' עדים על הב' וע"א על הא' ומ"מ פסול הב' נמי פסול דדילמא היונים חתמו גונדלי' שתפסו להם דרך העברי שלמעלה מהם ואצ"ל העברי האחרון שחתם כדרכו ואין עדים על הב' כלל:

ודילמא המלוכי ממלוך כלומר לאחר שנכתב מקצת הגט נמלך שלא לכותבו ואח"כ עשאו שליח לכתוב השאר וכתבו בדף הב' מפני שהסופר כתב למטה בדף הראשון או עשה שם ציורים בכדי שאינו יכיל להשלימו באותו דף והשלימו בדף האחר ומ"מ הגט פסול משום דאין שליחות לחצאין דכשנמלך מעיקרא שלא לכתבו ובטל שליחות לחצאין אז בטל הגט וכיון דשלא נכתב כלו יכול לבטלו ואפילו לר"נ אינו חוזר ומגרש בגט זה ואסיקנא דכת' הרי את מלמטה ומותרת גט גט בא' בשבא בא' בשבת עברי ראו' בן יעקב עברי שמע בן יעקב מלמעלה ובענין זה ליכא למיחש לאמלוכי א"נ דידיע מתחתה דמגלתא ומ"ה כשרים:

מתני' חתמו עדים בראש הדף מהצד או מאחוריו בגט פסול וזו היא צורתה באחד בשבת אמר לה פ' אנתתי הרי את מותרת לכל אדם הקיף ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין פירוש באמצע שנמשכת חתימתן בין שני הגיטין אבל החתימה היה מן הצד וזו היא צורתו ראובן בן יעקב ראובן בן יעקב שמעון בז יעקב שמעון בן יעקב ראשו של זה בצד סופו של זה הם שני גטין בדף איזה למטה מזה והעדי' בין שני הגטין הראשון כשר והשני פסול שהעדים נקרין עם הגט

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה