ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף פו.
מתני' ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בדכתב ידו ואין עליו עדים. פי' כתב ידו דוק' ואע"ג דלא חתם לבסוף והכי מוכח בגמרא דכתב ידו בלא חתימתו מהני וה"ה חתם ידו בכתיבת אחר דמהני והכי מוכח מדאמרי' בכתובות לא לחתום אניש חתימת ידיה המגילת' דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב ביה מאי דבעי ותנן הוצי' עליו כ"י שהוא חייב לו גובה מנכסים ב"ח אלמ' דחתם ידו בלא כתיבתו מהני והרי הוא בכלל הוצי' עליו כ"י דלא שנח כתיבה בלא חתימתו או חתימתו בלא כתיבה מהני בין בשטרות בין בגטין דהכל הוא בכלל כ"י וריש' דהא מתני' מוקמי לה בגמ' להך לישנ' כר"מ וק"ל ח"כ כתב בכ"י היאך הולד כשר דהא אית ליה לר"מ עדי חתימה כרתי איכ' למימר דהא ל"ק דכ"י כעדים דמי ושטר' מעלי' הוא וכדתנן הוציא עליו כ"י שהוא חייב לו גובה מנכסים. ב"ח כלמ' דשטר' מעליא אלא מיהו לא גבי ממשעבדי משום דלית ליה קלא וק' לר"מ היאך הולד כשר והא איכ' משום שלום מלכות ובשלום מלכות הא אמר ר"מ בפ' הזורק דתצא והולד ממזר איכ' למי' דליכ' משום כלום מלכות אלא כשמונין למלכות אחר אבל כשאין מינין למלכות כלל בזה אין מקפידין וליכא משום שלום מלכות וא"ת דהני ג' גטין כיון דאמרינן דפסולין נינהו ודאי משנה הוא ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר וי"ל דאין בו זמן ל"ק דכיון דתקנת זמן אינה תקנה קבועה דבא אמרי' דכתוב בו שנה שבוע מהנה וכתוב בו שבוע הרי אין זמנו ידוע מ"ה כשר אע"פ שאין בו זמן וכיון שכן דין שלא יהא בכלל דמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין אם לא עשה בו זמן וכ"ת מכתב ידו ואין בו אלא ע"א כיון דכה"ג בשאר שטרו' ככר נא החמירו כ"כ בגיטין לעשות הולד ממזר וכ"הג ודאי בשאר שטרות כשר נגבית מבני חרי וכדכתיבנא לעיל וזה אינו מחוור דהא איכא שלום מלכות דבשאר שטרות כשר ואפי' הכי אר"מ דהולד ממזר ותדע לך דבשאר שטרות כשר דהא מודי רבנן בהאי דמזרח וכתב במערב דרישא ובשלום מלכות פליגי דאיכא מ"ד לעיל וח"א דאפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר מגורשת ותנשא לכתחל' ואם איתא דבשאר שטרות פסול ודאי היו מודי' רבנן דתצא כשם שמודים שהיה במזרח אלא דהיינו טעמא דמודה בהא משום דבשאר שטרות פסול וכדכתיבנא לעיל, אלא ודאי דבשאר שטרות ליכא משום ש"מ וטעמא דמילתא משום דהם אינם מקפידים אלא בגיטין שהוא דבר גדול אבל בשטרי הדיוטות לא וכי מוכח נמי התם ובגולה לא היו מונין אלא למלכי יון בלבד אלמא דבשטרות לא היו מקפידין והנכון דגמ' אמרו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין אלא במה שתקנו בגטין לחד ולא תקנו שיהא נוהג בשאר שטרות כגון שליח המביא גט אם לא אמר בפ"נ ובפ"נ או שכתב למלכות אחרת וכן תקנו בגיטין לכתוב למלכות שלהם משום שלום מלכות בהכי איכא למי' דכיון שתקנו בגטין תקנו בענין דכל היכא דליתנהו דמפסי' גיטא לגמרי אבל בדברים שלא נתקנו בגיטין אלא דגטין ושאר שטרות שוין בהם אין הדין כך שבכל דבר דבשא' שטרו' כש' בגטין נמי כשרים אלא מיהו כיון דבשאר שטרות לאו שטרי מעליא נינהו נגבות ממשעבדי מפני שאין להם קלא כתב בכתב ידו ואין בו אלא ע"א החמירו בגיטין ופסלון אבל לא פסלינן לגמרי לעשות הולד ממזר אבל היה במזרח וכתב במערב דאף בשאר שטרות פסול משום דמחזי כשקרא החמירו בגטין לעשות הולד ממזר אליבא דר"ג ולרבנן דאפי' נשאת תצא יש בו זמן ואין בו אלא ע"א ומפרשי' בגמרא לחד לישנ' בכתב ידו ועד וא"ת ניתני הא דפסיל וכ"ש כתב בכתב ידו לחוד איכא למימר דאי תנא הא בלחוד ה"א דכתב בכ"י לא הוי גט כלל והולד ממזר קמ"ל דגיטה הוי והולד כשר ואי תנא רישא בלחוד. בלחוד ה"א דדוקא כ"י דלא הוי גט כלל היכא דאיכא גט בהכי כשר לגמרי קמ"ל והילכך תרוייהו אצטריך ורישא רבות' קמ"ל דאפילו בפ"י לחוד הוי גט וסיפא רבותא קמ"ל דאע"ג דאיכא ע"א בהדי נמי פסול רא"א אעפ"י שאין עליו עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים פי' ואם גט חוב הוא גובה מנכסים משועבדים דעידי מסירת כרתי וכדאמ' בגמרא דר"א תרתי קאמר וליכא לפרש דגובה כתובתה מנכסים משועבדים בגט זה קאמר וכאות' ששנינו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה דא"כ מאי האי דמכשיר בגמרא דרב דאמר דהלכתא כר"א בגטין ורב סבר בשטרות לא והא קתני גובה מנכסים משועבדים ואי גובה כתובתה קאמר מאי ראיה איכא מההיא דר"א אך בשאר שטרות קאמר דעדי מסירה כרתי ועוד דמאי נ"מ ומאי קמ"ל אטו משום גטא קא גביא הא אינה גובה אלא מחמת שעבוד כתובתה אלא ש"מ כדפרי' ומיהו קמ"ל מההיא דאמרי' בב"ב הוציא עליו כ"י שהוא חייב לו גובה מנכסים משועבדים אבעיא לן הוחזק כ"י בב"ד מהו כלומ' לגבות ממשעבדי משעה שהוחזק ואילך ואמרי' דאפילו הוחזק בב"ד אינו גובה אלא מב"ח ומקשינן עלה דתנן וגובה מנ"מ ופרקי' דשאני התם דכיון דאיכ' שטר כתוב שעבודיה שעביד נפשיה משמע מהתם דהגט קאי וקאמר דבגט זה גובה כתובתה וי"ל דההי' גרס' לית' ועיקר הגרס' כמו שנמצאת בספר היד מדוייקים דשאני התם דמשעת כתובת שעבד נפשי' וה"ק דלא דמי כתב ידו אע"פי שהוחזק כשטר חוב בעלמ' שגובה מנכסי') משועבדים בעדי מסירה משום דהתם כשכתב ע"ד למוסרו לפני ב' כתבו כדי שיגבה מהמשועבדים ועדי מסירה לר"א כעידי חתימה לר"מ להשתעבד בהם כיון שהם מעידים על עיקר המעשה אבל הוחזק כתב ידו בב"ד שוב אינם מעידים על עיקר המעשה אלא על חותם ידו בפי' הא לא אמרי' שיגבו מנכסים משועבדים והא דאמר ר"א דאף עפ"י שלא נתנו לה אלא בפני עדי' כשרים משום דקסבר דמש"ה כתב הרי"ף דלאו דוק' עידי מסירה קאמר דכרתי ולא עידי חתימה אלא אף ע"מ קאמר וה"ה דמודה בעדי חתימה והיינו דאמר דאין העדים חותמי' על הגט אלא מפני תקון העולם דאי ליכ' בגט עידי חתימה זימנין דמייתי עידי מסירה ואי אתי בעל ומערער והשת' מפק' ליה בגיטא ומקיימ' ליה בעידי חתימה ואי אית' דעידי חתימה בלחוד לא כרתי כי מקיימ' ליה בעידי חתימה לגיט' מאי הוי ליחוש דילמ' אתיהיב ליה בע"מ אלא ש"מ דעידי חתימה נמי כרתי וה"נ מוכח לישנ' דאע"פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר דילמ' מודה ר"א ברישא ביש עליו עדים ואין בה זמן דכשר והיינו לישנ' דאף על פי דמודה ר"א דעה"כ בלא עידי מסירה זהו דעת האלפסי ועיקר ושלא כדברי רבינו אפרים תלמידו דקסבר דוק' עמ"כ ולא אמרי' בשום דוכת' אף ע"מ והא דקאמר דאין העדים חותמים על הגט אלא מפני ת"ה היינו משום דזימנין דמייתי סהדי ואי עידי חתימה מהני דליכ' למיחש דהיא זייפת' אלא שאויר הבעל בא לידה וכיון שכן יש לנו לומר דכדין הגיע לידה ובע"מ אבל אי ליכ' עדי חתימה חיישינן דילמ' אי זייפת' זה דעת הרב תלמידו בזה ואינו מחוור הוא משום דליכ' למיחש דאיהי זייפת' אמרי' דבדין גמור ומאן דמגרש בב"ד מגרש והיאך אפשר שאין טוענין בדבר זה שנמסר אפינו לעמי הארץ ועוד דאי אית' דר"א לא הכשיר אלא בע"מ מ"מ פסקי' בגמ' כוותיה בגטין אבל בשטרות דכיון דאית לו כוותיה עידי חתימה בעידי חתימה בגט פסולי' ובשאר שט' אמרי' לא פסקי בע"מ כוותיה אלא בגטין משום שנעשה המעשה לאלתר אבל שאר שטרות דקיימי לראיה שכרן לא אלא בעדי חתימ' כיון דאיהו נמי דאיהו נמי בעידי חתימ' ואע"ג דבשטרות הדומים לגטין דהיינו שטרי הקנאה לא קי"ל כר"א וכדבעי' למכתב בגמרא ואע"פ דהמעשה נעשה לאלתר ולא קיימא ראיה היינו משום שלא רנו לחלק בשטרות אלא הנכון דאף עדי מסירה קאמר וכדפרי' וקא"ל מההיא דאמרינן בכתובות פ' מי שהיה נשוי ב' שטרות היוצאים ביום א' דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני ואמרינן התם דרב דאמר כר"מ ושמואל דאמר כר"א ואי איתא דר"א ס"ל דעידי חתימה נמי כרתי אמאי פליג דדילמ'אי אמרינן דר"א ס' ע"מ דוקא היינו דפליג שמואל עליה מפני שמצוי הדבר שנמסר לא' קודם שנמסר לה בידה וכיון דאיכא למימר דאי כמר לאו כמר אמרינן שודא וזו תשובה השיב בעל המאור על הרי"ף דהא ל"ק דבשלמא לרב דקסבר כר"מ דחמר עח"כ דינא הוא דחולקי' משום דטפי מצוי שיהיה של שניהם משל א' מהם משום דרב סבר כר"מ דאמר עח"כ סבר דעדיו בחותמיו זכין לו וכיון שכן לא משכחת שיהיה של א' מהם אלא בנכתב ונמסר לזה קודם שנכתב השטר הא' קודם שנמסר לה בידו אבל אם נכתבו ונחתמו שניהם אעפ"י שמסר לא' מהם תחלה לא זכה דכשמסר לחברו זכה אף הוא משעת חתימה והיינו מסוף היום ונמצא ששניהם זכו כא' ל"ש מזכה לזה בו ביום ולזה למחר ול"ש לשניהם בו ביום אלא שמיחו לאחד מהם תחלה דכיון שנכתבו שניהם קודם שמסר לא' מהם שניהם זכו למפרע משעה שנחתמו דהיינו מסוף היום שהוכיח מתוך השטה דל"ל דאותו שנחתם שטרו תחלה זכה ראשון כיון דעדיין השטר הוא קיים דשטר אינו עושה מעש' אלא מן הזמן שמוכיח מתוך השטר וכדכתיב וכיון שכן שהדבר מצוי טפי שיהיה על שניהם משל א' מהם חלוקה עדיפא ושמואל דסבר דשודא עדיפא ודאי כר"א דאי כר"מ שמואל נמי ס' דאליבא דר"מ עדיו בחותמיו זכין לה וכדמוכח בגמרא ולדידיה חלוקה עדיפא אבל השתא דס"ל כר"א אע"ג דאיהו ס' דעידי חתימה נמי כרתי דהא ר"א מודה בה וכדפרי' מסירה עיקר אעפ"י שהוא מודה בחתימה אינו מודה בשעת חתימה אלא משעת מסירה דלא עדיפ' ליה חתימה כ"כ דתימא עדיו בחותמי' זכין לו וכיון שכן שודא עדיפא דאי כמר לאו כמר שהרי אינו מנוי שהיה נמצא לשניהם כא' וכיון שכן לאותו שנמסר תחלה זכה ומ"ה אמרי' שודא דאי עבדי חלוקה בודאי עבדינן שלא בדין דודאי לא היתה של שניהם אבל אם עברי שודא שמא משל זה היתה של זה נמסר, השטר תחילה והא דאמ' בגמ' על מתני' ד'גטין שוין שנתערבו מאן תנא דלא כר"א דאי ר"א כיון שעמ"כ כו' ל"ק מידי לשטר זו וכדכתיבנ' לעיל בגמ' בס"ד:
גמ' ותו ליכא והאיכא גט ישן כלומר דפסול והשתא משמע דת"ק ס' דליכא גט פסול אלא הני דחשיב במתני' והיינו דפרי' והאיכ' גט ישן ומשני התם אם נשאת לא תצא הכא תצא ותנא דמתני' לא חשיב אלא הני שהם שוין לגמרי הניח' למ"ד הכא תצא אלא למ"ד לא תצא פלוגת' היא לקמן מא"ל ומשני משו' דס"ל כמ"ד התם דהנש' לכתחלה הכא דיעב' פי' למ"ד הכא לא תצא מ"ה לא חשיב לגט ישן משום דס"ל כמ"ד החם דתנשא לכתחלה וכיון שכן לא דמי ומ"ד התם לא תצא הכא תצא אבל אינה נשאת בו לכתחלה ס"ד כמ"ד הכא תצא ומ"ה לא חשיב ליה בהדי הני והא איכא גט קרח דהא דמקשי תחלה מגט קרח אעפ"י שנשנה במשנתי' אחר שלום מלכות אורח' דתלמו' הוא דמאן דאית ליה תצא להדיא מקשי מניה מעיקרא אעפ"י שהוא בתרא והדר מקשה ממאן דלא מצי לשנויי ליה בהדיא והיינו דמקשה הכא תחלה מגט קרח ואח"כ משלום מלכות אע"ג דמתני' נשנית תחלה והא איכא ש"מ התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר"מ לפום מאי דפי' לעיל בפ' הזורק לחד לישנ' דשמואל ורב לא פלגי בש"מ דלכ"ע לרבנן מגורשת הכא לא פריך משלום מלכות אלא שהיה במזרח וכתב במערב קפריך דרבנן מודו דפסול חלא דריש' דמתני' נקט משום דאליבא דר"מ מינה נמי קפריך דלדידיה ודאי אפי' בש"מ הולד ממזר וכדפרי לעיל דרב ושמואל פליגי דרב סבר דאף בש"מ מודו רבנן דפסול הכא מקשה משום ש"מ עצמה דפסו' ומשו' דהלכת' כרב באיסורי מקשה מניה להדיא דאלו לשמואל דסבר דאליבא כרבנן גיטא גיטא מעליא הוי לח קשה כלל וכבר הארכתי בזה בהזורק בס"ד:
הניח' למ"ד הכא לא תצא אלא למ"ד תצא מא"ל מוקי ליה להא מתני' כר"מ ומיהו לא קי"ל הכי אלא כמ"ד לא תצא דהא ליכא מ"ד תצא אלא רב אבל לוי ועיל' ור"י כולהו ס"ל דהכא לא תצא וכדאיתא לקמן הלכך קי"ל כוותייהו וכיון שכן שכן מוקמינן מתני' כרבנן והתם תצא והכא לא תצא וכיון דבכל הני אמרי' דתנא אע"ג דליכ' אלא פסול דרבנן ה"ה דכל פסול דרבנן אם נשאת תצא לבד מהני תלת דפסול ואם נשאת לא תצא והיינו דלא חשיב אלא הני תלת והכי מוכח מגט קרח דאינו פסול אלא מדרבנן ומשום גזירה ולא הזכירו עליו אלא פסיל וא"ה אמרי' דאם נשאת תצא והלכך ש"מ לכתב עלה של עציץ נקיב דפסול אליב' דרב' גזירה שמ' יקטום ובדין כותב גט לארוסתו לכשתכנסנה אגרשנה וכן הכותב טופסי גטין דגזר ר"ח טופס אטו תורף וכן כל כיוצא בזה בכולן לא תנשא ואם נשאת תצא ודוק' כשאין לה בנים אבל אי יש לה בנים לא תצא שלא להוצי' לעז על הבנים ותדע לך דהא רב ס' בהני דמתני' דאם נשאת תצא וא"ה אמר דהיכ' שיש לה בנים לא תצא וה"ה נמי לדידן דהני קים ליה דאם נשאת תצא והיכ' שיש לה בנים לא תצא וזה ברור והלכך במבי' גט מתנה ולא א"ל בפני ובפני דפסול ואם נשאת תנא כרבנן דל"פ רבנן עליה דר"מ אלא כשאין הולד ממזר אבל כולהו מודו דתצא והה"נ דהיכ' שיש לה בנים לא תצא דהא פסולה דרבנן בלחוד הוי דמדאוריית' קיום שטרות לא ליבעי גיט' מעלי' הוי אנא דרבנן אצרכוה קיום וכיון דאינו אלא פסולה דרבנן היכ' דיש לה בנים לא תצא וכ"כ רבינו נר"ו:
ומוקדם דקים ליה דפסול איכ' מ"ד דהרי הוא כגט שאין בו זמן שחם נשאת לא תצא דכל מאי דאיכא במוקדם איכא בגט שאין בו זמן דאי משום בת אחותו ומשום פי' בגט שאין בו זמן נמי איכ' משום פי' דהא למ"ד דחייש לפי' אין לבעל פי' משעת חתומה ואי ליכ' זמן בגט אכיל פי' דבשעת חתימה עד שעת שלא כדין א מאי אמרת דבמוקדם אתי למיטרף לקוחות שלא כדין מה שאין כן בגט שאין בו בזמן הא ל"ק למאן דלא פריש דלעולם אמרי' ליה אחוי ראיה אומת מטא גיט' לידך וכדכתיבנ' לעיל והלכך דינ' הוי דליהוי כגט שאין בו זמן ואם נשאת לא תצא אעפ"י שאין לו בנים ומיהו יש להחמיר ולומר דכיון דמוקדם בשאר שטרות פסול דבגט נמי פסול היכ' שנשאת היכא דאין לה בנים תצא אבל ביש לה בנים בכלהו לא תצא ואצ"ל למאן דס"ל דלא אמרי' אחויה ראיה אימת מטא גיט' לידך ומיהו במוקדם היכ' דקיימו בתשרי וכתבו בניסן שלפניו בכי הא ודאי ליכ' ספק דאם נשאת תצא שהרי ודאי בעל ואיכ' משום גיט' קודם לבנה ובכי הא איני גט וכדאמרינן לעיל גבי כתבו גט זה לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט מההו" טעמ' ואמרינן דאם נשאת תצא וה"ה נמי להא ואי איכ' לספוקי במוקדם שנכתב היום בניסן וחתם עד תשרי דלקמיה איכ' לספוקי דבהא לא אמרינן דודאי בעל כיון שנתן עיניו כבר לגרשה ותו ליכא והא איכא גט ישן פי' כיון דהאי מוקדם נמי בשטרות אחרים פסול בגט איכא למימר דאם נשאת בו תצא היכא דאין לה בנים אבל היכא שיש לה בנים בכולן לא תצא וכדפרישית מנינא דרישא למעוטי הני דאמרינן מנינא דסיפא למעוטי הא דתניא והא דלא אימעוט נמי הא מנינא דרישא משום דלא דמיא דהנהו איכא פסול בגופן ובהאי ליכא פסול בגופו ואי לאו משום יתירא:
דמנינא דסיפא ה"א דמתני' לא ממעט האי ואפשר דלהאי פשר או בהדיא דוכתייהו דהני דמתני' באם נשאת לא תצא ולא חשיב ליה בהדייהו משום דלא דמי להו קמ"ל משנה יתירא דאף זה פסול ואם נשאת תצא רבינו נר"ו כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויתננו לה פרשתי בפ"ק בס"ד והא דאמר דיחזור ויטלנו הימנה אפי' רבי מודה בהא שפסלה מהכהונה דבה' מדינ' מגורשת גמורה היא א"נ והוא הנכון דהא לא שייכי' בפלוגת' בפלוגת' דר' ורשב"א כלל דהכ' טעמ' משום הימנות' דשליח לא הימנוה כבי תרי אלא בעוד שהגט בידו או קרוב לנתינתו שב"נ וב"נ וכבר הארכתי בזה בפ"ק בס"ד:
אמר רב כתב ידו שנינו ואסיקנ' דהא אית בו זמן ואין בו אלא ע"א קאי וכבר פרש"י דמתני' דריש' רבות' קמ"ל וסיפ' רבות' קמ"ל וכדפי' התם ומדאמר דדוק' כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד פסול שמעי' דריש' דקתני כ"י דכ"י בלחוד בלא חתימתו דומי' דכתב סופר דבעי לומר כתיבתו ולא חתימתו וא"ה הוי גיט' לענין שאין הולד ממזר וש"מ דבעלמ' דאמרי' דהוצי' עליו כ"י שהוא חייב גובה מנב"ח דכ"י בלא חתימה קאמר וא"ה מהני דהא הכא כ"י אמרינן והיינו כ"י ממש ולא תימ' דוקא דומיא דגיטין כשר דאיכא נמי כ"י דהא בגיטין צריך לכתוב שמו י"ל דזה אינו כלום דשמו שבתחלה אינו עדות למה שלמטה ממנו אלא משום כ"י בלחוד הוא הלכך כ"י בלחוד בלא חתימתו מהני לגבות בו מנב"ח וה"ה לחתם יד וכדכתיבנא במתני':
ושמואל אמר כתב סופר ועד כשר שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר בספרא דמובהק וכיון דבספרא דמובהק כשר ואפילו להנשא לכתחלה דינא הוא דבספרא דלא מובהק דאם נשאת דלא תצא ורב דסבר דכתב סופר ועד פסול לגמרי והולד ממזר ס"ל כר"י דאמר לקמן דחתם סופר שנינו ומיהו הא כתיבנ' לעיל בפרק המקבל דחתם סופר בגטין פסול משום דקי"ל דמודה ר"י באומר אמרו וכדכתב לעיל ודוק' בגיטין פסול משום ההוא חשש' דאיתא לעיל אבל בשטרות לא דלא חיישינן להכי דחומר' הוא שהחמירו בגיטין וחששא רחוקא אבל בשאר שטרות לא חיישינן להכי וחתם סופר ועד כשר ושמואל אמר כתב סופר ועד כשר שמעי' דמודה ר"א בעידי חתימה דהא הכא בלא עידי מסי' עסקינן ומשום דכ"י או כתב סופר ועד כעידי חתימה דמי דאי כעידי מסירה ודאי גיטא מעליא הוא לר"א אטו משום כתב סיפר ועד מגרע גרע ואע"ג דאמר דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול משום דאתי למיסמך עליה היינו היכא ואיכא למיטעי אבל הכא כ"ע ידעי דע"א דחתימה לאו כלום הוא ולא אתי למיסמך עליה אלא הכא ודאי משום חתימה אתינן אלמא בעידי חתימה בלא עמ'כ ואפילו אליבא דר"ח דהא רב ושמואל כר"א ס"ל וכדאיתא לקמן דפסקו הלכתא כוותיה וא"ה מודו בהא דכשר וזו הראיה הביאה הרי"ף בהלכות ויש שדוחין אותה דרב ושמואל אליב' דרבנן קאמר ואינהו לא ס"ל הכי וליתא דהא מוכח בהדי' דמחתי' דר"א מודה ברישא דמתני' וכדפרי' לעיל לוי אמר לעולם לא תצא וכן אר"י לעולם לא תצא וכן אמר עולא לעולם לא תצא וכן הלכה כל העופות פוסלים במי חטאת חוץ מן היונה מפני שמוצצת פרש"י מפני ששותתין מפיהם לתוכן:
ורבא בטלו בפיהן מתורת מי חטאת פי' לפי' משום דבעי' מים חיים אל כלי וכיון שעמדו בדבר שאינו כלי נפסלו ואע"ג דאי מערין אותן מכלי אל כלי כשרין וכדאמר התם מלאו לקדש הקדשים ונמצא לקדש קדש אחר כשר שאני התם שלא עמדו לעולם אלא בכלי אבל כאן שעמדו בפיה בדבר שאינו כלי נפסלו א"כ משום הסח הרעת אבל יש שפי' והוא הנכון וטעם משום שולחא שבפיהם מתערבת במים ופוסלת אותם וכדאמר התם שרצים שנפלו לתוך מי חטאת ונתבקעו או נשתנו מראיתן פסולין וחפיסי' פוסלת לעולם מפני שהיא כשפופרת ר"ש וראבי"ה אמרי הכרה והבנה שנתבקעו כשרים מפני שאין בהם לינה וכן אמר כל השרצים אין פוסלין במי חטאת חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקקה פי' שלוקקת בלשונה ונתערבת הלחה שבפיה עם המים ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא א עיקר דמשום תערובות רוק שבפי' אינן בטלין וכדמשמע מדאמר התם פרה ששתה מי חטאת בטלו במעיה דוקא במעיה אבל לא בפיה אמר רב יהודה אמר רב כר"א בגיטין כי אמריתא קמיה דשמואל אמר אף בשטרות ומפקנא דרבוותא הבקיאים בדבר הלכה אמר דהלכה כר"א בגיטין דקי"ל כוותייהו וכ)פסק הרי"ף אבל התוספות פסקו כר"א אף בשטרות ל"ש שטרי הקנאה ול"ש שטרי הודאה דהלואה והביאו ראיה מההיא דאמר בסנהדרין פ' ז"ב ההוא מתנתא דחתימי ענה הרי גיסי ואתא לקמיה דרב יוסף ואכשרא א"ל אביי כמאן כר"י דמכשיר בגיטין ושבקא רבנן ועבדת ועבדת כר"י א"ל מארה ניהליה בעדי מסירה א"כ כמאן כר"א והא מודה ר"א במזוייף מתוכו לא אכשרא הא לאו הכי הוה מודה ר' יוסף דכשר היה בעידי מסירה והא התם שטר מחנה היה אלמא דרב יוסף ס"ל כהא כרב אף בשטרות וכ"נ הביאו ראיה מההיא דאמר רבא לעיל האי שטר' פרסאה דמסרה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי' ביה מבני חרי ואפי' ממשעבדא נמי אלא משום דשטר פרסאה לית ליה קלא כדאית' לעיל משמע דבשל ישראל כיוצא בו בעידי מסירה מגבי' אף ממשעבדי אלמא דהלכתא כוותיה אף בשטרות כיון דהוא בתרא הכי ס"ל והא לאו ראיה הוא כלל לפי מה שפי' שם לעיל דההוא בין לר"מ בין לר"א אתיא דלא מטעם דע"מ אתי עלה וכדכתיב לעיל:
וההיא מתנתה דחתימי עלה תרי גיסי נמי ל"ק משום דאפילו תימא דרב יוסף הכי ס"ל לא עדיף רב יוסף מרבואי' דבקיאים בהלכה ועוד דסוגיא דבכאן שהוא במקומה עדיפא ועוד דרב יוסף משום דס"ל כר"י דמכשיר בגיטין א"ל לאביי דמקשה לרווחא דמילתא דלמסריה ניהליה באפי ע"מ לסמיך על ר"א בשעת הדחק אבל לאו משום דס"ל כוותיה ואנן לא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזוייף מתוכו בגיטין ומיהו אכתי קשיא לי מההיא דאמר בכתובות דאיפלגו רב ושמואל דב' שטרות היוצאים ביום א' דרב אמר יחלוקו ושמואל אמ' שודא דדייני ואמ' התם דרב דאמ' כר"מ ושמואל אמר כר"א ופסקו רבוותא כולהו כשמואל דא' שודא אלמא דהלכה כר"א אף בשטרות ותי' הרמב"ן דהא ל"ק דע"כ לא איצטריכא למימר התם דשמואל כר"א אלא משום דקסבר כמ"ד עה"כ עידיו בחותמיו זנין לו ולדידיה ודאי חלוקה עדיפא שהוא מצוה טפי וכדפרישית בכתובות ושמואל נמי הכי ס"ל דעדיו בחותמיו זכין לו אליבא דר"מ וכדמוכח בגמרא וכיון שכן שמואל דאמר שודא דדייני לא ס"ל כר"מ דאמר חלוקי עדיפ' משום דלית לן עדיו בחותמיו זכין ליה וכדמוכח בב"מ דלית הלכתא כמ"ד עדיו בחותמיו וכיון שכן אפילו אית לן עח"כ כר"מ אינו זוכה אלא משעת מסירה ואילך וכיון שכן שודא עדיפא דשכיח טפי הרמב"ן ונכון הוא הוא ויש מי שאומר דאי לא קי"ל כר"א בשטרות ה"מ בשטר שעבוד אבל בשטר הקנאה ממש קי"ל כוותיה כקדושין וגיטין דמו ואינו מחוור דכיון דפלוגת' דתנאי ואמוראי הוא ומאן דסבר דעמ"כ סבר דעמ"כ אף בשטרות דשעבוד ומאן דפסק כר"א בשטרות בכולהו שטרות פסק ומאן דלא פסק לא פסק אלא בגטין דהא רב דפסק כמ"ד בגטין בגטין פסק ולא בשטרות ואף בשטרי מתנות מסתמא קאמר בגטין דוקא והכי מוכח בכתובות גבי ההוא דב' שטרות דמעקר' בעי' דכולהו ס"ל כר"א ומקשי' נמי ומי איכ' למימ' דרב ס"ל כר"א והא א"ר הלכה כר"א בגטין אבל לא בשטרות אלמא דרב פסק כר"א בגטין דוקא פסק אבל לא בשאר שטרות ואפילו בשטרי מתנה דאנהו דהתם שטרי מתנה הוו וכיון שכו מאן פסק כר"א בשטרות בכלהו שטרות פסק ומאן דלא פסק לא פסק אלא בגטין אנן היכי מחלקי' בינייהו אלא הנכון כמ"ש הרמב"ן:
מאן תנא אר"י דלא כר"א דאי כר"א כיון דאמ' עמ"כ הא לא ידעי בהי מנייהו קא מגרשה ואק"ל לדידן ראית לן דר"א אף ע"מ קאמר מאי האי דאמרינן דלא כר"א דאף כר"א אתיא כיון דמודה בעידי חתימה ומיהו במסירה לא אפשר משום דלא ידעי בהי מינייהו מגרשה וכן הקשה התוס':
ותי' הרמב"ן דהא ל"ק דהשת' קס"ד דכי היכי דבעי' חתימה לשמה לר"מ דעבד' כריתות דה"נ מבעי' חתימה לשמה אליב' דר"א דסבר דעמ"כ דוכתב לה דכתיב לאו אכתיבת הגט לחוד קאי אלא ה"ה אם נתן כיון דנתינת עבד' כריתות וכיון שכן כי היכי דמודה ר"א דהיכ' דמגרש בעידי חתימה דבעי' כתיבה ולא אמרינן דוכתב אחתימת עדים בלחוד קאי אלא אמרינן דכל כתיבתו דתהא לשמה ה"נ מודה ר"א דבעינן נתינה לשמה אף בזמן חתימה מפני שפעמי' בעדי מסירה ובעי' נתינה לשמה ה"ה דבעידי חתימה והיינו דאמרינן דלא אתי' כר"א ח"נ איכ' למימר דקס"ד דלר"א בעי נתינה לשמה היכ' דמגרש בע"מ וכדפרי' וכיון שכן אף שמגרש בעידי חתימה נמי בעינן נתינה לשמה דאי לא אתי למסמך עלה אפי' כי מגרש בע"מ בלחוד כי היכי דחיישינן במזוייף מתוכו משום דילמ' אתי למסמך עניה ואהדר ליה אביי דר"א לא בעי לעולם נתינה לשמה דאפי' כי מגרש בעידי מסירה דונתן בידה אכתיבה בלחוד קאי רבינו נר"ו:
ה"ד כלל וה"ד תופס אר"י זמן א' לכולם זהו כלל איכא מאן דפריש דדוק' כשסדרן מתחלה וכתב אני פ' מגרש ואנא פ' פ' ואח"כ עושה נוסח לכל א' ואחד כי היכי דלא ליהוו ב' נשים מתגרשות בגט א' והא דלא אקשי' לר"י דמקשי לקמן ור"ל משום דלר"י דלא ערבן מתחלה לגמרי שיאמר אנו פ' ופ' גרשנו נשותינו אעפ"י שסדרן לכלן מתחלה פשוט ליה שנוסח גט עושה לכל א' וא' אבל לר"ל ק"ל ואהדר ליה נמי אהדדי וכתבי ופי' גרש פ' וכדאיתא לקמן אבל אם לא סדרן מתחלה אלא שעשה גט לכל א' וא' כדרכו אעפ"י שזמן ח' לכולן לא הוי כלל דלר"י תלת מילי בעינן שיסדר כולן מתחלה וזמן א' לכולן ושיערבם נמי דאי לא חיישינן נמי דאבתר' חתמו ואיכ' מאן דפריך דנר"י א"ל שיסדרם מתחלה שאעפ"י שלא סדרם מתחלה כיון שזמן א' ככולן וערבינהו בואו והוא כלל וכי אמרינן במתני' ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פ' גרש פ' נ סח כל גט וגט קחשיב ולא דלכתוב הני ברישא והיינו דמקשינן לקמן לר"ל וקסבר שמתחלה מסדר אותם דנמצא ב' נשים מתגרשות בגט א' ולא אקשי' הכי לר"י ומיהו אנן כבר כתבנו לעיל באידך פי' מ"ש דאקשי' לר"ל ולא לר"י משום דלר"י פשוט ליה דהדר כתוב גיטא לכל חד וחד וכדפרי' וזמן לכל א' וא' דהוי טופס לר"י היינו דאע"ג דזמנם א' דבכולהו איכא בחד בשבא וכדאיתא לקמן ור"ל סבר דאינו כלל אח"כ כולכן מתחלה לכולהו ויכתוב אנו פ' ופ' גרשנו נשותינו פ' ופ' ואם כתב כן מתחלה אעפ"י שבנוסח שעשה לכל א' וא' לא כתוב ואנא פ' הוי כלל דכיון דמעקרא כללן ל"ל דאבתרא חתמו כדאמרינן בשאלת שלום והיינו דאקשי' מהא לר"י ולא לר"ל משמע דלר"ל לא קשיא ומטעמא דפרי':