אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף עה.

דף עד:

הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירו לי את הנייר מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא פי' דהשתא קס"ד דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וכיון שכן פשיטא דע"מ שתתזירי הנייר אינה מגורשת דכיון דאמר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דינא דלא תגרש עד שתחזור לו את הנייר וההיא שמת' אין לה גט להתגרש בו ואר"ח רשב"ג היא דאמר תתן לו דמיה ה"נ אפשר דמפייס ליה בדמים וקס"ד השתא דאפי' היכא דאיתא יש לו לקבל לו דמים מדינא אבל בע"כ לא דאי לא שמעינן מהא מהא דנתינה בע"כ הויא נתינה אלא הכא איירי כשהיא נותנת לו דמים והוא מקבל אותם כרצונו דאלו לרבנן דאמרי אצטלית דוקא אינה מגורשת ולרשב"ג למאי דס"ד השתא מגורשת ומדאמ' דדוקא כרשב"ג אתיא ולא כרבנן שמעינן דרבנן לא באיצטלית שהוא דבר חשוב דוקא פליגי אלא ה"ה בכל דבר ואפי' כי הכא וכיון שכן אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר ונשרף או נאבד אינה מגורשת לרבנן דקים לו כותייהו דנייר דוקא ושלא כדברי הרב בעל העטור שכת' שאם נשרף או נאבד שנותנת לו דמים שזה אינו וכדכתיבנ': אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי ודאי דניחא ליה לרבא דמייתי לה מהאי טע' ולא משום תנאי כפול משום דאפשר דבריית' בדכפלי' לתנאיה אלא דברית' נקט לישנא קייטא דהשתא לא אתי לאשמעי' אלא מאי דאיכא לפלוגי בין הנייר שלי למ"מ שתחזור לי הנייר אכל מעשה שהקדים לתנאי זה ודאי הוא דוקא ור' אבא אכתי לא ניחא ליה למיתי לה מהאי טע' משום דאפשר דלא דק בלישניה ואינו מוכרח דמשום האי טעמא הוי הכי ולהכי פי' איהו משום דה"ל תנאי ומעשה בדבר א' שזהו מוכרח:

רב אשי אמר הא מני ר' הוא דאמר ר"ה אמ' רב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכיון שכן ה"ל כמתנה ע"מ להחזיר והיא מגורשת אי מקיים תנאה שתחזיר לו הנייר והשתא ר"א אתא לאוקמי ברית' אפי' כדרבנן אלא מיהא ה"ה דמודה בה ר"מ ובהא לא פליג רב אשי מטעמ' דא"ר אבא ומשום דה"ל תנאי ומעשה בדבר א' ודר"מ עדיפ' מדרבנן דאלו לרבנן אינה מגורש' אלא אם מקיים תנאה ולר"מ מגורשת מיד דהתנאי אינו חזק כ"כ שיוכל לבטל המעשה ואפילו תימא דרמ"ס דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ה"ה נמי דבעי כל חזוק התנאי' ושלא כדברי הרי"ף ומקצת הגאונים דסברי דבע"מ לא בעי חזוק התנאי דזה אינו והגע עצמך והלא במעש' שאינו אלים כ"כ שאינו חל מיד אמ' דסבר ר"מ דבעי' כל חזיקי התנאי ואם לא המעשה קיים וכ"ש היכא דאיכא ע"מ או מעכשו שהמעשה אלים דבעי כל חזוקי התנאים וזה ברור ועוד ראיה מדאמר בסמוך דאתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט והא כי מתקין שמואל הכי לרווחא דמלתא הוא דאתקין משום ר"מ דבעי תנאי כפול ובגיט' דש"מ דודאי במעכשיו הוא כדאמר לקמן דרב אתקין בגיט' מיומא דנן ולעלם ועוד ראיה מדר"י דאמר. לאיל דהכל מודי' האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואיהו הוא דאמר התם ביבמו' דחליצה מועטת כשרה ואיזהו חליצה מועטת כל שאומר חלוץ לה ע"מ שיתן לך ר' זוז והא התם דאמר ע"מ וא"ה לא מהני בה תנאה לבטולי למעשה מש משום דה"ל מעשה שא"א לקיימו ע"י שליח וזה א' מהדרכים דבעי ר"מ בתנאי אלמא דאפי' בע"מ בעי ר"מ כל דקדוקי התנאי וכן הוא מפו' בפ' האומ' דגרסינן התם תמן תנינא מתנה אדם על ערובו אמר ר"א מאן תנא אם בא אם לא ר"מ היא היכא ר"מ חבריא אמרינן ר"מ דקידושין דתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ירדו מקודשת ואם לא אינה מקודשת רמ"א בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים דלאחר שירדו גשמי' ירדו מקודשת לא ירדו אינה מקודשת וטמ' דלא בעי' כלו' אם יעברו אם לא יעברו דכתיב גד ובני ראובן לאו כלאחר הוא דהשת' לא משמע ליה שהארץ נותנין לו מעכשו אלא שאם יעברו יתנוה להם באותה שעה דהיינו לאחר שיעברו א"ל שניא הא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם שהרי הארץ נותן להם מיד הנה שם מפו' דבע"מ בעי ר"מ תנאי כפול אבל לא דאי הפך סברת אותם הגאונים דס"ל הכי ומי' לפי גמ' דילן משמ' דליכא הפרש בהכי מ"מ מכל הני שמענו דר"מ אפי' בע"מ בעי כל דקדוקי התנאים וכ"ש הוא ובדכתי' ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעי' קודם למעשה בין בתנאי דהיינו בהן בין בביטול דהיינו בלאו והא דאתקין שמואל תנאי כפול בגט לא משום דהלכתא כר"מ ותדע דהתם בשבועו' אמ' דלא בעי ר"מ תנאי כפול אלא בממון ובקדושי' ובגטין משום דאית בהו צד ממון אבל באיסור גרירא לא באיסורא ודאי אית ליה לר"מ דמכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו אתה שומע הן ואלו בממון אשכחו דלא בעי תנאי כפול וכדאמ' בקדושי' בפ' האיש מקדש בההוא גברא דזבינהו לנכסי אדעת' למיסק לא"י סליק ולא אהדר ליה אמר רבא כל דסליק אדעת' דמהדר ליה ולא לא אהדר ליה והא התם התם דליכא תנאי כפול אלא אומדנא וגלוי הדעת לחוד ואפ"ה אמר דהמעשה בטל ול"ל דההוא מעשה כשהתנה כן בפי' בכל דקדוקי התנאי' שזה אינו ומלישנא דאמר רבא כל דסליק אדעת' למיתדר הוא לא משמע הכי הא התנה חם יוכל לדור והא לא אתדר ליה אלא ש"מ כדפרי' וה"נ מוכח מההוא עובדא מההוא גברא דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י ונא סליק ואמר רב אשי א"ל קום סליק ואיכא דא"ל אי בעית סלקת והא התם צ"ל דתנאה שיעלה מכרם שאם יעלה יהא מכר ואם לא יעלה לא יהא המכר מכר דא"כ אמאי א"ל קום סליק דאי בעי מקיים תנאיה ואם לאו לא דבדידיה תליא מלתא ול"ל דטפי עדיף לר"מ אומדנא וגלוי הדעת מתנאי שאינו כהלכתא וכדעת רבותי' התוס' שזה אונו ותדע לך דהא לעיל בפ' השולח גבי המוציא את אשתו משום ש"ר ומשום אילונית איכא גלוי הדעת ואומדנא דמוכח ואוקימ' לה כר"מ וכדכפליה לתנאי אלמא אפילו בגלוי הדעת לר"מ בעי תנאי כפול אלא ודאי מהני שמעי' דליתא לדר"מ ומברחת נמי תוכיח אעפ"י שי"ל דהמברחת נמי מודה ר"מ ומטעמ' דכתיבנ' לעיל פ' השולח גבי המוציא את אשתו משום ש"ד טפי נראה דההוא דלא כר"מ ומכל הני שמעי' דליתא לר"מ והדין נותן דיחיד ורבים הלכה כרבים כיון דלא איפסיק' בהדיא הלכתא כוותיה ושמואל כי אתקין ההיא בגיטא לרווחא דמלתא הוא דאתקין משום דדילמא איכא למאן דס"ל כר"מ דבעי תנאי כפול ואי לא כפליה לתנאי אתי לומר דגט קיים אעפ"י שלא נתקיים התנאי ושרי א"א לעלמא ומי אע"ג דלית הנכתא כר"מ דיליף מתנאי בני גד ובני ראובן איכא מנייהו דהלכתא נינהו דר"מ בעי ה' דברים בתנאי בני גד וב"ר תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ומעש' בדבר א' והתנאי בדבר אחר ומעשר שאפשר לקיימו ע"י שליח ואנן בעי' מעש' שאפשר לקיימו ע"י שליח והיינו טעמא דר"י דאמר דחציצה מועטת כשרה ואק"ל מ"ש הא דגמרי' ואידך כולהו לא גמרינן בשלמא תנאי כפול לא ק"ל דאיכא למימר כרשב"ג דאמר התם דאי לא כפל לתנאי הוי בעי דמשמ' דבארץ כנען לא ינחלו והן קודם ללאו נמי ל"ק דכיון דליכא תנאי כפול ליכא הן קוד' ללאו אבל השאר קשיין וי"ל דלא ילפינן כלום מבני גד ומב"ר דהתם מעשה שהיה כך היה אבל לאו משום דאצטרי' הכי ותדע לך דתנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ודאי בלאו הכי לא אפשר אלא דמשמע לז מסבר' דאיכא למילף מנייהו ילפי' ותדע לך דהא איכא תנא התם דס"ל כר"מ ואפ"ה ס' דלא ילפי' כולהו מינייהו אלמא דאליבא דר"מ בחר סברא אזלי' וכ"ש לדידן ותדע לך דהא איכא התם ביבמות דאמ' דאליבא דר"מ דתנאי כפול. ילפי' מנייהו ותנאי כפול בעי' וה"ה לשאר מלבד פנאי שאפשר לקיים המעשה ע"י שליח בלא דעת וחליצה מועטת פסולה דיש תנאי בחליצה וכיון שכן לדידן נמי מאי דחזי לן מסברא דאיצטרך לפי' ואידך לא ילפי' ואיכא נמי דאמר דתנאי קודם למעשה נמי בעינן דהא תנינא להחם במ' גבי הלכתא פסיקתא דהיינו גבי תנאי שא"א לקיימו בסופו דהלכתא הכי ואק"ל מתני' דקתני אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש יכתבו ויתנו ופליג ר"י בסיפא ולא פלוג ברישא במעשה קודם לתנאי איכא למימר בשליח שאני דבשלוחו ע"ת דעביד בהדיא מהני ומ"מ אעפ"י שיש לתרץ כן מ"מ נראה דלא בעינן אלא תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח לחוד אבל תנאי קודם למעשה לא ואי משום דאתניי' התם גבי הלכתא פסיקתא התם בההיא מתני' במתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאי בעל ולאו הלכתא הכי בדבר שבממון שה"ה לאידך דהיינו תנאו קודם למעשה דלא הוי הלכה אבל במעשה שא"א לקיימו ע"י שליח כיון דחזינא לר"י דסל"ה ומ"ה הוא דקאמר דחליצה מועטת כשרה כוותיה קי"ל רבינו נר"ו אמר ר"ח הא רבנן והא רשב"ג מתני' רשב"ג ברייתא רבנן פי' מתני' דקתני ב' ב' רשב"ג דאיצטלית דלא אזיל בחר הלשון דוקא אלא בתר משמעות הענין ואפי' ר"מ נמי וה"נ לא אזיל בתר הלשון דוקא כדאמר לא שתניק דבשעה א' הרי הניקתו אלא אמר דכל צרכיה קאמר וכדאמר באצטלית דנותנת לו את דמיה וברייתא רבנן אזלי בתר לישנא וע"מ שתניק א"ל והרי הניקתו כפרש"י והנכון הוא:

רבא אמר ל"ק הא בסתם הא במפ' פירוש מתני' בסתם, ברייתא במפרש יום א' וא"ת אם כן מאי אתא לאשמעינן איכא למימר דיום א' מב' שנים וכדאמר בסמוך לרב אשי ור"א אמר דלסתם נמי כמפרש יום א' נמי פי' רב אשי השתא לא לתרוצי מתני' הוא דאתי אלא לאפלוגי עליה דרבא ואיפריך ר"א ממתני' דקתני כדמפרש דאי לא כל זמן שפי' שאינו גט ואי בסתם במפרש יום א' רישא אמאי קאמר ה"ז גט דאי בשמשתו יום א' מ"ש מת הבן או מת האב אפי' לא מת נמי ה"ז גט ואי לא שמשתו כלל היאך קאמר ה"ז גט וכיון דאיפרך ר"א לא קיי"ל אלא כרבא אבל מ"מ מיהא דר"א שמעינן דהיכא דא"ל בפי' ע"מ שתניקי בני יום א' ביום א' מב' שני' קאמר ולר"י יום א' מי"ח חדשים ואיכא מאן דפסק כר"א דהוא בתרא ולא נהירא:

ת"ר א"ל בפני ב' ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים פירש"י כגון שאמר לב' ראו גט זה שאני נותן את אשתי ע"מ שתשמשי את אבא ולא מסר לה הגט בפניהם ואח"כ חזר וא"ל בפני ב' ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומסר לה הגט בפניהם הדבר תלוי בה רצתה משמשת רצתה נותנת לו ר' זוז אבל היכא דלבסוף הוסיף על תנאו בכי הא ודאי בטל דבריו לדעת התוספות ואינו מחוור דאע"ג דהתנה מעיקרא בפני עדים מאי דהתנה בהדה בשעת נתינה עיקר ומ"ש לעדים קודם לכך לאו כלום הוא ותדע לך מדאמרינן לעיל ראו גט שאני נותן לאשתי וחזר וא"ל כנסי ש"ח זה מגורשת וא"ל דטעמא דא"ל הכי משום כיסופא הוא הא לאו הכי נראה ודאי דבתר מאי דאמר לדידה אזלינן לפיכך יש לתרץ דהכא מיירי כשא"ל מתחלה לעדים שע"ת זה נותנו לה שתשמש את אבא ואח"כ אמר לב' עדים אחרים דע"מ שאתן לו ר' זוז דאע"פ שלא התנה עמה מהני שהרי גילה בדעתו דאינו רוצה לגרשה אלא על ענין זה ולא גרע ממסירת מודעא והכא שהוסיף על תנאו בפני עדים האחרונים דעתו התוספות ובטל דבריו הראשונים ומיהו אין לפ' כשנתנו לה מתחלה לה ע"מ שתשמשו את אבא ואח"כ חזר וא"ל ע"מ שתתני לי ר' זוז דאחר שנתנו לה בע"מ שהוא כמעכשיו לאו כל המניה דלרמיה עליה תנאה ואפי' ברשותם והיכי אמר דביטל דבריו הא' כיון שהיא מגורשת מאותה שעה בקיום תנאה וכדקי"ל דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומיהו אם נאמר דהשתא לא דק בלישנא דע"מ אלא הרי הוא באם תשמשי את אבא בכי הא ודאי משכחת לה בענין זה והראשון נראה עיקר:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה