ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף עד:
חסורי מחסרי וה"ק אי א"ל ע"מ שתנני לי אצטלתי ואבדה אצטלתו דוק' מ"ש הכא דאמר דהאי מעשה אתא לאפלוגי ולעיל פרק המקבל גבי מעשה בברי' אמר דל"פ ר' עליה י"ל דהתם דקתני מעשה בריש' ואחריו מלתא דרשב"ג משמע דל"פ רבנן עליה אבל הכא דקתני ארשב"ג מעשה בצידן משמע דפליגי רבנן עליה ורשב"ג הביא המעשה לסיוע דבריו כ"כ רבינו נר"ו בשם בן אחיו הר' יצחק הלוי והא דאמר נתן לו את דמיה פי' כשרצה לקבל הדמים וקמ"ל דאם רצה לקבל הדמים אעפ"י שלא מחל לו האצטלית מגורשת דקיים תנאו אבל לא לה בפי' האצצלית והכי מוכח הא דאמר ע"כ לא אמרי רבנן התם דלא אחליה גביה ומסי' דהאומר לאשה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לו ר' זוז וחזר ואמר מחיל ליך דאינה מגורשת משום דלצעורה קא מכוון מתחלה והא צערה כיון שנתנו לו דמים אבל בלא דמים לא דלא ציערה אלמא דאפילו בלא כלום אמר רשב"ג דמגורשת וי"ל דהתם גבי שמוש והנקה שאני דכל זמן דלא אתיא העברה מסתמ' שתהא מניקתו או שלא תהא רוצה להניקו בכי הא ודאי דינא הוא דמגורשת דמעקרא כשהתנ' עמה כן דעתו היה בהנקה אם התינוק צריך להניק וכן אם צריך לשמוש אבל כל זמן שא"צ הוא בשמוש או שאינו רוצה שתשמשהו ואין העכבה ממנה שלא תניקהו ושלא תשמשהו בכי הא ודא לא דמעקר' ע"ד שמוש והנקה ירד ובכלל שמוש והנקה הוא אם צריך לשמוש או אם צריך להנקה אבל כשהתנה לתת לו דמים מתחלה דעתו ממש הוא על הדמים והשת' כשמוחלין לה איכ' למימר פנים חדשות באו לכאן והוא לא קיימה תנאה ומש"ה אינה מגורשת ואפי' לרשב"ג. וחכ"א אף זה יכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי אומר רבינו נר"ו דמהכא שמעינן דמי שנשבע לחברו לפרעו ביום פלוני והלך אצל המלוה והאריכו פטור משבועתו וא"צ לפרוע דהרי הוא כאלו קבלה לאותו יום ואעפ"י שלא מחל לו החוב אבל מי שנשבע לחבירו שיעמוד באנצטני אם לא יפרענו ביום פלוני כל זמן שלא יפרעהו ועמד המלוה והאריך אותו מן האצטני אבל לא מחל לו את החוב ולא האריכו בכי הא ודאי נראה דאינו פטור משבועתו ויש לו לעמוד באיצטני דאין הדבר תלו בו להאריכו משבועתו בלא שום טענה דשבועה צריך היתר חכם חכם אבל כשהוא פוטרו מן החוב או מאריכו בכי הא ודאי נראין הדברים ופטור משבועתו כל זמן שיאריכנו דאיהו לא נשבע לו אלא כדי לכופו לפרעו וכיון שהוא אומר שהרי הוא כאלו קבלם באותו יום פטור הא לאריכו מן האיצטלי ולא יאריכנו מן החוב לא וזה נראה ברור וכן דעת רבינו נר"ו הכא משום הרוחה הוא והא לא אצטריך ואע"ג דלעיל נמי אמרו איכא הרוחה בגיטין כל היכא דא דאיכא למיתלי צערא והרוחה אמרי' דלרווחה איכוין ומש"ה יכול למחול אבל מידי דצערא לא ניתן למחילה והא דבעא רב אסי לעיל היכא דא"ל מחולין לך אי הוי גיטא או הא לומר אם צריך ליטלו הימנה ולחזור ליתנו לו במתנה ראשונה לאו כלום היא ואסיקנא דאינה מגורשת דלאו כלום הוא אי נמי אפשר דהיכא דחזר וא"ל ליהוי גיטא בלא שום תנאי דאין צריך לנתינה אחרת והכא כי קמבעיא לה היכא דמחלה ולא א"ל כלום ולקמן בפ' הזורק יתבאר זה בס"ד ההוא גברא דא"ל לאריסיה כ"ע דלו תלת' דלי את תלת' ואכלי רבעא דלי את ד' ואכול תלתא לסוף אתא מטרא כו ואסיק' דרבא אמר הא לא אצטרי' ורוחא דאריסיה וקי"ל כוותיה והקש' הרי"ף מ"ש מהא דפרק השוכר את האומנין האי מאן דאגר אגורי לדולה ואת' מטרא פסיד' דפועלים והי' הוא דהכא שאני שהוא אריס ויש לו חלק בקרקע וכל ריוח שבא בדב' הוי דידיה ומן השמים רחמוהו אבל התם שהוא פועל ואין לו חלק בגוף הקרקע לא:
והראב"ד תי' דקבלן שאני שכן הדין בכל קבלן שכל ריוח שיהא בדב' שיהא שלו והלכך אם קבל קמה לקצו' וקצ' חציה ובאו עובדי כוכבים וקצרו חציה נותן לו קבלנותו משלם שהמלאכה נעשית ומה לו אם עשאה הוא או אחר אבל בפועל שהשכירו ליום א' והוא אינו יכול לעשותו לא ומי' דברי הרי"ף נראה עיק' מדאמ' בפ' הגוזל בתרא השוכ' את הפועל להביא פי' ודורמסקין לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם ואמ' התם דטעם משום דעביד שליח שליחחיה הלא"ה לא ואעפ"י שזו קבלן הוא דמשמע שאם לא הביאם אעפ"י שהברי' או שמת או שבאו לו ממקום אין לו אלא שכרו והכי משמע בירושלמי פ' הגוזל בתרא גבי שטף נהר חמורו תני הניח שלו להציל את חבירו ועלה של חבירו מאיליו אינו נתקו לכלום ואעפ"י שהוא קבלן אינו כלום ואעפ"י שהתחיל בה שהרי ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו ואפש' דאפי' עלו מאליו בכלל שהרי לא הצילו הוא ומ"מ אין לו אלא שכרו ורבי' נר"ו תי' דשאני אריס שהוא נשתעבד לאותה מלאכה ועליו מוטלת לעשות וכל שהוא משועבד לעשות מלאכה לחבירו מן הדין כגון שנתייחד עצמו לו בין בפועל בין בקבלן יש לו שכרו:
והריוח של אחר שהוא משועבד לעשות המלאכה ושכ' שעבודו עומד ונוטל והתם בכ"מ מוכיח בענין זה אמ' רבה מתקנתו של הלל נלמוד ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' נתנה לו מדעתו מגורשת מכלל דעלמא נתינה ע"כ לא הוי נתינה פי' והלל מאי דתקין תקין מאי דלא תקון לא תקין וק"ל ומנ"ל לרבא הא אטו אי נתינה, ע"כ הויא נתינה מי איכא למ"ד דשלא בפניו הויא נתינה וכיון שכן אפי' תימא דנתינה ע"כ הויא נתינה הכא שהיה נטמן ודאי לא הוי נתינה ומש"ה איצטרך ליה להלל לתקוני ומתוך הדוחק אפש' לומ' דרבא ס"ל דאי אתיא דנתינה ע"כ הויא נתינה ובהא לא הוה צריך הלל לתקוני ומדתקין ש"מ דנתינה ע"כ לא הויא וצ"ע ואק"ל ומאי מספק' ליה לרבא ואפי' בלא הלל הא פשיטא וכי יקבל מתנה בע"כ אם אינו רוצה ורב שימי בר אשי נמי היכי בעי למימ' דנתינה ע"כ הויא נתינה וכי איכא מאן דפליג בנוח מעיקרו דלא הויא נתינה וי"ל דמתנה בעלמא הא ודאי פשיטא דאינו זוכה בה בע"כ ונתינה בע"כ לא הויא נתינה אבל הכא כיון שנתן לה הגט על תנאי והגט בידה והמעות הללו אצלה אינו אלא כחוב והיא באה עכשיו להפט' בנתינה זה בה שייך למימ' שהיא נתינת בע"כ שמה נתינה ומי' בחוב גמו' ליתא דבחוב גמו' פשיטא דנתינה ע"כ שמה נתינה חבל דמיא לבית בבתי ערי חומה דדמיא קצת לחוב כיון שיש שיש לו לקבל המעות ודמיא קצת למתנה כיון שהבית מכור לו מכירה גמורה אלא דרחמנא הוא דאוקמיה אפדיון ומש"ה מספקא ליה משו' דדמיא קצת לחוב ודמיא קצ' למתנה וכדפרי' ולאידך לישנא אמ' רבא דנתינה ע"כ הויא נתינה בגט והיינו דלא איצטרך הלל לתקוני אלא שלא בפניו אבל בפניו אפי' בע"כ הויא נתינה ואקשי ליה רב שימי בר אשי דדילמא אפי' בפניו מדעתו אין בע"כ לא והלל מאי דאיצטרך לתקן דבפניו לא איצטרך ליה לתקוני דודאי בסיפא לאו מילתא ומש"ה מקבלו מנייהו ולענין פסק הלכה בעיין לא איפשטא דכיון דרבא אתי לאוכוחי מהא דהלל ורב שימי דחו לה דלא תפשוט ה"ל הדבר ספק ולענין גט אזלי' לחומרא דל"ל דהלכתא כרבא וכלישנא בתרא כיון דרבא פשיטא ליה אע"ג דלרב שימי מספקא ליה דלמאן דפשיטא נקטי' הא ליתא דלא אמרינן הכי אלא למימרא שיאמר אמורא מסברא ובעי לאתויי ראיה ממשנה או מברייתא ודחי' ליה בכי הא ודאי לא קי"ל כוותיה וכיון שכן בעיין לא איפשטא ובגט ודאי לא הויא נתינה לחומרא ואינה מגורשת והה"נ בממון דלא הויא נתינה בכיוצא לזה אבל בחוב שהוא חייב לחבירו או בפקדון נתינה ע"כ הויא נתינה ואפי' להפטר משבועה ובחוב דוקא כשזורק אותם תוך רשותו אבל בפקדון אחר זמנו אפי' באומר טול את שלך שאיני רוצה לשמרו פטור מפשיעה דאפי' ש"ח לא הוי ואק"ל הא דאמר התם בקידושין גבי שתיקה דלאחר, מתן מעות סתם גבי פקדון סברא אי סדינא כהו אי חייבנא בהו הכא בקידושין אי לא ניחא בהו חשדינהו והתם ודאי דינא קאמר דהא מקשי' עלה אטו כולהו נמי דינא גמרי אלמא דאפי' בזורק לרשותו חייב וכתב רבינו נר"ו בשם הרמב"ן דההיא דהתם דשותקת ותדע לך ראי' במדברת אפי' בקידושין אמאי תשדינהו לימא דלא ניחא לה בהו בע"כ אינה מתקדש' א"ו התם מדין שתיקה אתינן לה וכיון שכן המחזיר פיקדון לחבירו ושותק וזורק אותו בתוך רשותו בכי הא ודאי אינו פטור עד שיאמר לו הא פקדונך אבל גבי קידושין אפי' בזורקת אותן והיא שותקת סגיא ואינה מתקדשת כיון דמגלה בדעתה דלא ניחא לה בהו ומי' לענין פרעון שלא בפניו כגון שמזכה לו ע"י אחר בכי הא ודאי נראה שאינו פטור משבועה אם נשבע לו כל זמן שהוא במקום שאפשר לתתם לו והוא מזכה אותם ע"י אחר כיון דקי"ל דחייב באחריותו וכדאיתא לעיל: