ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף עד.
מאי איכא בין ר"מ לר"י אשם תלוי א"כ לר"י דאמר במיתה תלויה לא מייתי אשם תלוי לפי שנמצא דמגורשת גמורה היתה ולר"י מייתי אשם תלוי דאפילו לא מיית מספקא לוה באותו הימים אם הוא מגורשת או לא וכדפר' לעיל: וה"ג חכמי' היינו ר"מ דלר"מ כשמת נמצא שמגורש גמור' היתה ורבנן נמי ה"ק מגורשת לכל דבר ובלבד שימות ואמר דאיכא בנייהו דר"א דאמר כל מקום שאמ' חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חיוב במזונותיה לר"מ אית לה מזונות והיינו דאמר דבעלתה תלוייה דקסבר דכיון דאגודה בה דלא משתהא בחייו הרי זו כספק מגורשת בעלמא ורבנן סברי דכמגורשת גמורה היא לכל דבר וקי"ל כרבנן דבאותן הימים מגורש' גמורה ובלבד שימות אבל רש"י גריס בע"א ומ"ש היא הגי' הנכונה והיא גיר' הגאונים אמאי היא תתן ר"ה אמר היא תתן כלומר ואם נקרע הגט או שאבד מגורשת ובלבד שתשלים תנאה דס"ל לר"ה כר' דהאומר ע"מ באומר מעכשיו דמי והלכת' כוותיה והא אמר מ"ב א"נ שפשטה ידה וקבל' קדושין מאחר דהמ"ל נמי לעיל הכי דא"נ שפשטה ידה וקבל' קדושין מאחר וה"נ יכול למימ' כדלעיל א"נ כשקדש' בשטר ונתקדש השטר או נאבד אלא דלעיל גבי גט נקטה מלתא דגטין והכא גבי קדושין מלתא דקדושין ועדי' לומר ולמנקט מאי דאיכא בניייהו בקדושין עצמן אי הן קדושין או לאו מלמנקט כשקדשה בשטר ונאבד השטר אם הוי מקודשת אם לאו והא דאמר ר"ה והוא יתן תנאה בעלמא הוא מקיים תנאה ואזיל כלומר וכיון שכן אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר א"צ גט משני מדרב המנונא דאמר האש שאמרה לבעלה גרשתי נאמנת וזו כיון שקבל' קדושין הרי היא כאומר גרשתני בעלי וי"ל חדא דלמ"ד דלא אמר רב המנונא אלא בפניו הא ל"ק מידי דשלא בפניו הוא ועוד דאפילו למ"ד כר"ה אפי' בפניו אמר הא פיר' לעיל דעת רבינו נר"ו דלא להתורה לינשא קאמר והכא בעי אם הוא מקודשת לשני להנשא לו או לא א"נ אפשר דבכה"ג לא אמר דאי קבלה קדושין מאחר ה"ל כאלו הודי' שבעלה גרשה דהא אפשר דהיא כשקבלה הקדושין סברה דאינה מקודשת לא' כיון שלא נתקיים התנאי אבל ודאי מתוך מעשיה ליכא הוראה שנתגרשה וגם זה נכון ש והא דאמר אבל גבי קדושין דלא כסיף למתבעה לאו למתבעה בדינ' קאמר דהא תנאי היא ובדידה תניא לקיים תנאה דאי בעיא לקיומי תנאה מגרשה ואי לא לא מגרשה אבל ודאי לית ליה לקיומי תנא' ע"כ אלא הכא לא אמר אלא דאיהו לא כסיף לומר לה ולזרזה שתשלי' תנא':
הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז אעפ"י שנקרע הגט או שנאבד מגורשת ולאחר לא תנשא ער שתתן דדילמא לא משלמת לתנאה ונמצא דאינה מגורשת ואומר רבינו נר"ו דדוקא בתנאי שהוא קיום מעשה כי האי היא דאמר לא תנשא אבל בתנאי שאינו אלא בשב ולא תעשה כגון שא"ל הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתה יין ל' יום או כיוצא בזה הא ודאי תנשא מיד דלא חיישי תנאה אבל בשיש לה לעשות מעשה חיישינן דילמא לא עביד ליה ומ"ה אמרינן לא תנשא ומטעם זה האומר תנאו אבל אם א"ל הריני נותן לך כך וכך ע"מ שלא תעשה כך וכך מסתמא אמ' ודאי לא בטל תנאו והנותן צריך להביא ראיה שהו' בטלו:
לא פליגי אלא דמ"ס לי ולא ליורשי ומ"ס לי ואפי' ליורשי וקי"ל כרבנן דלי ולא ליורשי והה"נ בנותן מתנה לחברו ומשייר ליה אם משייר. בה דבר שאינו מסויים כגון פי' לעצמו שיור ולא ליורשיו וכדמוכח מההיא דאמר התם. ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואמר דדוקא לו ולא ליורשו אבל במעשר לעצמו דבר מסויים בכה"ג ודאי שייר בין לו בין ליורשו כדאמרי', ע"מ שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו והיינו לו וליורשין אבל במי שמתחייב לחבירו כך וכך בכל שנה לו ולא ליורשיו אבל מי שמתחייב לחברו מחמת שלוה ממנו אעפ"י שאין כתוב בשטר אלא לו לו ולבאי כחו משמע ובהא ודאי ל"פ רבנן דל"פ אלא בתנאי ובמה שמתחייב לחברו מרצונו אבל אם לוה ממנו בכו הא ודאי ל"פ: